פנטסיה 2000 248
עם יצירת הסרט "פנטסיה" המקורי, שיצא לאקרנים בשנת 1940, חלם וולט דיסני כי הסרט לא יהיה סרט ככל הסרטים, אלא סדרה מתמשכת - סרט חדש כל שנה שיכיל מספר קטעים ישנים ואהובים, ואליהם יצטרפו קטעים חדשים. חזונו של דיסני לא התגשם אז, אולם הסרט החדש, "פנטסיה 2000", מעלה את האפשרות מחדש.
למי שלא מכיר את רעיון הסרט - מדובר בקטעי אנימציה המלווים קטעי מוזיקה קלאסית. בניגוד לסרטים רגילים, בהם המוזיקה נכתבת כדי להתאים לעלילה, כאן נכתבת העלילה כדי להתאים למוזיקה. היצירות מוגשות בידי שחקנים מוכרים (סטיב מרטין, ג'יימס ארל ג'ונס ואחרים) ומבוצעות בידי אמנים מהשורה הראשונה (יצחק פרלמן, למשל). הסרט החדש כולל שבעה קטעי אנימציה מקוריים, בנוסף לקטע אחד ישן ומוכר מהסרט הקודם - "שולית הקוסם", בכיכובו של מיקי מאוס.

חלק מהקטעים הם אבסטרקטיים למדי, ללא כל עלילה: פרץ קליידוסקופי של צורות וצבעים המרקדים על המסך בהתאם למנגינה ומשאירים את ה"עלילה" לדמיונו של הצופה. בקטעים אחרים, ההתאמה בין העלילה למנגינה היא כה מופלאה, עד כי לפעמים קל להתבלבל ולשכוח שזהו המצב, ולחשוב שהמוזיקה מותאמת באופן מופלא לעלילה. (סוד קטן שהתגלה לי בהמשך, אך נראה כי יצרום לכל מי שמכיר היטב את היצירות המוזיקליות, הוא שבמקומות מסוימים אולפני דיסני אכן שינו את המנגינה קלות כדי שתתאים טוב יותר לרעיונותיהם).

ניתן להתייחס לקטעי האנימציה כאל ליווי בלבד, ולסרט כולו כאל קונצרט צבעוני. זה היה אולי הולם אם הקטעים כולם היו דומים לפרק הקצר שהוצג מתוך הסימפוניה החמישית של בטהובן. קטע זה הוא מהסוג האבסטרקטי ביותר, ובו "פרפרים" המורכבים מזוגות של משולשים מרקדים על המסך. (טכנית, דווקא בפרק זה בולטת - ולא לטובה - העובדה כי האנימציות בסרט החדש נוצרו בעזרת מחשב, ולכן מפליאה אותי ההחלטה למקמו בתחילת הסרט). אולם מרבית הקטעים מוסיפים עלילה לקטעי המוזיקה, עלילה שקשה לדמיין ללא האנימציה (בין משום שאינה קיימת, או משום שהיא מוסתרת היטב). למשל, סיפורו של הליוותן הצעיר באורני רומא של אוטורינו רספיגי, בוודאי אינו הסיפור אליו התכוון המלחין, ולכן האנימציה בפירוש מוסיפה נדבך שלא היה קיים במקור. זו הסיבה לכך שהצפיה בסרט שונה מאד מביקור בקונצרט: ברוב המקרים לא יכולת לטעון ש"כך בדיוק דמיינת את היצירה בעיני רוחך" (כמו שלעיתים ניתן לטעון בהשוואה בין ספר לסרט).



שניים מהסיפורים מוכרים, ובשניהם הוסיפו דיסני "טוויסט" שלא היה במקור: הסיפור של חייל הבדיל, מאת האנס כריסטיאן אנדרסן, מלווה את קונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של שוסטוקוביץ', אולם סוף הסיפור (בניגוד למקור) אינו טראגי; והסיפור של נוח והתיבה, בכיכוב דונאלד דאק, מלווה את הוד והדר של אדוורד אלגר ומוסיף הרבה הומור ואירוניה לסיפור התנ"כי (אגב, אם היו מבקשים ממני לקשר דמויות של קומיקס ליצירה בשם "הוד והדר", השם האחרון שהייתי חושב עליו הוא דונאלד).



קטע קצר מתוך קרנבל החיות של קמיל סן־סנס קיבל ליווי משעשע ומלבב העונה על השאלה העמוקה ועתיקת היומין, "מה קורה כשנותנים יו־יו ללהקת פלמינגו". אנימציה זו היא אולי השיא מבחינת ההומור המלווה את הסרט כולו (אם כי בשאר המקומות, ההומור עדין יותר); ביותר ממקום אחד (ולא רק ב"קרנבל החיות") נשמעו פרצי־צחוק מן הקהל, מה שוודאי לא היה קורה בקונצרט.



הקטע האחרון, על־פי ציפור האש של סטרווינסקי, מרשים מאד מבחינה ויזואלית, אך הוא חסר מעוף למדי מבחינות אחרות - למעט העובדה שמי שאינו מכיר את המוזיקה (כמוני, למשל) עשוי להיות מופתע קלות בנקודה מסויימת.

אולם גולת הכותרת של הסרט, לדעתי, נעוצה בשני קטעים: שולית הקוסם של פול דוקאס, שהועבר, כאמור, ללא שינוי מהסרט המקורי, ורפסודיה בכחול של גרשווין. הראשון הפך כבר מזמן לקלאסיקה ברמה כזו, שאינני מסוגל לשמוע את הנעימה מבלי לראות בעיני־רוחי את מיקי מאוס פוקד על המטאטא לשאת את דליי המים. ההתאמה המופלאה נובעת הן מהעובדה שזו בדיוק העלילה אליה התכוון המלחין, והן מהאיכויות המיוחדות של האנימציה - ציור ידני, עם דגש אוהב לכל אדווה וגל של מים. ספק אם אפילו אחד מהקטעים החדשים בסרט יזכה לכזו רמת זיהוי תרבותי בין המוזיקה לבין האנימציה שליוותה אותה.



"רפסודיה בכחול" היא ההברקה של הסרט. השוני הבולט הראשון הוא בסגנון הציור והאנימציה, שהם בפירוש לא הסגנון הקבוע והמוכר של וולט דיסני. העלילה מתרחשת בכרך עירוני (ניו־יורק?) בשנות העשרים - תקופה של אבטלה ודכאון כללי. המוזיקה הפכה לרקע לסיפור עלילתי מלא, עם לא פחות מארבעה גיבורים ראשיים שדרכיהם מצטלבות במקרה - מובטל, פועל בניין החולם על קריירה כמתופף, בעל שיצירתיותו מדוכאת בידי אישתו, וילדה קטנה. עומק ההבעה באנימציה הבלתי־מסורתית הזו (מבחינת אולפני דיסני), והתיאום המרתק בין המוזיקה הכמו־ג'אזית לסיפור הנפרש בפני הצופה, הופכים את הקטע לחוויה מיוחדת.





בכל הסרטים כמעט, איכות הפסקול חשובה כמעט כמו איכות התסריט. פסקול טוב יכול להציל סרט בינוני; פסקול רע יכול להרוס סרט טוב. אולם כדי להינות מפסקול טוב, יש צורך ברמקולים טובים. בסרט כמו "פנטסיה 2000", איכות החוויה תקום או תיפול על איכות הרמקולים באולם הקולנוע. לצערי, הרמקולים בקולנוע "רב־אור" (מרכז חורב) בחיפה, שם צפיתי בסרט, אינם מרשימים במיוחד, אם להתנסח בעדינות. אני מקווה כי בשאר הארץ זכה הסרט לאולמות ראויים יותר. אגב, להערכתי, על־פי התפוסה העניה, הסרט לא ישאר על המסך הגדול לזמן רב. לכן, אם אתם אוהבים מוזיקה קלאסית ורוצים לגוון קצת את החוויה, או אם אתם רוצים היכרות משעשעת עם מוזיקה זו, מהרו וצפו בסרט לפני שייסגר חלון ההזדמנויות.

קישורים
פנטזיה 2000 - אתר הבית
פנטזיה 2000 - מתוך אתר "סרט"
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "קולנוע ואמנויות הבמה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

נחמד, אבל איפה הביקורת? 6010
ראשית, רציתי לציין שגם אני ראיתי את Fantasia 2000 (פעמיים - פעם ב-IMAX בלונדון, והיה מדהים, ופעם ברב-חן בירושלים, ודווקא היה צליל מצוין) ונהנתי למדי (ואגב, אני ממליץ בחום על Allegro Non Tropo האיטלקי, פרודיה מבריקה על פנטסיה).

שנית ובעיקר, יש לי טענה מסוימת - למרות שמדובר במאמר אינפורמטיבי למדי, לי הוא נקרא כמו חוברת פרסומית שהוציאה דיסני: אינפורמטיבי, אבל לא מעמיק. זו איננה ביקורת סרטים, זהו תיאור סרטים. מר כהן מספר לנו איזה קטעים יש בסרט, אבל מביע את דעתו במעט מאוד נקודות (איכות אנימצית המחשב, חוסר הסיפוק מהאינטרפטציה לחמישית של בטהובן ואהבתו לשני קטעים), וגם כאן בצורה שטחית.

כאשר אני קורא (וכותב) ביקורת על סרט, אני מעדיף שהיא תכלול משהו מעבר לחוות דעת פשוטה ותיאור מסוים. היא צריכה לכלול ניתוח כלשהו של הסרט, מידע שאינו זמין לצופה בצורה ראשונית, או דרך מחשבה חדשה. נכון, אני מעדיף לקרוא ביקורת כזו אחרי שכבר ראיתי את הסרט (כדי שאוכל לגבש את דעתי בעצמי), אבל אם המבקר הצליח להעיר פינות בסרט שלא שמתי את ליבי אליהן, כה לחי וחזק ואמץ. אם לא, אני יכול לשאול חברים אם שווה לראות אותו, כי המבקר לא תרם לי דבר ייחודי.
נחמד, אבל איפה הביקורת? 6019
ישנם שני סוגים של ביקורות - ביקורת שמיועדת למי שכבר ראה את הסרט - ביקורת "מחכימה", אם תרצה. "האגדה על סליפי הולו", ביקורת שפורסמה באייל לא מזמן, היא דוגמה טובה לכך.

סוג שני - ביקורת שנועדה לתאר לצופים-בפוטנציה על מה הסרט, מבלי לפגוע בהנאתם. כמובן שבמסגרת זו המבקר מוגבל בהרבה בתחום הבעת הדיעה ("הקטע שבו מגלים שדני רצח את רבקה היה, לדעתי, אחד הקטעים החזקים בסרט" – לא יעבוד). אני אישית משתדל לכתוב ביקורות מהסוג השני. למעשה, המונח "ביקורת" קצת גדול עלי: אני משתדל לכתוב מה דעתי על הסרט (או הספר), והאם אני ממליץ (או לא) לאחרים לראותו, ולמה עליהם לצפות.

כמובן שיש מקום לטענה כי בסרט הספציפי הזה, קצת קשה להרוס את העלילה, ולכן היה אולי מקום להעביר ביקורת עמוקה יותר. אלא שכאן פשוט קטונתי: אינני מומחה, או אפילו חובב-רב-ידע, בתחום המוזיקה הקלאסית. חובב, כן; רב-ידע, לא. לכן נסיונות להעביר ביקורת, למשל, על איכות הביצועים יהיו יומרניים בלשון המעטה. לגבי האנימציה והתאמתה למוזיקה, כאן דווקא כן הבעתי את דעתי על איכותה בקטעים השונים.
נחמד, אבל איפה הביקורת? 6164
כל סוג של ביקורת נועד להביא לקורא תבונה שלא הייתה עולה בדעתו בנקל - בקיצור, על המבקר להפגין ידע בתחום (הסרטים, המוזיקה, האנימציה) ושאיפה להבנה מעבר למובן מאליו.

ראה את ביקורתו של ירמי פינקוס שהובאה בהמשך (תודה! ביקורת מצוינת) לדוגמא לביקורת שלא רק מביעה את דעתו (השלילית) של המבקר, אלא גם מנמקת אותה, מפתחת עליה ומציאה לקורא מידע שלא נובע ישירות מתוך הסרט.

כאמור, מבקר לא נועד רק להביע את דעתו (דבר שעשית גם כן במשורה) או לחשוף את סוף הסרט (דבר מעצבן, אבל - כפי שציינת - לחלוטין לא רלוונטי כאן). הוא נועד לתת זווית ראיה חדשה ומעניינת, מנומקת ומלומדת.

אם אתה סבור שאין ביכולתך להציע זווית כזו, מדוע כתבת ביקורת על הסרט? על מנת לחלוק את התרגשותך עם הקהל?
זוהי סיבה לגיטימית, כמובן, אבל זו איננה ביקורת סרטים.

אגב, גם אני מצאתי את הסרט מוצלח, אבל משתי סיבות בלבד - יכולת טכנית מופלאה (של האנימטורים והמבצעים המוזיקליים) ו'רפסודיה בכחול' (וגם הקטע הם הפלמינגו היה נחמד). מבחינת כל שאר התכנים, הסרט מזעזע. שיא הקיטש שלמדנו לצפות לו מדיסני.
(ואני מצטרף לתמיכה הנלהבת בפיקסר - למרות שבאג לייף היה קצת חלש, שני חלקי צעצוע של סיפור פשוט מופלאים)
אם בביקורת מפורטת יותר חשקה נפשך 6105
הנה מה שכתב ירמי פינקוס (כמדומני מאייר) בעיתון "העיר" של סוף השבוע הזה. ביקורת שלילית למדי של הרמה האמנותית והאידיאולוגית גם יחד, עם פירוט וסקירה היסטורית של התפתחות אנימציית דיסני לדורותיה.

מעניין ביותר, ואני ממליץ לקרוא בקרוב, כיוון שלא ידוע כמה זמן תישאר הכתבה בכתובת זו (אחר-כך ניתן יהיה למצאה דרך "ארכיון העיר" אולם זה ידרוש יותר חיפוש...).

הכתובת:
בברכה,
- אסף
6049
הקטע הטוב ביותר בעיני בסרט (המקורי. את החדש עדיין לא ראיתי.) היה דווקא ''מפצח האגוזים'' מאת צ'יקובסקי, שאותו לא הזכרת, וגולת הכותרת בו היה בעיני עם הדגים ובועות המיים.
גאוני.
אכזבה! 6051
צפיתי בסרט פנטזיה 2000 ובכל הכנות קשה לי להבין את חזות האופוריה הכללית מהסרט. באופן כללי זה נראה לי סרט שראוי להרבה מאוד ביקורת.
בתור התחלה זה סרט מאוד קצר - שעה ועשרה. אני מודה שזה לא נעים להיות קטנוני לגבי זמן, אבל קשה לי להבין מדוע דיסני בחרו לתת תמורה כל כך עלובה מבחינת זמן מסך לקהל שמשלם את כספו (הטוב?). דיסני מפיקים כל שני סרטי אנימציה כמעט כפולים באורכם ומורכבים הרבה יותר מבחינת רמת האנימציה ברבים מן הקטעים בפנטזיה כגון (רפסודיה בכחול או שוליית הקוסם או גם קרנבל החיות).
מעבר לכך, בקונספט עצמו של הסטרווינסקי בג'ינס, נוסח הפילהרמונית הישראלית, יש זילות המוסיקה הקלאסית. הזדעזעתי לגלות שהפרק הראשון בסימפוניה החמישית של בטהובן נחתך ללא רחם. עוד יותר הזדעזעתי כשהסוויטה של ציפור האש (במקור מורכבת משבעה קטעים) נחתכה לקטע אחד מההתחלה ולאחריו שלוש מהסוף, כאשר גם אלו חתוכים בפנימיותם בצורה חסרת רגישות. עושה רושם כאילו אנשי דיסני אינם סומכים על סבלנות הקהל, והם מרגישים צורך לספק לו היילייטס מתוך היצירות.
לספק את הקטע הראשון מהסימפוניה החמישית זו פופוליסטיות, לספק את הקטע הראשון חתוך כתינוק יהודי בן שמונה ימים זה ברטואליות ברברית ואמריקאנית.
בנוסף לכך הסיומים ההפי-אנדיים מוסיפים לעצבים, ומעבר לכך האנימציה שהיא פעמים רבות חסרת השראה. קטעי הלבלוב הם מעבר לכל פרופורציה - האנימטורים של דיסני אוהבים להניח לעולם כולו ללבלב בפנטזיה של אופוריה איג'קולרית אוניברסלית ומחליאה.
אותי זה מגעיל - באופן כללי - זהו סרט סכריני להחריד. גם בהשוואה לסרטי דיסני אחרים.
כן אהבתי את המשמועים של רבים מהקטעים:
שוליית הקוסם נדמה בעיני קטע אדיפלי בו מיקי, הילד, ממרה את פי הוריו, ולבסוף לומד להפנים את מרות האב.
הקטע על תיבת נוח הזכיר לנו שתיבת נוח הייתה המקרה המבוסס ביותר של אחווה בין בני האדם לחיות. חבל רק שהנושא לא פותח על ידי מאיירי דיסני.

בקיצור למי שמעוניין בסרטי אנימציה הייתי ממליץ את הסרטים האינטליגנטיים והמצחיקים פי כמה של פיקסאר (צעצוע של סיפור אחד ושניים, באג לייף) ולמי שמעוניין באנימציה מאויירת הייתי ממליץ לקחת סדנה בדמיון יצירתי, או לצפות באלגרו נון טרופו.

לא מדיסני תבוא הישועה.

עידו הרטוגזון
אכזבה! 6069
חלק גדול מהביקורת שהצגת - מוצדקת. אולם כמי ש (א) לא הכיר כמה ההיצירות הנ"ל (בפרט, ציפור האש), ו (ב) לא ראה את "פנטסיה" המקורי, נהנתי מהסרט. ציינתי שאני מניח כי מי שמכיר את המוזיקה טוב ממני עשוי היה להנות פחות.

לגבי "פיקסר": אישית, אני לא חובב גדול של אנימציה ממוחשבת - או לפחות, אני מעדיף אנימציה "עבודת יד". האנימציה של דיסני *מנסה*, לפחות, להראות 'אנושית' מבחינה זו; אצל פיקסר, הריאליזם הוא המטרה הנעלה ביותר.

עניין של זמן עד שפיקסר (או מתחריהם) יוכלו להפיק סרט יציר-מחשב שלא ניתן יהיה להבדיל, ויזואלית, בינו לבין סרט מצולם. אולם בהתחשב בעובדה שזהו היעד (המוצהר?) שלהם, אינני נהנה במיוחד מהאנימציה בסירטיהם (מה שלא מפריע לי להנות מההומור, העלילה, וכו' - ראיתי, מתוך הרשימה שציינת, רק את 'באג לייף').
מבחן טורינג ויזואלי 6074
מעניינת הערתך בנוגע לכך שבסופו של דבר יוכלו פיקסר (או כל חברה אחרת, לצורך העניין) ליצור אנימציה שלא ניתן יהיה להבדילה מאנימצייה שמצוירת באופן ידני - נראה שזהו סוג של מבחן טורינג* מורחב, עם ויזואל יציר-מחשב במקום אודיו יציר-מחשב, למרות שלפי מיטב ידיעתי עד היום לא עברה אף מכונה את המבחן הקלאסי ולכן ייקח זמן רב עד שנראה מכונה שתעבור את המבחן המורחב שהצעת.
זה מעלה שאלה מעניינת: על איזה חוש פשוט יותר "לעבוד" - השמיעה או הראייה?
כמובן שבשני המקרים יש צורך בפיברוק המציאות ברמה גבוהה הרבה יותר מאשר רק שהפלט ישמע או יראה מציאותי, יש צורך שהוא יעמוד בכללים מחמירים הרבה יותר (לדוגמה נכונות תחבירית וסמנטית באודיו ועמידה בכללי הפיזיקה כאשר מדובר על ויזואליה)...

באופן אישי, נראה לי שישנה השקעה גבוהה הרבה יותר בתחום הויזואלי (בדיוק מהסיבה שניתן להשתמש בו לצרכים בידוריים נרחבים), ולכן גם התקדמות רבה יותר בו - למרות שקל יותר לפתור את הבעייה בתחום השמע.

* מבחן טורינג - מכונה אשר בן-אנוש לא יוכל להבדיל בין דיבור איתה לבין דיבור עם בן אנוש אחר, בעיקר דיבור בהקשר של החלפת מידע (ולא החלפת רגשות או חוויות, נאמר).

גלעד
טורינג לטף 6078
מבחן טורינג מבוסס על תקשורת *דו כוונית*, בעוד סרט, ריאליסטי ככל שיהיה, הנו חד כווני - המידע עובר מהסרט (המדיום) אל הצופה, לא להיפך. יצירת סרט "אמיתי" באמצעות מחשב אפשרית גם היום. שתי דוגמאות:
1. בסרט "גלדיאטור" של רידלי סקוט, נפטר אחד השחקנים במהלך הצילומים. את שאר הסצנות בהשתתפותו הפיקו בעזרת מחשב.
2. בסרט "שר הטבעות", המצולם בימים אלה, משתמשים בתכנה מיוחדת להפקת קרבות ענק. במקום אלפי ניצבים, תלבושות ובלגן, מספקים לתכנת מחשב מיוחדת (שנכתבה ספציפית לצרכי סרט זה) את תוואי השטח ואת המאפיינים הויזואליים של סוגי הלוחמים השונים, והופה - קרב לבקשתך.

ובאשר למבחן טורינג עצמו - כאן מדובר על תקשורת באמצעות *מקלדת* (מכונת כתיבה) - לא שמע, ודאי שלא ויזואל. התוכן הוא העניין, לא מדיום התקשורת.
טורינג לטף 6094
גלדיאטור לא היה הסרט הראשון שנעשה בעזרת הגימיק הנ"ל. לפניו היו אי אלו סרטים שנעשו עם השתתפות חלקית של כוכב או שחקן בסרט - לדוגמא, ראול ג'וליה ב"סטריט פייטר", בנו של ברוס לי (איך קראו לו?) בסרט "העורב", שלא לדבר על ג'אר ג'אר בינקס ומרעיו ב"מלחמת הכוכבים - אימת הפנטום".

בנוגע לאותם קרבות ענק - ראינו, שמענו. את אותו הדבר אמרו על "אימת הפנטום" וכל מה שיצא לנו מזה זה סרט אנימציה בשילוב של כעשרה שחקנים מצולמים, וככה זה גם נראה.
מבחן טורינג ויזואלי 6084
כמה תיקונים.

ראשית, דיברתי על סרט מחשב שלא ניתן להבדילו מסרט *מצולם*, לא מסרט מצוייר ביד. כלומר, גרפיקה תלת-מימדית בעלת ריאליזם כה גבוה שלא תוכל להבדיל בינה לבין (צילום של) המציאות. התוצאה? "סרט חדש בכיכוב מרלין מונרו וצ'רלי צ'פלין", למשל.

שנית, לא דיברתי כלל על כך שהיצירה תהיה תבונית מצד המחשב: מדובר בתוכנה מסוג תוכנות הגרפיקה התלת-מימדית המוכרות לנו, אך באיכות גבוהה יותר ותו לא. לא "המחשב יצור אנימציה" אלא "אמנים יצרו אנימציה בעזרת המחשב", ממש כמו היום.

שלישית, מבחן טורינג, כפי שכבר העיר ניר, מתייחס לתבונה. באשר למנגינות מול ויזואל, אגב, קח בחשבון שנגן המשתמש במחשב יכול להפיק יצירות שלא תוכן להבדיל בינהן לבין הקלטה של פסנתר כנף (או תיזמורת סימפונית, למעט אולי מספר קטן של כלים שקשה לחקות ולכן משתמשים בהקלטות שלהם); לא כך אמן המשתמש במחשב להפקת סרט. הוא יתקשה מאד ליצור דמות אדם, למשל, שאינה תוצאה של צילום אדם אמיתי ובכל זאת תיראה ריאלסטית לחלוטין.
טעות לעולם חוזרת 6088
אני מקבל את התיקונים ומתנצל על הטעויות - אכן, מבחן טורינג נוגע לטקסט בלבד ולא לשמע כמו שציינתי, והוא אכן בוחן תבונה (כפי שכן ציינתי, אולי לא בבהירות מספקת).

ובנוגע לפיסקה הראשונה שלך, לא פירשתי נכון את תגובתך, למרות שלדעתי גם יצירת סרט מונפש בעזרת מחשב שלא ניתן יהיה להבדילו מסרט המצוייר ביד הינה משימה קשה ומורכבת ביותר.

גלעד
מבחן טורינג ויזואלי 12020
שאו ירשום יותר ארבע דברים אלב זה התגובות שלי כי אני רוצה לדעת אלחה דברים יותר ארבע אני אוהבת ליתענין בדברים כאלה זה התגובות שלי כתבה קטרינה מרינקוב
קרנבל קליידוסקופי 255578
אכזבה! 6134
להלן תגובתי:
פיקסר בוודאי שאינם מנסים לייצר סרטים ריאליסטים והם אכן הצהירו על כך שוב ושוב - פיקסאר מנסים ליצור סרטי מחשב יפהפיים. לו היו מעוניינים בריאליזם יכלו ליצור דמויות כמו ג'אר ג'אר בינקס של לוקאס (שמתכנן אגב סרטים מיוצרי מחשב לחלוטין לזמן הקרוב, ועובד על כך במרץ).
שים לב שהאנימציה של צעצוע של סיפור 2 אינה מפותחת יותר מזו של הסרט המקורי (והדמויות נותרו ללא שינוי) (מצד שני לא ראית את אף אחד מהסרטים הנפלאים הללו) הסיבה היא שפיקסאר אינם מעוניינים לפתח את האנימציה לרמה ריאליסטית. פיקסאר הם חברת אנימציה!

עידו
אני דוקא מצאתי שהסרט יפיפה 6135
ואני חייבת להגיד שאת ''פנטזיה'' המקורי אני מכירה בעל פה. נכון שלא כל הקטעים שוים באיכותם - אני למשל לא ממש אהבתי את הקטע האבסטרקטי לצלילי החמישית של בטהובן, ולקח לי זמן להתחבר ל''אורני רומא''(עם הלויתנים), אבל בעיני הקטע על פי ''רפסודיה במשקל בלו'' הוא אחד מיצירות המופת המושלמות ביותר שראיתי מעודי. אני לא מתביישת לאמר שהוא גרם לי לבכות, בעקר מאחר שהמאצ'ו שלצידי גמר לי את כל הטישו, והאנימציה על פי הקריקטורות הניו-יורקיות הקלאסיות היתה מהממת.
לגבי הקטעים האחרים - דונלד דאק הוא, מסתבר, בדיוק הסיכה הנכונה לנעוץ בפומפוזית הנפוחה של אלגר, והתגלגלתי מצחוק כשנפתרה השאלה הקיומית מה קורה כשלפלמינגו יש יו-יו. שינוי הסוף של ''חייל הבדיל'' היה מוזר קצת, אבל כשנזכרתי בטראומת הילדות שעשה לי הסיפור המקורי (שבסופו נופלים הנאהבים, החייל והבלרינה, אל האח ונשרפים), הכרתי בנחיצות הדבר. הייתי בשמחה לוקחת ילדים לסרט הזה, ו''חייל הבדיל'' המקורי לא הולם ילדים קטנים. הוא פשוט עצוב מדי.
אני דוקא מצאתי שהסרט יפיפה 6136
כפי שכבר ציינתי, גם אני חושב ש"רפסודיה בכחול" (התרגום העברי המקובל והלא-כל-כך הולם לקטע) הוא שיא הסרט. לא בכיתי - לא עניין של מצ'ואיזם, פשוט הייתי עסוק מדי בלהתמוגג.

לגבי "חייל הבדיל": מפריעה לי התפיסה המקובלת כיום שצריך "להגן" על ילדים מפני סיפורי ילדים. סיפורי ילדים רבים הם אכזריים, מפחידים או עצובים - חייל הבדיל, יהושוע הפרוע ואפילו כיפה אדומה; בגרסאות מודרניות, הזאב לא טורף את סבתא אלא נועל אותה בארון, והצייד לא הורג את הזאב, וכן הלאה. חסר רק להחזיר את הזאב בתשובה בסוף העלילה. למה, בעצם? אנחנו (אני לפחות) גדלנו על הסיפור המקוריים, עם כל אכזריותם, ואנו לא סובלים מצלקות גדולות במיוחד בגלל הסיפורים האלה. כמו שאמר פעם מישהו,

Life *is* pain, Highness;
anyone who says differently
is selling something.

אין כל רע, לדעתי, בסיפורי ילדים מפחידים או עצובים. "חייל הבדיל" הוא כנראה הסיפור העצוב הראשון שנתקלתי בו, אבל הוא הכנה לא רעה בכלל לטרגדיות של שייקספיר, מבחינות מסויימות, ולטרגדיות של החיים בכלל, מבחינות אחרות.
הנסיכה הקסומה 6141
מי שאמר את זה היה ווסלי (כאשר היה עדיין בתפקיד שודד הים רוברטס) לנסיכה נורית (אם אני לא טועה זה התרגום הנכון ל-Buttercup)

כאן אפשר למצא את התסריט המלא (והנפלא):
וחוצמזה, זה מופיע בחתימה שלי ב-email
הנסיכה הקסומה 6144
ידידי,

I'll explain, and I will use small
words, so you'll be sure to understand:

(בלי שום כוונה להעליב, כמובן - לכן לא כללתי את המשך המשפט, you wart-hog-faced-buffon). אני מכיר היטב את מקור הציטוט בהודעה הקודמת שלי; את הסרט הזה אני מכיר בעל-פה. במלואו. הוכחתי את זה פעם למישהי – ציטטתי את הסרט. כולו. מהמנגינה של משחק המחשב Hardball בתחילתו ועד As-you-wish בסופו.

אגב, הספר של גולדמן שעליו מבוסס הסרט גם הוא ממולץ בחום. מהדורת "25 שנה" (לספר) הופיעה לא מזמן, והיא כוללת את הפרק הראשון מספר ההמשך ("תינוקה של נורית"). טרם הספיקותי, אולם לדעתי זוהי פרודיה על תופעת ספרי-ההמשך, כמו שהספר כולו הוא פרודיה על תעשיית הספרים, מבחינות רבות. או במילים אחרות, "הפרק הראשון מספר ההמשך" הוא כל מה שיופיע אי-פעם מתוך ספר ההמשך. אין ספר המשך.

וגרסת ה- DVD של הסרט, עם מספר קטעים על צילומי הסרט, עומדת להופיע בחודש הקרוב. את העותק שלי כבר הזמתי; כשהוא יגיע, תהיה זו סיבה מספקת לרכישת מכשיר DVD.
הנסיכה הקסומה 6145
אסכם במילותיהם האלמותיות של ווין וגארת' מ"עולמו של ווין" כאשר הם פוגשים את אליס קופר:

We're not worthy, we're not worthy, we're scum.

גם אני מוכן להשתחוות בפני מי שזוכר את כל מילותיו של הסרט הנפלא הזה.

Anybody want a peanut?
הנסיכה הקסומה 6146
No more rhymes now, I mean it!

ובוא לא ניסחף - כמה מחברי הטובים ביותר מסוגלים לצטט את הסרט הזה. מבחינות רבות, הסרט הוא חוויה חברתית...
הנסיכה הקסומה 19270
הסרט הכי ניפלא ומרגש שנוצר והוקרן אי פעם.
סוף טוב - הכל לא טוב 6155
אינני בטוח שהגנה על ילדים עמדה בבסיס שינוי סיפור 'חייל הבדיל'.
האמת היא שאמריקאים אינם מוכנים לסבול שום סוף שאינו טוב. סיפורים רבים נפלו חלל לסופים טובים מאולצים מתוצרת הוליווד.
התייחסות אירונית עצמית לכך היתה בסרט ''השחקן''.
לפני כמה שנים הופקה גירסה הוליוודית ל''סירנו דה ברז'רק'' עם סטיב מרטין, רק שבמקום להתוודות על אהבתו כשהוא על ערש דווי, הוא פשוט התחתן עם אהובתו בסוף.
טוב, באמנות כמו באמנות. החתונה בסוף הסרט מתאימה במיוחד לארצות הברית, שככל הידוע לי היא שיאנית העולם בגירושין.
סוף טוב - הכל לא טוב 6159
לא יחסתי לדיסני מניעים הומניטארים, חלילה. פשוט העלתי זכרונות מילדותי העשוקה. בכל מקרה, נגמר לי הטישו כבר בגרשוין(כש...הילדה...הקטנה...חיבקה...את ההורים שלה...אהו, אהו, אהו)כך שזה היה לטובה.
סוף טוב - הכל לא טוב 6166
ואם לסגור מעגל, גם על הנקודה הזו יש "ירידה" ב*ספר* "הנסיכה הקסומה".

הסרט, כמובן, מסתיים עם סוף טוב.
סוף טוב - הכל לא טוב 31579
מה?
איפה? למה לא סיפרו לי כלום?
נכון שזה היה לפני שנה ומשהו כשטענת את זה, אבל מהי שנה לעומת הנצח?!
בקיצור- פרט, נמק, ורצוי שתביא כמה דוגמאות.
סוף טוב - הכל לא טוב 31603
האם יש לך עותק של הספר? אם כן, נא לקרוא את פסקאות הסיום. אם לא, נא להזמין מיד עותק של הספר, ולקרוא את כולו.

כשקוראים אותו, הסרט "מתנגן" ברקע, וזה תענוג מופלא. (אי-התאמות קלות גורמות לרעשי שריטה, כמו בתקליטים ישנים). אבל הספר הוא למעשה ביקורת נוקבת (ומופלאה) על הוליווד ותעשית הסרטים.

גרסת "מהדורת 25 שנה" של הספר שיצאה לפני שנים ספורות כוללת תוספת נהדרת, שהיא המשך הירידה על הוליווד. והפעם על הכוונת: המשכונים.
סוף טוב - הכל לא טוב 31624
האם קיים סיכוי כלשהו, שאי שם, במקום היפוטטי כזה או אחר יש את הספר בעברית?
כי קשה לילהאמין שאני אשכרה אהיה עם מספיק מוטיבציה ויכולת לקרוא אותו באנגלית...
סוף טוב - הכל לא טוב 31625
בוודאי. העותק שלי בעברית נמצא על מדף הספרים שעוד לא נכתבו ואולי לא יכתבו לעולם, משמאל למטה.

האנגלית ממש לא נוראה כל-כך, אגב.
סוף טוב - הכל לא טוב 52143
סליחה? אפשר להתערב? על מה אתם מדברות?.
סוף טוב - הכל לא טוב 52144
(אני לא ''מדברת'', אני ''מדבר''). על הספר ''הנסיכה הקסומה'', שטרם תורגם לעברית ואולי לא יתורגם לעולם. מומלץ בחום.
112740
תורגם.
ותירגמו את באטרקקפ למרגנית.
אני לא יודעת מעבר, כי לא טרחתי לקרוא.
בסופו של דבר, אזרתי אומץ וצלחתי את קריאת הספר באנגלית.
סוף טוב - הכל לא טוב 610974
למה את מתעללת בה ככה? תגלי לה ודי!
פנטסיה 2000 62082
הפליא אותי לראות "כתבה" (סיפור?) על סרט שראיתי כל כך מזמן, אבל אני חייבת לציין שזה היה סרט ממש יפה, בעיקר הקטע עם ארבעת תושבי העיר הגדולי- למיטב זכרוני כל ה"סרטון" הזה נוצר מקווים פשוטים: הדמויות, הבניינים וכו' והפשטות הזו עשתה את הסרטון המסויים הזה לנהדר.
לעומת זאת, היו חלקים אחרים בסרט, שמהם פשוט התאכזבתי/ השתעממתי (בעיקר הקטע עם הפרפרים המתעופפים, אם זכרוני אינו מטעה אותי).
אהבתי את את גרסת הדיוידי 610968
כלומר - לשמוע ולראות במערכת הביתית המשובחת עם התה והלימון והספרים הישנים. קשה לי להאמין שהייתי נהנה באותה מידה בכיסא ארבע שורה שתים עשרה בלי פאוז ושליטה על כפתור הווליום.

ובנושא אחר לגמרי - המאמר הזה הזכיר לי נשכחות, וגיגול מהיר העלה בחכתי את http://www.fantasia2000.org.il/. שם גם גיליתי שיצא גיליון חדש בחול המועד פסח (לא ברור באיזה שנה). למיטב זכרוני הם עוד חייבים לי כעשרה גליונות ששולמו מראש במאה הקודמת לחברת היפריון (או מי שלא יהיה המוציא לאור בסוף דרכם). אני מנסה להחליט אם לפתוח בתביעה יצוגית מתוקשרת היטב או סתם לקנות את הגליון ולהנות מהנוסטלגיה.
אהבתי את את גרסת הדיוידי 610970
הגיליון האחרון יצא בסוף 2008 (בחול המועד סוכות) במלאת 30 שנה לגיליון הראשון.
אהבתי את את גרסת הדיוידי 610986
תודה. עכשיו אני באמת מרגיש כמו עולה חדש.
אהבתי את את גרסת הדיוידי 703604
בלי להרגיש כמעט עברו יותר מ40 שנה מצאת הגיליון הראשון ולעתיד מובטח לנו מאגר ממוחשב של כל הגיליונות.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים