יציאה מהארון - קשיים והשלכות (חלק ב') 313
המשכו של המאמר משבוע שעבר. מה המכשולים העומדים בפני מי שיצא מהארון, ומה ניתן בכל זאת להרוויח מהתהליך הכואב? (חלק שני ואחרון)

ליציאה מן הארון השלכות רבות. חלקן אישיות, הנוגעות לחייו של היוצא מן הארון במישור הפסיכולוגי, החברתי, והמשפחתי. חלקן חברתיות, הנוגעות לאנשים בפניהם מתוודה ההומוסקסואל, כמו גם לשינוי דעות קיימות בחברה על ההומוסקסואליות ולסיוע לבני נוער ובוגרים הנמצאים עדיין בארון ומחפשים מודלים לחיקוי. סוג אחר של השלכות נוגע לאנשים מפורסמים, ומהותו הוצאתם הפומבית של אלה מהארון כנגד רצונם - השלכה בעלת משקל שעל הנמצאים באור הזרקורים לקחת בחשבון.

תוצאות אישיות - במישור הפסיכולוגי, החברתי והמשפחתי

במישור הפסיכולוגי יכולות להיות ליציאה מהארון השלכות רבות, החל מטראומה אישית, שתוצאתה לעיתים חזרה לארון, וכלה בתחושת שחרור. כפי שתואר כבר, הומוסקסואל הנמצא בארון נאלץ להתמודד עם קשיים רבים. לכן, אנשים אשר נפתחו בפני בני משפחותיהם וחבריהם דיווחו לרוב על תחושת הקלה עצומה. עם זאת, יש שדיווחו כי סיוטיהם הגרועים ביותר התגשמו. קבלה חיובית מהווה חוויה מתקנת, המקדמת את תהליך הקבלה העצמית. כל יציאה מהארון טומנת בחובה סיכוי לעומת סיכון, ולכן כל גילוי צריך להשקל בכל פעם מחדש; יש לבחון אם הוא עשוי להועיל ולשפר או שמא להזיק. על כן, "ניהול הגילוי" צריך להיעשות לצד בדיקה שקולה של המציאות. יתרה מזאת, לתגובה שהומוסקסואל מצפה לקבל מאדם מסוים יש השלכות פסיכולוגיות כבדות הנוגעות להסתגלותו החברתית (כלומר, אדם המאמין כי התגובה החברתית להיותו הומוסקסואל תהיה חיובית יסתגל בקלות רבה יותר לחברה).

גם במישור החברתי התחושה הרווחת היא של הקלה וקבלה. כיום, ברוב המקרים, מתקבלים ההומוסקסואלים והלסביות בזרועות פתוחות בחברה - שלא כבעבר, בו סבלו רבים מהם מאיבוד סטטוס בעבודה והזדמנויות לקידום. כפי שמעיד מחקרה של דנה לוצאטו (אופיה של התארגנות וולונטרית: הומוסקסואליות בישראל, 1984), מוביליות תעסוקתית יצרה מצב בעייתי בו נדרשו הומוסקסואלים ולסביות גלויים לתפקד במקום העבודה ומחוצה לו כסמויים. מסקנה נוספת שעולה מהמחקר היא כי הומוסקסואל מוצהר לא יירתע מהחצנת נטיותיו גם במקום העבודה. לעומת זאת אנשים שגילו את נטייתם בגיל מאוחר יחסית, כאשר כבר נקבעה עמדתם חברתית ותעסוקתית, נוטים להמנע מחשיפה. ההשלכות במישור התעסוקתי בולטות בעיקר אצל אנשים שאופי עבודתם מיוחד - לדוגמא, עובדי משרד הביטחון אשר, כפי שכבר הוסבר, עומדים בסכנת העברה מתפקידם אם תתגלה נטייתם, או עובדי משרד החינוך העובדים עם נוער. יש לציין כי בארץ חלה התקדמות רבה בנושא ההומוסקסואלים והלסביות בצה"ל, וכיום אין מניעה חוקית מגיוסם או מקידומם. למרות זאת, מדווחים הומוסקסואלים על כך שנמנע מהם סיווג בטחוני גבוה יותר כאשר התגלתה נטייתם.

היציאה אל ההורים עשויה להיות מורכבת יותר. כפי שצוין בחלקו הראשון של המאמר, בנים הומוסקסואלים ובנות לסביות מספרים להוריהם על נטייתם המינית משום שהם רוצים להפסיק להסתיר ולשקר. תגובת ההורים בדרך־כלל קשה, ובהתאם גם ההשלכות על היוצא מן הארון. במקרים קיצוניים קיימת סכנה של הרחקה של ממש מן הבית, ועל כן על הבן או הבת לשקול צעד זה בכובד ראש. גם אם סכנה זו אינה קיימת בשלבי הקבלה הראשונים (שלעיתים נמשכים זמן רב, או אפילו כל החיים) יתכנו דחייה ואיבוד קשר עם ההורים. עם זאת, כיום, לאור ההתקדמות שחלה בחברה כולה, הולכים ומתרבים המקרים בהם מקבלים ההורים את המצב למרות ההלם הראשוני. במקרים כאלה חלה דווקא התקרבות בין הילד להורה, ותוצאתם היא תחושת רווחה כללית.

השפעת היציאה מהארון על הצד השני

ליציאה מן הארון יש, כמובן, השפעה רבה גם על הצד השני, אליו נעשית היציאה. לרוב, ההורים הינם הצד לו קשה ביותר לקבל את הנטייה ההומוסקסואלית של הבן או הבת. לרובם זוהי ידיעה לא צפויה המשנה באופן פתאומי את כל תמונת עולמם. עוצמת התגובה תלויה בפרשנותם האישית ובמשמעות אותה הם מייחסים לידיעה. גם אם היו להורים ידיעה או רמז כלשהו, לרוב הם עוברים משבר קשה. ראשיתו בהכחשה, תחושת אובדן, בושה ואשמה. הורים רבים נכנסים בעצמם לארון - לאותה שרשרת של בדידות והכחשה. סימני המשבר המתוארים כאן מאפיינים את תגובותיהם של רבים מההורים, גם אלו אשר מקבלים בהבנה ובתמיכה את היציאה של בנם או בתם. יש המתאוששים מהר יותר, ויש המתקשים להתמודד עם המצב החדש עד כדי חוסר קבלה מוחלט. במהלך הזמן עוברים חלק מן ההורים תהליך של השלמה, תיקון וקבלה של בנם או בתם, דבר המביא להקלה ולקשר חזק עם הבן או הבת.

תגובת החברה הסובבת קשורה באופן ישיר לאופי אותה חברה. בחברות בהן נחשבת עדיין ההומוסקסואליות למחלה או לסטייה (כמו החברה הדתית), עשויה החברה לדחות מעליה את האדם היוצא ולנתק איתו כל קשר. לעומתן, בחברות סובלניות ומתקדמות יותר יש קבלה אמיתית. במקרים רבים עשויה יציאה מן הארון לשנות את גישתם של רבים אשר עד הגילוי לא נתקלו מעולם בהומוסקסואל או בלסבית. מכיוון שהידע שלהם על הומוסקסואליות הוא סטיגמטי בדרך־כלל, וניזון ממציאות חברתית ודעות חשוכות, מפגש עם הומוסקסואל אותו הם מכירים משנה לרוב את תפיסתם לטובה, ובכך נוצרת תגובת שרשרת של שינוי חברתי בנוגע להומוסקסואליות.

גם ליציאה פומבית מן הארון יש השפעה דומה על החברה, אלא שיש לה מימד נוסף. הומוסקסואלים ולסביות רבים, ובני נוער בפרט, הניזונים כאמור ממקורות בהן נחשבת ההומוסקסואליות לדבר שלילי, זקוקים למודל הזדהות הומוסקסואלי חיובי אשר יקל עליהם את תהליך הקבלה העצמית. כפי שטוען גל אוחובסקי, אמנים רבים, המהווים מודל לחיקוי בחברה כולה, עשויים, דרך החשיפה והיצירה שלהם, להשפיע על אותם בני נוער הנמצאים במצוקה קשה. כך יוכלו הנערים לגלות כי יש גם אנשים "נורמלים", ואף כאלה הנערצים בחברה, שהנם הומוסקסואלים או לסביות. בכך יוקל במידת מה תהליך ההשלמה. השפעה נוספת נוצרת על ידי אנשים בעלי השפעה פוליטית, והיא מביאה לרוב לשינוי מצב חוקי קיים - לדוגמא, יציאתו של עוזי אבן מהארון הביאה לשינוי מצב החוק לגבי גיוס הומוסקסואלים ולסביות לצה"ל.

אאוטינג כתוצאה נוספת של יציאה מהארון

קיימת השלכה נוספת של היציאה מהארון הנוגעת לאנשים מפורסמים או בעלי השפעה, והיא ההוצאה מהארון, בדרך־כלל בתקשורת. במהלך שנות ה-‏90 התפתח מושג חדש של "הוצאה מהארון" (להבדיל מ"יציאה מהארון"), והוא נוגע לחשיפת זהותו ההומוסקסואלית של אדם, שעד אז היתה נסתרת, על ידי גורם אחר. לדוגמא, מדיניותו של משרד ההגנה האמריקני אוסרת על שירות הומוסקסואלים ולסביות בצבא, ולכן רבים מהם שירתו בשורותיו תוך הסתרת זהותם. במהלך מלחמת המפרץ פנו מספר פעילים הומוסקסואלים בבקשה להכיר בכך שהם נלחמו בלי לסכן את משימתה הצבאית של המדינה. משההכרה בוששה להגיע, חשפו ארגונים הומוסקסואלים קצין בכיר שעבד עם משרד ההגנה ואשר הסתיר את זהותו ההומוסקסואלית, במגמה להוכיח כי הומוסקסואלים יכולים לשמש בתפקידים צבאיים חשובים ולהביא תועלת, וכי יש להתיר להם לשרת בצבא. מושג זה נקרא גם "אאוטינג" (Outing).

קיימות מספר סיבות כנגד ההוצאה מהארון, כאשר הכוונה היא לאותם לאנשים שהם כבר למעשה מחוץ לארון (במישור האישי או החברתי) אך אינם מוכנים להצהיר על כך בפומבי. אחת הסיבות המרכזיות היא שחייו הפרטיים של האמן או איש הציבור היו ונשארו חייו הפרטיים. בראיון לעיתון העיר, אמר יעקב גלעד: "אומנים הם אנשים, לא מודלים... אני לא חושב שהעובדה שאני אמן הופכת אותי לדמות ציבורית ואת חיי הפרטיים לרשות הציבור." בראיון אחר באותו עיתון, אמר עברי לידר: "אני לא פוליטיקאי ולא רץ לבחירות, ואני לא רוצה להיות דובר של אף אחד." סיבה נוספת היא הפחד מפני פגיעה בסטטוס של אותו אמן או איש ציבור, שכן הוא וודאי נהנה גם מאהדתו של ציבור הטרוסקסואלי.

עיקר הסיבות המביאות ללחץ על אמנים לצאת מהארון, או הגורמות לאאוטינג: סיוע למטרות הקהילה (בנושא חוקתי למשל), סיוע לבני נוער הזקוקים למודלים חיוביים, שינוי חיובי בדעת החברה על ההומוסקסואליות וסיוע להורי הומוסקסואלים ולסביות שבנם או בתם יצאו מהארון.



סיכום

מאמר זה עסק בתהליך היציאה מהארון ובהשלכות הכרוכות בכך. לא נעשה ניסיון להביא את השוני הקיים בנושא זה ממדינה למדינה ומחברה לחברה, את הסיבות הנוגעות למצוקת החיים בארון כפי שתוארו בחלק הראשון, או את ההתמודדות האמיתית של הומוסקסואל או לסבית עם עצמו לאחר שכבר "כולם יודעים" - התמודדות שעל פי ניסיוני האישי קיימת תמיד. ברצוני עוד להדגיש, כי על אף המבנה הכללי של היציאה מן הארון, זהו תהליך סובייקטיבי לחלוטין המתנהל אצל כל אחד ואחת בצורה שונה. אין בכוונת מאמר זה להשפיע על אף אחד או אחת לצאת מהארון, אלא להראות כי עתידם של היוצאים מהארון יכול להיות חיובי. ניסיתי לעמוד על הקשיים העומדים בפני כל נער או נערה הומוסקסואלים הנמצאים בשלבים הראשונים של החיפוש, ועל הקשיים שעליהם לעבור ביציאה מן הארון. לדעתי, על אף קשיים אלה, כדאי לכל הומוסקסואל או לסבית לשאוף לחיים פתוחים מחוץ לארון. טענה זו מתבססת, כמובן, על הנאמר למעלה. על־פי רוב המחברים, התחושות שחווים הומוסקסואלים או לסביות בתוך הארון הן כה קשות עד כי הן עלולות להביא אף למחשבות אובדניות. לכן, למרות הקושי האמיתי והרב, מדווחים רוב היוצאים מהארון על תחושת הקלה עצומה ורווחה בכל תחומי החיים, וכן על התקרבות להוריהם והתפתחות הקשר המשפחתי בעקבות היציאה. על סמך נתונים אלה אני טוען כי היציאה מן הארון אל החיים הפתוחים היא התקדמות לקראת חיים טובים יותר.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

בשם בדוי 10124
הנה, כתבתי בשם בדוי, שלא יחשבו שאני הומו.
רק בגלל שאני מגיב למאמר על הומואים.
מיעוט התגובות וצורתם, מספירות בכדי להרתיע את היוצאים מהארון.
אז הנה תגובה נוספת 10128
למרות שאין לי מה לומר בנושא ובסה''כ אני מסכים עם הנאמר במאמר שלעיל על שני חלקיו, אני מגיב ולו כדי לתת לאלו שיש להם מה לומר בנושא והם מפחדים שתדבק בהם נטיה מינית שאינה שלהם, תחושה יותר טובה.
בשם בדוי 10131
אין הרבה מגיבים לכתבות הללו עקב מספר גורמים:

ראשית כל, הנושא הנו בעל רגישות עצומה ומורכבות גדולה, ונושא עמו מטען רגשות מעורבים וחזקים.

וכי מה יגידו המגיבים? כי היציאה מהארון הנה קלה? כי הומוסקסואלים הנם סוטים?
אין מה לומר ממש כנגד או בעד מאמר זה, אלא רק לקרוא ולחשוב, כיוון שרובנו אינם כאלו,
וכסטרייטים אין אנו נמצאים במצב מתאים ואין לנו את הכלים להתווכח על נושא שכזה עם האנשים אשר מהווים את הנושא ובטח שלא בינינו, אלא רק להעלות השערות קלושות.

כך גם במאמר על הדיכאון שירדן ניר כתב.
רוב האנשים, למזלם, אינם יודעים באופן אישי את כל מורכבויותיו של דיכאון קל או קשה
וטוב שכך.
ולכן קשה עליהם לנהל דיון בנושא כה אישי בהם הם יכולים רק לתהות או לשער.

דרך אגב, האם עניין התגובות המועטת אכן כה מרתיע?

חבל, אני מקווה שתרמתי מעט אם אכן כך.
חוסר תגובה 10165
אם מספר התגובות כל כך משמעותי, הרי בעקבות המאמר האחרון הייתי צריכה להסיק את המסקנות המתבקשות ולהפסיק לפרסם לאלתר.
כמו שכתבו בנושא העיוורון, וכמו שכתב כאן אילן - לפעמים אנשים קוראים ואין להם יותר מדי מה לאמר.
מבחינתי, עצם זה שאנשים קוראים - שאני קוראת - זה כלי ללמוד על עוד עולמות, ואנחנו יוצאים נשכרים. ואגב, חשובה האיכות ולא הכמות.. :-)
בשם בדוי 515259
אני לא מגיב אף פעם לכתבות בנושאי פוליטיקה, מחשש שיחשבו שאני ערבי, ולכתבות בנושאי כלכלה, מחשש שיחשבו שיש לי כסף.
בושה להגיב ??!!! 10133
עלי להודות שהפתעתי הגדולה ביותר באה לא מהמאמר עצמו אלא מהתגובות הראשונות לו. האמנם יש צורך להגיב 'רק כדי להראות שיש מגיבים'? וגם אז בעילום שם?
נראה לי שהמנסים כך לתמוך יוצרים רק פגיעה, עד שקראתי תגובתם לא חשבתי כלל שיש צורך להצטדק או להתבייש על כתיבת תגובה למאמר ב'האייל' ובכלל לא רלוונטי מה הנושא. עוד יותר לא רלוונטי להתחיל בהסבר על נטייתי המינית, אלא אם כן התגובה נועדה לממש את המוסבר במאמר כאן, עכשיו ובאופן וירטואלי.
מה שכן תכננתי לכתוב הוא דווקא ביחס להערה קטנה ולכאורה שולית במאמר, על אומנים שאינם רוצים להחצין נטייתם המינית 'מכיון שהם פונים גם לקהל הטרוסקואלי'.
סליחה, האם הזמר/זמרת שרים טוב יותר בגלל התנסותם במיטה? לא ידעתי שעלי לבדוק בציציותיו (תרתי משמע?) של אמן רק כדי להחליט אם אמנותו חביבה עלי.
אך מכיון שאיני משלה את עצמי ביחס לריאליסטיות של חשש מסוג זה, אולי עדיף היה לכתוב שהם נמנעים מחשיפה 'בגלל שהם פונים גם לקהל רדוף דעות קדומות, חטטן, ומתנשא' ולכן חשיפה עצמית אולי תוביל לפגיעה כלכלית.
דרך אגב, גם זה לגיטימי. אם ברצונם בפרטיות, זכותם. ואם ברצונם ברווח כלכלי והם מוכנים 'לשחק אותה סטרייטים', גם זכותם (רק אולי פחות מעורר כבוד).
בושה להגיב ??!!! 10136
לא בהכרח "קהל רדוף דעות קדומות, חטטן, ומתנשא". כוכבים מתפקדים כמושאים להערצה, מודלים לחיקוי. הרבה יותר קל לקהל סטרייטי להזדהות עם אמן סטרייט מאשר עם אמן הומוסקסואל, במיוחד בגילאים המועדים להערצה עיוורת (12-16, אולי). זהו שיקול כלכלי לכל דבר, לאנשים שמקור ההכנסה שלהם הוא חייהם הפרטיים לא פחות מהאמנות שהם עוסקים בה.
משהו על ההגיון הכלכלי 10137
כנגד השיקול הכלכלי שאתה מציג כאן יכול לבוא טיעון אחר, שיגיד שהומואים ולסביות (ותפסיקו כבר עם הפוליטיקלי קורקטנס של "הומוסקסואלים" זה נשמע סטרילי להחריד - הומואים) מהווים על פי כל המחקרים כעשרה אחוזים מן האוכלוסיה. זה כח קניה אדיר. אתה כמובן יכול לבוא ולטעון שלא כולם בעלי טעם זהה (למשל במוזיקה), אבל אני אזכיר לך שאנשים מאוד אוהבים סולידריות. אם יש אמן שיוכלו להזדהות איתו, ולהרגיש שברכישת האמנות שלו הם מחזקים את מה שנקרא בעגה "הקהילה", שהם משתייכים אליה - הם לא יהססו. יותר מכך, בתורת השיווק יש מונח שנקרא:
DINK - Double Income No kids
מונח שמתייחס רובו ככולו לזוגות חד-מיניים. התיאוריה גורסת שכאשר ישנה משכורת כפולה שאין צורך להוציא על קיום חיי משפחה (והכוונה להוצאות על ילדים), אזי חלק גדול יותר של המשכורת יזרום לתרבות הפנאי -והרי לך סיבה טובה להמריץ את האמן לצאת מהארון.
משהו על ההגיון הכלכלי 10140
המונח DINK הוא, בפשטות, מה שהוא אומר.
אני מניח שרוב הדינקים הם, בכל זאת, זוגות סטרייטיים.
משהו על ההגיון הכלכלי 10275
אולי מספיק כבר עם המספר הזה? לא אחד לעשר ולא בטיח. אחד מעשר, במחקר אחד שזכה להרבה יותר מדי פרסום, התנסה בחוויות הומוסקסואליות לפחות פעם אחת בחייו. תסכימו איתי שלא כל מי שבשנות נעוריו, בזמן של התחבטות אישית, ניסה גם את הכיוון הזה וגילה שזה לא בשבילו - צריך להחשב הומו בסטטיסטיקה. הסטטיסטיקה הזו, כמובן, כוללת גם בי-סקסואלים.
למיטב ידיעתי, המספרים האמיתיים הם בסביבות ה-‏3 עד 5 אחוזים.
מיטב ידיעתך לא מספיקה 10284
המקור למספר 10% הגיע ממחקר שנעשה ע"י אלפרד קינסי בארה"ב לפני כחצי מאה.

אפשר לקרוא על חלק מהתוצאות כאן:
בקצרה:
ל-‏37% מהנשאלים הייתה חוויה הומוסקסואלית אחת לפחות עד לאורגזמה.

10% היו הומוסקסואלים במשך שלום שנים רצופות לפחות.

אני, כמובן, לא מתיימר לטעון לתקפותו הסטטיסטית של המחקר.
מיטב ידיעתך לא מספיקה 10289
אני מניח שהמספר האמיתי, יהה אשר יהה, משתנה באופן משמעותי ביותר מתקופה לתקופה ומאזור לאזור. לכן מספרים שהיו רלוונטיים (מתוך הנחה שהמחקר הנ''ל תקף סטטיסטית) בארה''ב לפני חצי מאה הם חסרי משמעות לחלוטין בישראל של היום - המספרים האמיתיים יכולים להיות נמוכים בהרבה, גבוהים בהרבה, או דומים מאד. בקיצור, לא ניתן להסיק ממחקר זה דבר לגבי כאן ועכשיו.
מיטב ידיעתך לא מספיקה 10296
אמנם המחקר נערך לפני זמן רב, אך מכיוון שאין כמעט מחקרים בהיקף כזה על התנהגות מינית (אלפרד קינסי ראיין לעומק כ-‏12000 ! בני אדם מכל רובדי האוכלוסייה בארה"ב) ראוי להתייחס לסטטיסטיקה העולה ממחקר זה ברצינות גם היום.
אחת המסקנות החשובות של המחקר היא שהנטייה המינית נקבעת ע"י המציאות הרגשית והפסיכולוגית יותר מאשר ע"י התנהגות. במילים אחרות, גם מי שלא היה לו נסיון מיני יכול לתפוס את עצמו כהומוסקסואל, ולהיפך!
מלבד זאת הממצאים הראו שלא קיימת חלוקה בלעדית של שתי קטגוריות נפרדות להומוסקסואלים ולהטרוסקסואלים. רוב בני האדם נמצאים בנקודה כלשהי על הרצף של סולם הנטייה המינית.
כך שברור שלא כל מי שהיתה לו התנסות הומוסקסואלית הוא "כזה" אבל הסטטיסטיקה הזאת כנראה חזקה מתקופה או חברה. רוח התקופה בסה"כ תקבע עד כמה נחשף ונדע על הומוסקסואלים.

לחומר קריאה בנושא המחקר ההומוסקסואלי- יש את המאמר המצויין של שרה אבני מהספר "אמא יש לי משהו לספר לך" של דבורה לוז.
המחקר. כמובן, המחקר. 10308
אותו מחקר מעורפל מלפני 20 שנה, שאלה שנוח להם נוטים שוב ושוב לשלוף אותו, על אף שלא אושש ולו פעם אחת.
אותו מחקר מעורפל להחריד, שהחשיב כל מי שאי פעם "נגע בגבר אחר" כהומוסקסואל.

אגב, לפי אותו מחקר, גם אני הומוסקסואל. הידד.
המחקר. כמובן, המחקר. 269269
אז מה אחמד, אפשר את הטלפון שלך?
המחקר. כמובן, המחקר. 515260
אל תיתן לו אחמד, הוא מהשב''כ.
לסגור את האורווה אחרי שהסוסים ברחו. 515265
עכשיו אתה נזכר להזהיר אותו?
אנקדוטה 10147
יש לי כמה חברים הומואים. הם, כנראה, האנשים הטובים והנפלאים ביותר שאני מכיר. מעניין לציין שבקרב בני גילי לא היתה להם שום בעיה חברתית (לפחות שום בעיה שאני מודע לה). דווקא ההורים שלנו התקשו מאוד לקבל את העובדה שהחברים שלנו הומואים.
אולי זה לא קשור אבל.. 10197
סתם מענין אותי לשאול שאלה מטומטמת (כי התשובה עליה ממש רחוקה מלהיות מדגם מיצג), אבל כמה מביננו מכירים הומואים/לסביות? אני מכיר אחת שקרובה אלי מאוד ועוד חמישה במעגלים חברתיים יותר רחוקים (כולם הם מוצהרים). אני שואל כי באמת נדמה לי שבשנים האחרונות הענין כבר הפסיק להיות בושה והפך ללגיטימי, ליותר מלגיטימי, לשגרתי כמעט...
האם זה באמת הכיוון או שאני פשוט מחוץ לסטיית התקן ומכיר יחסית הרבה?
קשה לי לדמיין שלפני עשר שנים, למשל, הייתי יודע על כ"כ הרבה. (בהנחה שהייתי באותו גיל וכו').
אולי זה לא קשור אבל.. 10250
נדמה לי שהסטטיסטיקה הרשמית טוענת ליחס של אחד מתוך עשרה. אתה מכיר סה"כ שישים איש, כולל משפחה ומעגלים חברתיים מרוחקים?
לדעתי יש טעות בתפיסה הבסיסית 10535
לפיה יש שלושה סוגי בני אדם: סטרייט, הומו, דו-מיני.

אני מאמינה שיש הרבה יותר, שבעצם כל אדם, מתאימה לו הגדרה שונה: הרי יש כאלה שנמשכים רק לבני מינם, וכאלה שנמשכים לשני המינים אך בעוצמה שונה, יש כאלה הנמשכים לשני המינים אך בתדירות שונה, יש כאלה הנמשכים לשני מינים אך המסוגלים להתאהב רק באחד, וכו' וכו'.

ההגדרות מטבען הן מכלילות וגסות וכאלה הן אמורות להיות, אין צורך בשינוי. אבל צריך להבין את העניין, לא?

ובעניין אחוזים: השאלה עד כמה זה באמת חשוב. אני בהחלט מסופקת שמדובר ב 3-5 אחוזים, כי אני מגלה - בעיקר אצל בנות, גם המגדירות את עצמן סטרייטיות, משיכה כזו או אחרת לבנות אחרות, או לפחות התעניינות ופתיחות להתנסות.

ואם בהתנסויות עסקינן, הרבה יודעים על היותם הומואים\לסביות הרבה לפני שעברו התנסות: לכאן ולכאן.

זהו בינתיים :)

אינה

מנהלת פורום IOL זהות מינית לנוער
לדעתי יש טעות בתפיסה הבסיסית 10566
ההימור האישי שלי הוא שרב בני האדם הם דו-מיניים מטבעם (והסטרייטיות שלי תוסבר על ידי חינוך). על כן אינני מייחס חשיבות רבה לגילויים שמראים כמה אנשים הם בי-סקסואליים. אלו הסטטיסטיקות לגבי אלו שהם הומוסקסואלים שנראות לי מפוקפקות, בעיקר בשל דרכי הבדיקה המוזרות שצוינו פה.
אוקיי, נפליג קצת לתאוריות 10619
נניח שנולדתי עם יכולת משיכה לשני מינים

כך יצא ואני מעדיפה מין אחד על פני מין אחר

בעצם, מעדיפה עד כדי כך, שכל האנשים שרציתי אי פעם להיות איתם במובנים כאלה ואחרים (קשר, סקס וכו') היו מאותו המים בלבד.

וגם לא הרגשתי משיכה מינית למין השני מעולם.

אני מגיעה לגיל בגרות מינית בידיעה שאת המין המסויים הזה אני מעדיפה.

מה זאת אומרת "נולדתי דו-מינית" - הרי כשתינוק נולד, הוא לא בוגר מינית ולא יכול לחוות משיכה מינית באשר היא. אנא תקנו אותי אם אני טועה. לכן, אני מוכנה להסכים על ההגדרה הבאה: ייתכן וכולנו נולדנו עם אופציה לדו-מיניות אך בבגרות מינית, חלקינו העדפנו מין אחד על פני האחר.
יתכן. בהחלט. 10657
יתכן גם שכולנו נולדנו עם יכולתו של הארי פוטר לקסמים.
רק בגלל חינוך לקוי, איננו יכולים לעשות פלאים.
יתכן, נכון?

אבל לאן זה מוביל אותנו? לא רחוק, לעניות דעתי.
יתכן. בהחלט. 10670
אתה רומז למה? לזה שהחינוך מונע מאנשים בחברה שלנו להיות הם עצמם או לזה שהיית מעדיף שכולם יהיו אותו דבר "על הנייר" ואף אחד לא יצהיר על היותו שונה רק כדי שנוכל לשמור על סטטוס ש"יביא אותנו רחוק"?
אוקיי, נפליג קצת לתאוריות 10659
מה זה אומר "נולד דו-מיני"? זה אומר שבאופן טבעי, המשיכה היא לשני הכיוונים באותה המידה (או במידות שונות, אין זה משנה), והדבר יכול להשתנות או על ידי "סטייה" לאחד משני הכיוונים, או על-ידי לחץ חברתי לכיוון מסויים.
איכות הסביבה והאופן הטבעי 10679
טוב, אז מה זה אומר "באופן טבעי"? מה שהיה קורה בלי השפעה של הסביבה? אבל הרי טבעי לאדם לגדול בסביבה... יתרה מכך, טבעי שהסביבה הזו תכלול אנשים אחרים. למעשה, אפילו אם היינו מרשים ניסויים אכזריים, אני לא מכיר דרך לגדל אדם ללא סביבה בכלל. אפשר אולי בלי סביבה אנושית, אבל זה כבר במסגרת ניסויים אכזריים. האם יש דרך לנטרל בדיעבד את השפעת הסביבה?
איכות הסביבה והאופן הטבעי 10683
אם כבר מדברים על ניסויים, הרי שהניסוי ההגיוני יהיה לגדל את הילד בחברה בי-סקסואלית או הומוסקסואלית (אל תשאל אותי איך מגיע ילד לחברה הומוסקסואלית), ולראות האם יגדל להיות בי או הומו בהתאמה, או שיהיה בי בשני המקרים, או שיהיה הטרו בשני המקרים. האפשרות הראשונה תראה על שליטה מוחלטת של הסביבה, השניה תראה על צדקת הרעיון שלי, והשלישית תראה שהרוב נולדים הטרוסקסואלים. עוד אפשרות כדי לבדוק את התאוריה שלי היא, כמובן, לגדל ילד בסביבה שאינה סולדת כלל מיחסים הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד, למרות שרוב האנשים בה הם הטרוסקסואלים (כלומר, המצב הנוכחי פלוס סובלנות).
איכות הסביבה והאופן הטבעי 10688
למרות שכל רעיון תאורטי לניסוי הוא לגיטימי, נראה לי שאנשים מייחסים חשיבות גדולה מדי ל"מה שטבעי".

נניח שיוכח שבאופן "טבעי" (ואינני יודע מה זה בדיוק), האדם הוא יצור הטרוסקסואלי, ושההומוסקסואליות אינה "טבעית" - מה המשמעות של עובדה זו? נראה לי שאנשים מחפשים סימוכין להתנהגותם בבחינת "אמרנו לכם" שמה שאנחנו עושים הוא טבעי/טוב/נכון.

האדם התרחק מרחק רב מהתנהלות פאסיבית בסביבה אקראית. הוא כבר לא כל כך "טבעי".
בתגובה לשום תשוגבה 11553
אני חושב שהמאמר מתאר באופן כללי את היציאה מהארון אני בטוח שלא ניתן לפרט יותר מדיי מאחר וכל אחד חווה את יציאתו בדרכו הוא. היום כאשר אני מוצא את עצמי מתוודה לעצמי ומול החברה האישית שלי אני אכן מרגיש יותר משוחרר ללא שום חסימות או שקרים תמידיים. רק אני רוצה להתייחס לנושא של כיבוד דיסקרטיות ישנם אנשים אשר לא יכולים לעבור ברחוב מבלי להצביע ולומר "יא אתם רואים הוא הומו" !! אז מה .זה לא הופך אותי לחיה או משהו אחר וחוץ מזה אולי תתנו לי להחליט מתי לומר אני כזה או אחר ובמיוחד להומואים בחיפה שמאוד אוהבים "להפגין" את המיניות שלהם ולא לכבד את האחר אתם רק פוגעים בעצמכם ובסביבה שלכם שיכולה להיות מאוד נחמדה.
בתקווה שהחברה תתגבר ותבין שהומואים-דו-ולסביות הם בני אדם רגילים ולא פחות טובים .אני מאחל לכולם את כל הטוב שבעולם .
וטוב שיש מקום שבו ניתן להביע דעה
סתם עצה שלי(: 18735
מאמר זה מקיף באופן כללי את הרגשתו של ה"יוצא מהארון".אני מאמין שהיציאה מהארון כרוכה בהרבה אמונה ב-"אני הפנימי"של אותו אדם, ברגע שמגיעים להשלמה עם הקיים ואהבה אליו...ודעתי היא שזהו הצעד הניכר ב"יציאה מהארון".אני אישית קיבלתי את מי שאני כמתנת אלוהים אני מודה שהיתה תקופה שהבלבול חגג בראשי וזאת אך ורק כתוצאה מחוסר הקשבה עצמית והסתכלות על נוחיות ריגעית מזוייפת שלא מועילה ולעיתים אף מזיקה .עכשיו אני מאושר כי אני לא צריך להסתיר שום דבר...ואם למישהו יש איזשהי בעיה SO WHAT זבש"ו אז לכל אלה שעדיין מנסים לגבש דיעה :רק תאהבו את עצמכם זה הכל השאר כבר יזרום מעצמו.על החתום אסף המאושר...LOVE YOU
מאושר בשבילך, אבל... 22437
אני ממש ממש מאושר בשבילך (באמת...) אבל אתה חייב להבין שלא על כל דבר אפשר להגיד: "זין על העולם וזבש"ו..." כי במצב כזה אני יכול למצוא את עצמי בבית חולים וכל זאת רק בגלל ששמתי זין על העולם, אז העצה שלי היא: תגבשו דעה, אל תפחדו להיות מי שאתם, אבל תלמדו להכיר את הסביבה בה אתם נמצאים ל-פ-נ-י שאתם יוצאים מהארון (במיוחד אם אתם בני נוער). והכי הכי חשוב (ופה אני בהחלט מסכים עם אסף) תאהבו את עצמכם ואת מי שאתם, אין לכם במה להתבייש, העולם דפוק לא אתם!!!
LOVE U TOO!!!

מ ת ח נ נ ת ! ! ! 21010
אני לא לסבית אבל התעניינתי בנושא ועשיתי כבודת חקר בנושא. בעבודתי כללתי המון חומר מאתר זה:מהי הומוסקסואליות? רקע היסטורי, הסברים על התופעה, גילויי הנטייה אצל מתבגרים, על האגודה,וכמובן כללתי את שני החלקים ממאמר זה על ה"יציאה מהארון".
אבל אני אל מוצאת שאלת חקר שבסוף העבודה אני יוכל לסכם את הנושא ולענות על אותה שאלה. השאלה צריכה לכלול בכלליות את הנושאים למעלה, ובמיוחד את תהליך היציאה מהארון!

חשבתי שאולי אתם תוכלו לייעץ לי ... ובימיוחד אינה! שנראת לי האדם הכי מומחה פה אז בבקשה ...

תודה מראוש! אורטל.
מ ת ח נ נ ת ! ! ! 21036
באיזה תחום המחקר? סוציולוגיה? פסיכולוגיה?
בכל אופן, בלי לפגוע באייל החביב שלנו, אני לא חושב שהוא יכול לשמש מקור כל כך משמעותי לעבודה אוניברסיטאית. לא מדובר כאן במחקר מדעי, אין כאן מקורות ומראי מקום. אני פשוט לא רוצה שתכשלי בגללנו. מוטב לך, לדעתי, ליצור קשר עם כותב המאמר ולבקש ממנו מקורות לטענותיו.
הסיוט שלי 110143
קוראים לי עמית אני בן 17 לפני כחצי שנה יצאתי מהארון התואדתי בפני אחיותי הגדולות ובפני אימי שאני הומו(אבי עדיין לא יודע) אני לא התכוונתי לצאת מין הארון זה פשוט קרה הם גילו מבלי שהרגיש ובלית ברירה אימתתי את המחשבה שלהם על עצם היותי הומו אימי קיבלה את העובדה שאני הומו בצורה נורא קשה וכואבת עד כדי כך שהיא בקושי יכולה להיסתכל עליי ולדבר איתי אחיותי נוהגות לפעמים להישתמש באלימות מילולית וקרו מקרים גם של אלימות פיזית המצב בבית מחמיר מיום ליום אין לי חשק לקום בבוקר עקב המצב הנ"ל עזבתי את הלימודים בבית הספר וההיתי אמור להיתמודד עם הכל לבד וכמובן שלפרנס את עצמי בכוחותיי שכמעט אפסו לפני כשלושה וחצי חודשים הכרתי את אהבהת חיי ומאז אנחנו ביחד החבר שלי גדול ממני בשנה הוא בן 18 אני מאוהב בוא עד למעל הראש הכל ניהיה פתאום כל כך קשה המישפחה אינה תומכת כלל וזה צובר המון מתח בבית עד כדי כך שכל שעה בערך ישנם מריבות צעקות וקללות אשר גורמות לי להרגיש חסר ביטחון וחלש.
בגלל שאימי ואחיותי כבר מודעות לעצם העובדה שיש להם אח הומו בבית הם מתבישות בי שזה בא לידי ביטוי בזה שהם לא רוצות לצאת מן הבית בגללי שלא יפגשו אנשים שיודעים עליי ברחוב וישאלו אותם עליי...
בנוסף לזה הם לא מוכנות שאף חבר או ידידה שלי יכנסו אליי הביתה וזה גורם לי ולחבר שלי כמעט ולא להיתראות מכיוון שאין לנו איפה להיפגש כלומר היכן לשהות בו במקום תחת קורת גג אל החבר שלי אני גם לא יכול ללכת מכיון שיש לו את אותה הבעיה אין באפשרותינו לעשות כלום בנידון התקווה היחידיה שנישארה לנו זה ששנינו אוהבים אחד את השני.
כל יום שעובר עליי כאן זה כאילו שאני עובר את שיבעת מדורי הגיהנום ביום אחד וכל יום מחדש.
אני מצטער על היום הזה ומקלל את היום בו יצאתי מהארון הכל הפך להיות יותר קשה פי 100 מימה שהיה קודם לכן אני מרגיש אבוד בלי שום דבר ביידי ואני מתחנן לעזרה כלשהיא או עצה כלשהיא שתוכל לעזור לי להתמודד עם החיים הנוראים האלו ולהחיות את האהבה שלי ושל החבר שלי מחדש...
הסיוט שלי 110152
אתה יכול להתקשר לקו פתוח לנוער במצוקה -
09-
9518927

או לער"ן: 1201 מכל מקום בארץ.

שניהם יענו לך 24 שעות ביממה.

ותהיה חזק ואמיץ. כרגע אתה עדיין קטין ואין לך הרבה ברירה. אם האלימות הפיזית מתגברת יכול להיות שהרשויות יעשו משהו. אבל אם רק תחזיק מעמד עוד קצת, תוכל לצאת מהבית, לעבוד ולהחזיק את עצמך, ואז לחיות את החיים שאתה רוצה. אל יאוש. הרבה גייז שהתחילו בתנאים דומים וקשים חיים היום באושר ובלי צורך להתנצל בפני אף אחד.
הסיוט שלי 110186
זוהי הכתובת של האתר של ער"ן באינטרנט
אני בטוחה שיוכלו לעזור לך גם באתר זה אם לא נוח לך לפנות בטלפון ,בכל מקרה תחזיק מעמד, אני בטוחה שאפשר לעזור לך,עוד קצת סבלנות.

הסיוט שלי 110551
ואם זה עדיין יכול לעזור, הנה האתר של הקו הלבן, קו סיוע להומואים ולסביות:

life 110828
היי... תתעודד... למרות כל הקשיים, כבר עשית כמה צעדים גדולים לטובת עצמך. יש לך אהבה, וגם הרבה ביטחון בדרך שאתה הולך בה - אם סיפרת למשפחה בכל זאת עשית צעד שיש הרבה אנשים בני שלושים וארבעים שעוד לא עשו. לפי מה שאתה מספר החיים שלך מאוד קשים, וקשה לחיות תחת יחס כל כך לא תומך מהמשפחה, אבל בחרת לעשות את הדבר שטוב לך, ולהיות עם מי שאתה אוהב ולא להסתיר מה שקורה בחיים שלך מהאנשים החשובים לך, ועל זה מגיע לך כל הכבוד, וזה גם יעשה לך הרבה טוב. כנראה שדברים בבית יירגעו מתישהו, אבל זה לא תהליך קצר, וגם ככל שתגדל יהיה לך הרבה יותר קל לנווט בין כולם. מתישהו הרי לא תגור כל כך צמוד לבית של ההורים... אני מקווה שאתה והחבר שלך תמשיכו לאהוב אחד את השני. זה מעולה שאתה מרגיש ככה כלפיו, וזה דבר גדול מאוד. את המפגשים ביניכם אפשר לעשות בכל מיני מקומות שלא מעיקים עליכם, לא בבתים שלכם. טיולים בשבתות בגולן או לחמוק לחוף הים של תל-אביב, למשל (יש לאחד מכם אוטו?).

אני מקווה שתרגיש יותר טוב. אם אתה רוצה לספר מה קורה, קדימה. יש גם כמה אתרי אינטרנט ששווה להסתובב בהם. למשל www.gogay.co.il (למרות שאתה בטח מכיר אותו), עם צ'אט ופורומים לדבר עם אנשים, ועם הרבה כתבות וחומר.
הסיוט שלי 369876
אחי קודם כול חבל שיצאתה מהארון. אני חושב שאני יישאר בארון כל הזמן, כי אם אני ייצא תהייה לי בעייה כמו שלך.
שמע לי תעזוב תבית ולך לגור אצל חבר גם כן הומו ותגור אצלו כי בבית לא נראה לי שיישתנה מצבך.
ממש לא נכון 607808
כמתחקרת ביטחונית, אני יכולה לומר בפה מלא שלנטייה המינית אין ש-ו-ם השפעה על מתן הסיווג הביטחוני לנבדק.
הנושא מועלה בתחקיר אך ורק בשביל לבדוק את ההשפעות של זה על מצבו של הנבדק, ולא מעבר לכך.
אל תכתבו סתם דברים...
ממש לא נכון 607832
את יודעת מה היה המצב כשהמאמר נכתב (בשנת 2000)?
אל תכתבי סתם דברים...
ממש לא נכון 607846
תוכלי בבקשה להסביר את הכוונה ב"לבדוק את ההשפעות של זה על מצבו של הנבדק"?
ממש לא נכון 607848
ניחוש שלי: אם הנבדק לא יצא מהארון יש כאן נקודה רגישה שעלולה לגרום לו להיות נתון לסחיטה (אותו תירוץ ששימש את הבודקים מאז ומתמיד, גם בימים שהומוסקסואליות היתה מורידה סיווג בטחוני בלי שום "אבל..."), ואם הנבדק בכלל מכחיש את זה אבל הבודק יודע שההכחשה שקרית (נניח שנבדק אחר הלשין) הרי שהאמינות הכללית של הנבדק תוטל בספק ולכן סביר שהוא ייפסל.

על ההגיון בכל זה אני לא רוצה להרחיב, מלבד ההערה ששיטת הסינון הזאת והשלכותיה רק מגבירות את הפגיעוּת לסחיטה של מי שהצליח לעבור את המסננת.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים