מאור לחושך - היום ששינה את ההיסטוריה העולמית 3826
בשני מאמרים שפרסם דני אורבך בבלוג "הינשוף" הוא משרטט את האירועים והתהליכים שהפכו את כיוון ההתפתחות של אפגניסטן והביאו להתפשטות הג'יהאד הגלובלי והפלת התאומים בכלל זאת, למלחמת עירק השניה ולהקמת דאע"ש.

בשנות השישים והשבעים נדמה היה שאפגניסטן עולה על הנתיב לחופש וקידמה. תיירים "רוחניים" פגשו שם אוכלוסיה מכניסת אורחים והתענגו על הנופים, התה, הגראס והמונומנטים הבודהיסטים והאיסלאמיים. בערים יכלו נשים אפגניות ללבוש בגדים מודרניים, לכהן בממשלה ולהרצות באוניברסיטאות שהוקמו ברחבי המדינה. מאות פרופסורים ומומחים זרים זרמו למדינה כדי לסייע בקידום האוכלוסייה.

ב-‏28 באפריל 1978 הפילו קצינים קומוניסטים את משטרו של נשיא אפגניסטן מוחמד דאוד שאה והוציאו להורג אותו ואת בני משפחתו. דאוד, שבימים שקדמו חשש מאפשרות כזו, דאג לטהר את המערך השלטוני מרוב חברי המפלגה הקומוניסטית. אלא ששניים מחברי המפלגה שעדיין החזיקו בתפקידים במשטרה החשאית ניצלו את אורכה של ישיבת הממשלה, ובעוד רוב הקצונה, שהיתה נאמנה לשלטון חוגג את סיכול ההפיכה, השתלט הצמד על המדינה בתוך 24 שעות בסיועו של מיעוט פרו־קומוניסטי מקרב כוחות הביטחון ובתמיכת סוכני הקג"ב שמילאו את המערך השלטוני האפגני. בתגובה להפיכה הקומוניסטית החלה ארה"ב לחמש לוחמים איסלמיסטים. כדי להציל את ההפיכה פלשה לשם ברה"מ. הצבא הסובייטי נשאר באפגניסטן עד ל-‏1989, במחיר חייהם של שני מליון אפגנים, רובם אזרחים, וחייהם של עשרות אלפי חיילים סובייטים ובתחושת כישלון, מה שהאיץ תהליכים שהביאו להתפרקותה של ברה"מ.

באותן השנים החלו גם מוחמד זיה אול־חאק, שליט פקיסטן וחמיד גול ראש ה-ISI (אירגון הביון הפקיסטני) בישומו של חזונם להפיכת פקיסטן למעצמה המובילה בעולם האיסלאמי, כחלק מגוש אנטי־מערבי שיכלול גם את אפגניסטן, אירן, טורקיה ואת הרפובליקות המוסלמיות בברה"מ המתפוררת. בהתאם לזאת דאגו השניים שמנהיגים אפגנים פרו־מערביים כדוגמת אחמד שאה מסעוד (ששנים לאחר מכן ייסד בשטחי שלטונו מוסדות דמוקרטיים וחתם על אמנה לזכויות האישה) כמעט ולא יקבלו דבר מן הסיוע האמריקאי שעל חלוקתו בתוך אפגניסטן הופקד ה-ISI. זה נותב על־ידם למפקדים כדוגמת חכמתיאר, ראסול סאייף ובן לאדן, שהיוו שלוחה של חזון הגוש האיסלאמי או שייצגו את הרעיון של ג'יהאד עולמי. באפגניסטן, יש לציין, הזרמים האיסלאמיים העיקריים הם סופיים.

הבטחות חוזרות של הנהגת פקיסטן, כולל זו של בנזיר בוטו הפרו־מערבית, לארה"ב לשנות מצב זה, כמו גם הצהרות מתונות של משרד החוץ ואף הוראות הרמטכ"ל הפקיסטני, התנפצו על רקע מדיניותו העצמאית של ה-ISI, שתחת חסותו פעלו אל־קאעידה (שממנו התפצל דאע"ש) והטליבאן שהשתלט על רוב אפגניסטן.

בסופו של דבר, תוצאותיה של הפיכה קטנה שיזמו שני קצינים קומוניסטים לפני 40 שנה במדינה מדברית ענייה, הפיכה שלכאורה ניתן היה לסכל על נקלה, השתלבו בחזונם ההרסני (והכושל) של שני קצינים לאומנים איסלאמיים במדינה השכנה, דבר שהביא להסגתה של אפגניסטן מאות שנים לאחור, האיץ את התפרקות ברה"מ, הצמיח את הג'יהאד העולמי והביא לתהליכי חורבן ונסיגה תרבותית ברחבי העולם האיסלאמי, תהליכים הנמשכים גם כעת ומכים בעוצמה בפקיסטן עצמה.

אורבך מצטט את גנרל אסאד דוראני, יורשו של גול שאמר ברגע של גילוי לב: "עם האפגנים, כולם מפסידים בסופו של דבר."

קישורים
הפיכה נשכחת באפגניסטן - הינשוף
האסטרטגיה הקטלנית של פקיסטן - הינשוף
האיסלאם הסופי - ויקיפדיה
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

תסכול פולני 697774
במאמר העוקב אורבך מתייחס למשבר הנוכחי בין ישראל לפולין, ובפרט מתייחס למה שהפולנים כן עשו למען היהודים בתקופת המלחמה.
תסכול פולני 697784
מרתק. חידש לי לא מעט.
פרו מערביותה של פקיסטן 697777
למקרא הדברים נזכרתי בהצהרתו של טראמפ ביחס למדינה שגם הסתירה את בן לאדן ותהיתי מדוע זה מכבר במקום לראות במדינה זו אוייבת היא נתפסה כפרו-מערבית שגם ראויה לסיוע.
אני מנחש שבתקופת המלחמה הקרה היה העניין המחנאי‏1 ולאחריה היו שאריות תודעתיות ממצב זה, רצון לחזק את המתונים‏2, מיתון התגרענותה של פקיסטן, ובעיקר היעדר אפשרויות אחרות למגע עם הגורמים בתוך אפגניסטן, כל עוד לא היתה לצבא האמריקני נוכחות משמעותית בשטח, מה שאולי הביא לשכנוע עצמי באשר למידת חומרתו של המצב.

אגב, קצת על הסופות שקצרה פקיסטן מן הזרעים שזרעה, השקתה, גזמה, נגסה והינדסה גנטית.

1 בכ"ז, אין מה להשוות את הסכנה האיסלאמית לזו שנשקפה מצד הקומוניזם
2 סביר שבנזיר בוטו לא היתה היחידה במדינה שספגה מורשת בריטית במשך יותר ממאה שנה
פרו מערביותה של פקיסטן 697778
כמו שעכשיו עושים דמוניזציה לאיסלאם, כך עשו גם לקומוניזם-לסכנה הקומוניסטית. הפיכה קומוניסטית באפגניסטן לא הייתה הקוביה הראשונה של הדומינו. זביגנייב בז׳ז׳ינסקי סיפר שגרירת הסובייטים לאפגניסטן הייתה חלק מתכנית.
פרו מערביותה של פקיסטן 697783
אני חושב שהדמוניזציות של הקומוניזם ושל האיסלאם קשורות לסטטיסטיקות רלוונטיות, כולל פיזורן.
באשר לבז׳ז׳ינסקי, אני לא מכיר את הטענה הזו אבל אני מתקשה להאמין שהסובייטים תמכו בהפיכה אכזרית והחריבו מדינה שכנה תוך ביצוע הרג נרחב באוכלוסייתה, עקב מניפולציה גאונית שאילצה אותם לנהוג בניגוד למצפונם ולשכלם.
פרו מערביותה של פקיסטן 697792
אני מניח שהסובייטים לא תכננו את החרבת אפגניסטן ומיליוני קרבנות, כמו שהאמריקאים לא תכננו את החרבת ווייטנאם ומיליוני קרבנות.
פרו מערביותה של פקיסטן 697841
אכן. אבל תסכים איתי שהטיעון (נניח שהיה כזה) שמזימה של הצד השני היא שתימרנה‏1 את ארה"ב לפעול בוייטנאם כפי שפעלה הוא בעייתי.
1 כלומר מבלי דעת וללא אחריות
פרו מערביותה של פקיסטן 697862
זו עדותו של בז'ז'ינסקי. לגבי וייטנאם: לא צריך להפריז ביכולת בריה"מ לתמרן את הו צ'י מין. ארה"ב הייתה שבויה בדוקטרינת טרומן/קנן.
פרו מערביותה של פקיסטן 697817
אפרופו הבריטים, אני מאוד סקפטי לגבי התזה של אורבך. בסוף המאמר בראש דיון זה, צוטט ראש ה-ISI האיראני כאומר "עם האפגנים, בסוף כולם מפסידים".
אני מניח שויליאם אלפינסטון הגנרל הבריטי בקאבול ב-‏1842 המלחמה האנגלו-אפגנית הראשונה [ויקיפדיה], יכל לומר את אותם הדברים.
לבריטים לקח 3 מלחמות באפגניסטן, עד שב-‏1907 הבינו סופית ששום דבר טוב לא יכול לצאת מהתעסקות באפגניסטן. להציג את אפגניסטן בנקודת זמן כלשהי כנווה מדבר שלוו ופורח, נראה לי ממש כהצגת מגדל פורח באויר.
אני מאמין שהתפיסה המקובלת היום היא שבריה"מ נגררה למעורבות באפגניסטן שלא מרצונה, מתוך הכרח לתמוך בבעל ברית חלש במיוחד.
פרו מערביותה של פקיסטן 697842
"שלא מרצונה? מתוך הכרח?" אנחנו מדברים כאן על ילדים? גם לא מדובר כאן במלחמה קצרת מועד אלא בהחלטות שהתקבלו כל שבוע במשך שנים. אפשר כמובן לפרק את הפרוייקט הזה לאנשים ותהליכים (שהכי כולנו קראנו את טוכמן‏1) כפי שאפשר (תאורטית) לעשות רדוקציה של כל מעשיו של אדם לרמת הנוירונים. אבל כמדינה, שום כח חיצוני לא פעל על ברה"מ ואילץ אותה להמשיך ברוע והאיוולת הללו עשר שנים.

באשר למצב באפגינסטן קודם להפיכה, אורבך לא טוען שזה היה נווה מדבר שלו ופורח. הוא כותב: "בכפרים ובשכונות העוני נשים עטו בורקות ורעלות כמימים ימימה". מה שעולה מתיאורו הוא רק שנראה היה שאפגניסטן החלה את הצעדה הארוכה למשהו טוב יותר.

1 לא אני. הוא עבה מדי.
פרו מערביותה של פקיסטן 697922
שמע, לא לקרוא את מצעד האיוולת / טוכמן זה חור בהשכלה בגודל של סכר הובר. אין לכך שום נסיבות מקלות אלא אם כן החלטת להתחרות בפופולריות של מרים "לא קראתי את X ואת Y". מצעד האיוולת אינו מן העבים של המחברת והיא ידועה בתור אחת הכותבות הכשרוניות ביותר של תחום ההיסטוריה הפופולרית.
החלק השלישי בספר מתאר את הסתבכותה ארוכת השנים של ארה"ב בוייטנאם. החלק מסתיים בדבריו של אחד מחברי הקונגרס המתאר איך בכל מסעותיו לנחם את משפחות הנופלים לא הצליח למצוא אפילו סיבה אחת למענה נפלו בניהם. מי שקרא ספר זה יתקשה מאוד לשאול "שלא מרצונה? מתוך הכרח?". אחת התופעות הנפוצות ביותר הוא גופים פוליטיים הנקלעים מתוך חוסר אחריות לפיאסקו שאח"כ הם מתקשים מאד להתנתק ממנו. האם נראה לך שהממסדים הפוליטיים של בריטניה, צרפת, גרמניה ואוסטרו-הונגריה היו מעוניינים בהמשך הטבח בחפירות של מלה"ע ה-I.
פרו מערביותה של פקיסטן 698048
בעניין מצעד האיוולת - שאלתי אותו לקריאה. כנראה לאחר הספר הבא.
באשר לכוונה וההכרח - הבנתם הרטרואקטיבית של תהליכים מלווה בנטיה האנושית לשלול מן השחקנים את אנושיותם לטובת דטרמיניזם מדומה של אוטומטונים נעדרי שיקול דעת. אני לא אוטומט, אתה לא כזה וכך גם אחרים. אנחנו מושפעים מגורמים שונים ומקבלים החלטות שקשה לצפות מראש.

אני דוחה את הגישה הדטרמיניסטית מאחר והיא מדמה כאילו ניתן לצפות את הדברים מראש, מבלי לשים לב שכמו באסטרולוגיה, מרקסיזם וכד' מדובר בתובנות שמנבאות באופן מרשים את העבר ורק אותו; מאחר והן משחררות משיקול הדעת ומן האחריות המוסרית את מי שיכולים היו לפעול אחרת; מאחר והן מעניקות תחושת עליונות מזוייפת על "טפשותם" של אחרים; מאחר וישנה נטיה להפעיל אותה באופן סלקטיבי בהתאם לנטייה הפוליטית, כלומר להציג את הצד אליו נוטים אמפטיה כנפעל, כמי "שנאלץ" לפעול כפי שפעל בעוד שהצד השני הוא בעל שיקול הדעת המוסרי והאיוולת הפרקטית.

אבל זה לפני שקראתי את הספר (:
פרו מערביותה של פקיסטן 698088
התשובה המעמיקה לטענותיך היא שהכל קשור בעצם להגדרת המושג איוולת.
בסופו של דבר, תמיד אפשר יהיה לטעון שאנו מגדירים איוולת באופן רטרואקטיבי. מה שנכשל הוא מן הסתם איוולת. ספרה של טוכמן גורם לנו לחשוב האם יש דרכים קצת יותר נבונות להגדיר ולאבחן איוולת.
טוכמן עצמה במבוא לספר עוסקת בשאלה. כהומאז' ראוי לתובנות הפסיכולוגיות המעמיקות שייחדו את תרבות יוון הקלאסית, היא מציגה את המקרה של הסוס הטרויאני. היא קובעת שם כי הכנסת סוס העץ היווני לתוך חומות טרויה, לא היתה יכולה להחשב כאיוולת אלמלא זה שהיו קולות שהתנגדו לכך. הנביאה קסנדרה התנבאה על חורבן העיר ולא האמינו לה. טוכמן אומרת שאי אפשר להגדיר כאיוולת מעשה שלא היו לו מתנגדים ואזהרות בזמן עשייתו.
קריטריון נוסף שמציבה טוכמן הוא קיומן בזמן אמת של אלטרנטיבות טובות יותר ומעשיות.
בתגובתך, התנגדת לתיאור של מהלך פתיחה מסויים שמרגע שנעשה, קשה מאד לחזור ממנו ואז המשך המהלך לאסון הוא בלתי נמנע. אני מחדד כאן ואומר שהאיוולת מתיחסת רק למהלך הפתיחה ולא לצעדים שנעשו אח''כ.
איני יכול להסכים להנחה הטמונה בטענתך לפיה אין מהלכים שקשה עד בלתי אפשרי להמנע מהם. לפעמים האלטרנטיבות קשות מאד ואפילו בלתי אפשריות. באופן רקורסיבי, דוקא קיומם של מצבים כאלו הוא שהופך את מהלך הפתיחה (שלו דוקא היו אלטרנטיבות מעשיות) למעשה איוולת.
בויכוח שמתנהל במקום אחר כאן על מלחמת לבנון השנייה, נטען שהאיוולת לא היתה במהלך האוירי אלא במהלך הקרקעי (זה טיעון נפוץ מאד אצל אנשי חה''א).
לפי הבנתי, האיוולת אינה במהלך האוירי לעצמו או במהלך הקרקעי שבא אחריו, אלא באיסטרטגיה המדינית שבמסגרתה פתחו במהלך האוירי.
האיסטרטגיה הזו היתה לרסק את כוחו של החזבאללה מן האויר בלבד (הכרעה). ברגע שהמהלך האוירי כשל (כוחו של החזבאללה לא נפגע באופן משמעותי והוא אף הצליח לצרוב את התודעה הישראלית בנוגע למחיר של פגיעה בו), טוענים חסידי ההכרעה האוירית, היה צריך לקבל את הפסקת האש ולא לנסות את המהלך הקרקעי.
האיוולת לדעתי היתה בכך שאנשי חה''א הצליחו לשכנע את הצמרת המדינית (למעשה אולמרט ומופז) שניתן להכריע את החזבאללה מן האויר, ללא צורך במהלך משלים מן הקרקע. אלמלא זאת, ספק אם אולמרט ויורשו של מופז היו בכלל פותחים במערכה. מרגע שנפתחה המערכה והמהלך האוירי לא הספיק, אני לא חושב שהיתה זו איוולת לגלות נחישות והתמדה ולנסות להשיג את התוצאה המבוקשת ע''י כוח קרקעי.
לגבי האסטרטגיה האוירית היו מחלוקות ארוכות לפני המלחמה (למעשה גם אין שום תקדים שבו כוח קרקעי הוכרע ע''י מהלך אוירי בלבד). למעשה המעורבות הקרקעית הראשונית שהיתה, נוספה לתכניות בגלל הויכוח על הכוח האוירי ויכולותיו. לחייב את צה''ל למערכה על סמך תזה מהפכנית זו, היה מעשה איוולת. אילו בזמן אמת, היו אנשי צבא בכירים מזהירים את אולמרט ופרץ על המוכנות וההכנות העלובות של צבא היבשה (כפי שנחשפה בדיעבד בועדת וינוגראד), אולי היה ניתן לדבר על איוולת. מאחר וספק אם היתה מודעות כזאת, מדובר בטעות ולא באיוולת.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים