טריק רווחי 428
נדמה כי בימים אלה, בהם אף אחד לא באמת מאמין בקסמים, מצאו מספר קוסמים דרך חדשה להתפרנס. דוב אנשלוביץ לא בטוח אם מדובר בעבודה המכבדת את בעליה.

מזה שנים רבות שאף אדם רציני לא מאמין כי קוסמים הם באמת קוסמים. ובכל זאת, ממשיכים הקוסמים להתפרנס, בדרך־כלל בכבוד.

השיטה הותיקה ביותר היא שיטת תצוגת הקסמים. מראים לך ניסים ונפלאות, לא מראים לך את הטריקים הפשוטים (או המורכבים) שבעזרתם מצליחים לבצע את הנפלאות האלה, אבל מודים שאין שום מסתורין מאחוריהם, ושמדובר באחיזת עיניים מסוג זה או אחר.

השיטה השניה, מכובדת הרבה פחות, היא שיטת אורי גלר. גם הפעם מראים לך נסים ונפלאות דומים. אלא שהפעם, מצהירים הצהרת שקר, לפיה אין כל אחיזת עיניים מאחורי הדברים; עושה הקסם לא יודע שום דבר נוסף על מה שאתה יודע, וההסבר נעוץ באיזו תופעה מיסטית, שהמדע לא הצליח עדיין לפענחה.

מסתבר שיש עוד שיטה להרוויח כסף בעולם הקסם. את השיטה הזאת הדגים מיודענו, הכתב מפיק תוכניות הטלוויזיה ירין קימור, שעוסק (מסתבר) גם בחלטורות. האיש הוזמן למקום עבודתי כדי להעביר הרצאה שכותרתה: "הקלות הבלתי נסבלת של הפתרון".
הרעיון הכללי הוא שאנו מקובעי מחשבה, ועלינו לאמן עצמנו להשתחרר מקיבעון זה כדי להצליח לפתור בעיות בצורה פשוטה ויצירתית. לכן, לא מדובר כאן בבידור, וההרצאה מתאימה לצבור העובדים, ולמפעל כדאי לשלם למרצה את הסכום (המכובד) שהוא דורש.

אני ידוע בקרב מכרי בתור "שונא אורי גלר ודומיו" מימים ימימה. איני יכול לסבול את ניצול נטיתו הטבעית של הציבור להאמין בשטויות, לצורך הוצאת כספים ממנו, באמצעות מעשה שהוא בעצם הונאה. אבל כאן, לכאורה, אין לי על מה להלין. הרי מדובר במטרה חשובה: יציאה מקיבעון מחשבתי לצורך פתרון בעיות בצורה הפשוטה הקלה והמהירה ביותר, והמרצה גם מכריז בצורה ברורה ונחרצת את האמת שאותה אף אני אוהב להפיץ בכל הזדמנות: שמעולם לא נתגלה איזה אדם נעלם על־ידי ידעוני איזה שהוא, ושאין בכל התופעות המיסטיות האלה כל ממש.

אבל, בעצם, מה שמרתק את הקהל וגורם לו להישאר צמוד לכיסאו, הוא ההדגמות. כלומר, ירין קימור מתגלה כאן כקוסם מוכשר. את רוב הטריקים, כדרך הקוסמים, אין הוא מגלה, למעט חלק קטן מהם בלבד. כאמור, כביכול, לא מדובר כאן בבידור: המפעל הן לא ישקיע כסף כדי לספק לעובדיו בידור על חשבון שעות העבודה. מדובר במסר חינוכי. העובדה הבנאלית והידועה, לפיה בדרך־כלל הצופה בהצגת קוסם אינו יכול לגלות את האופן שבו הקוסם מצליח לעשות את הדברים, משמשת כאן לקח: הפתרון פשוט וממש מתחת לעינינו, אבל בגלל קיבעון מחשבתנו אין אנו עולים עליו. אם נאמן את עצמנו להשתחרר מקיבעון זה, נוכל גם לפתור בעיות בחיים בכלל, ובעבודה בפרט (ולכן שווה למפעל להשקיע במרצים מסוגו של קימור).

ההרצאה נפתחת בהדגמה הראשונה, עוד בטרם מציג המרצה את עצמו. הוא מבקש מאחת העובדות לתת לו קופסת סיגריות שקנתה מראש לבקשתו, מסיר ממנה את נייר הכסף, מקמט אותו ומבקש ממתנדבת אחרת מבין העובדות להחזיקו בידה. אחר כך מקרב המרצה את כפות ידיו לידה המאוגרפת, מעשה קוסם, ועל פניו מתחילה להצטייר הבעה של קוסם בפעולה. הוא שואל אותה: "מה את מרגישה?", והיא עונה: "זה מתחיל להיות חם". כמה שניות עוברות, והמתנדבת שוב אינה יכולה לשאת החום, ומטילה את הנייר המקומט על הרצפה.

אני יושב בשורה הראשונה. ועוקב בעיני אחרי פיסת הנייר שמוצאת את מקומה על רצפת הבימה המוגבהת מעט, ונחה שם עד סוף ההרצאה. ההצגה (סליחה: "ההרצאה") נמשכת ועוד אחזור אליה, אבל דווקא ה"קסם" הזה, הראשון, מרשים אותי יותר ממה שבא אחר כך, ואני מנסה לחשוב מניין ההתחממות של הנייר התמים שנח לו כל העת מול עיניי. הפתרון היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא שיש כאן איזו תופעה של סוגסטיה עצמית. בן־אדם הוא חיה מורכבת, ואיכשהו, בדרך שאיני יכול לחשוב עליה, העביר לה המרצה את הידיעה שהיא מחזיקה בידה משהו חם; והשכנוע העצמי הוא כה רב עד שהיא חייבת להיפטר מאותו משהו, ולהטילו על הרצפה.

אבל, בעצם, לא היה כל סימן בשטח שמסר כזה אכן הועבר.
כל זמן ההרצאה עיני חוזרות שוב ושוב לפיסת הנייר. לפתע, לקראת סוף ההרצאה (שנמשכה כשעתיים), עולה בדעתי רעיון אחר. מייד כשמסיים המרצה את דבריו, אני מזנק לבימה ולוקח את פיסת הנייר. אני פותח את הקיפולים, ובפנים ע"ג נייר הכסף אני מגלה את הדבר בו חשדתי: חומר דמוי אבקה מפוזר על נייר הכסף (אחר־כך מספר לי חבר לעבודה כי זהו טריק ידוע. מדובר בחומר שבמגע עם "נייר הכסף", מוביל לריאקציה כימית אקסותרמית, כלומר ריאקציה המשחררת אנרגיה בצורת חום). אני ניגש למר ירין קימור (שעוסק ברגע זה בחלוקת כרטיסי ביקור להמוני מעריצים, פעולה שתקדם ככל הנראה את עסקיו העתידיים), ושואל אותו, למרות שאני כבר בטוח בכך: "האם שמת איזה שהוא חומר על הנייר?". תגובתו: "מה פתאום? ראית ששמתי?". כלומר, גם בשיטה זו, קשה לפסוח על השקר.

אבל נחזור להרצאה: זאת מורכבת משורה של מעשי קסם, שרובם (כבהופעה של קוסם) נשארים תעלומה. אבל המרצה מגלה בכל זאת טפח (למשל, בעזרת קריעת פיסה מפינת קלף והתבוננות בה תוך הצמדתה ל "כדור בדולח", הוא מצליח לזהות את הקלף, ואחר כך הוא מראה רק את צדו השני הבלתי קרוע - כך שאיש אינו מבחין שהקלף אינו שלם).

רק חלקה הקטן של ההרצאה אינו בידורי. המרצה מקריא שורה של טעויות גדולות של אנשים מפורסמים וחכמים, במיוחד טעויות בהערכות לגבי התפתחויות עתידיות. למשל, שלא תתכן מכונת טייס כבדה מהאוויר, שגילוייו של לואי פסטר חסרי ערך, או שהאנטיביוטיקה חסרת כל שימוש, ומגדיר את הטעויות הללו כנובעות מקיבעון מחשבתי. מטרת ההרצאה היא לנסות למנוע מעצמנו להיקלע לקיבעון מחשבתי.

השאלה היא האם ההרצאה באמת תורמת לכך. האם למשל, הפיסיקאי המפורסם הלורד קלוין, לו היה נוכח בהרצאתו של קימור, לא היה טועה? (אם זכרוני אינו מטעני הוא זה שאמר שלא ייתכן כלי טייס כבד מהאוויר). האם אנו, אחרי שהאזנו להרצאה, שוב לא נעשה טעויות דומות לאלו שעשו הגדולים והמפורסמים שהזכיר המרצה?

אחרי ששאלתי את המרצה מה ששאלתי והוא שיקר מה ששיקר, אמרתי לו: הרצאתך מעניינת אבל אינה מועילה. כששאל מדוע אני חושב כך, השבתי שבבואנו לפענח טריק של קוסם, ברור לנו שישנו פתרון פשוט ואנו מנסים לגלות אותו. אבל הבעיות בחיים אינן כאלה. בעולם הקסם תמיד מתחבא פתרון פשוט. גם בעולם האמיתי ייתכן שמתחבא פתרון פשוט, אבל הדבר כלל אינו בטוח - ובדרך כלל אין פתרון כזה.

ישנה לאחרונה אופנה של קורסים בחשיבה יצירתית. מעולם לא הייתי בקורס כזה, ולכן איני רוצה לחוות דעה נחרצת בקשר לתועלת שבהם. אבל בדבר אחד אני די בטוח: ההרצאה הזאת, שעיקרה דוגמאות של מעשי קסם, לא תרמה דבר לשנוי חיובי של צורת המחשבה שלנו.

לעומת זאת, היא מוכיחה שהמרצה הצליח למצוא דרך מאוד יצירתית ומקורית לסחוט את עולם הקסמים ולהפיק ממנו כספים בדרך מאד חדשנית, בימים בהם אפילו עסקיו של אורי גלר נחלשו.
קישורים
אורי גלר
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

להשלמת התמונה 18461
האתר הרשמי של אורי גלר: http://www.uri-geller.com
מעניין 18462
רבים מאוד הידעונים המגלות בקפה ואילו הקוראים את הכוכבים.
כמה אנשים אתם מכירים שקוראים באופן קבוע את תור המזלות בעיתונים השבועיים? (בעיקר בסוף השבוע?) כמה מתוכם באמת מאמינים בזה?

לטעמי המקצוע הראשון בעולם לא היה "מוכרת ירקות" הוא היה רמאות, לא ידוע לי על אף שאין אני הסטוריון עלתקופה שלא רימו שיקרו וכדומה.
או איך ניתן לומר ההבדל בין אדם לחיה הוא היכולת לשקר. (אני מאמין שיש גם חיות כאילו אבל אני לא בטוח אם או שהן למדו מאיתנו או שזה לא במודע.)

בברכה רועי
שקר אצל בעלי חיים 18471
יש ויש.

ראשית, ישנם בע''ח שצבע הגוף שלהם ''מצהיר'' על ארסיות שאינה קימת בפועל. ישנו פרפר לא רעיל שנראה בדיוק כמו פרפר אחר רעיל (שכחתי את שמם).

שנית, ישנן צורות התנהגות שללא ספק ראויות לתואר שקר, כמו למשל ציפורים שמעמידות פנים שהן פצועות כדי לפתות את הטורף לרדוף אחריהן ובכך מסיחות את דעתו מקינן הסמוך על גוזליו.

ושלישית, ערכו ניסוי מעניין עם שימפנזות. הנסיינים החביאו אוכל בכמה מקומות ושיחררו את השימפנזים הרעבים. כמובן שהשימפנזים החזקים יותר שדדו את האוכל שנמצא ע''י החלשים. לאחר כמה פעמים כאלה, הראו לשימפנזים החלשים את מקום המחבוא לפני ששחררו אותם לחיפוש, והחכמים מבין החלשים לא רצו אל המחבוא שעל קיומו הם ידעו אלא העמידו פנים שאינם יודעים היכן האוכל מוחבא עד שהמהומה שככה ורק אז, בהחבא, הם ניגשו אל מקום המחבוא וזכו לאכול ללא הפרעה. אני חושב שאפשר להגדיר את מעשיהם כשקר במצח נחושה.
שקר אצל בעלי חיים 18501
מרבית בעלי החיים שציינת אמנם עוסקים ברמייה, אך הדבר אינו נתון לשליטתם, הוא בגדר התנהגות הטבועה בגנים שלהם, אינם ניתנים למניעה או לשינוי שאינו מובנה בביולוגיה שלהם.
שימפנזים, לעומת זאת, נוהגים כמו בני-אדם, ובכך מראים שום כמה אנחנו קרובים אלה לאלה. הם נוהגים לשקר אחד לשני לעיתים קרובות. פראנס דה-וול כתב על כך רבות בספריו השונים (שכבר הזכרתי בעבר). אבל זה לא שהשקר נפוץ בטבע, זה שאנחנו וקרובינו הם היוצאים מהכלל. כדי לשקר, בסופו של דבר, צריך אינטליגנציה גבוהה.
כך, למשל, חיות רבות לא יכולות להבדיל בין מידע שיש להן עצמם לבין מידע שיש לפרטים אחרים. גם ילדים קטנים, עד גיל 3 בערך, מתקשים להבין למה אחרים אינם יודעים דברים שברורים להם (למשל, אם הילדים יודעים איפה מונח כדור, הם יניחו שכל אדם יודע זאת). לשימפנזים בוגרים ובני אדם יש יכולת הבחנה כזו.
אינטליגנציה 18613
ושוב אנחנו רואים שאינטליגנציה אינה בהכרח דבר חיובי.. לפחות במה שקשור לתוצאות.
למה לא? 18708
מה כל כך נורא בשקר?
19084
כשלעצמו, הוא לא תמיד רע (ולפעמים יש אפילו כוונות מאוד טובות מאחוריו), אבל לפעמים הוא רע. למשל כשהוא מנוצל לכוונות לא טובות בכלל (והופך אדם אחר לאומלל).
Lies, damn lies and statistics 19092
The main problem with lies is the high maintainance cost.

Most people who lie, don't want other people to find out. So they have to remember lies, synchronise diffrent versions between people...

In short , a good lier might as well be a programmer.

BTW. Did you notice that the usual sign of a lier is that he keeps saying how he values honesty? Honest people don't talk about it as much.
Lies, damn lies and statistics 19104
גם אני חשבתי כך, אבל מסתבר (זה לא מנסיון אישי, אלא מהיכרות) שגם שקרים לא מתוחכמים-ובנויים-לתלפיות עובדים בדרך כלל. בניגוד לחוקר משטרה שיש לו חשד ספציפי, רוב האנשים שהשקרן נתקל בהם (במיוחד אם הוא קנה את אמונם לאורך זמן) יחשבו על האפשרות שהוא משקר להם, אם בכלל, כבעלת סבירות נמוכה. הפתיע אותי לראות כמה זה פשוט ובהשקעה נמוכה יחסית אפשר להשיג תוצאות טובות. לא מושלמות, אמנם, אבל את זה כנראה רק האמת משיגה.

וכן, למען האמת, גם אני הבחנתי בתופעה הזו :-)
19134
דבריך הזכירו לי שתי יצירות שמעלות את השאלה אם השקר תמיד רע.
האחת היא סרטו של הפולני (ששמו משהו שנגמר ב ''ובסקי''. שכחתי לצערי) בטרילוגיה שלו על עשרת הדברות. מסופר שם על רופא שמשקר כדי לעזור.
השניה היא סיפור קצר של צ'כוב (שוב שכחתי את שם הסיפור) על אדם שחי חיים טובים עם אשה אחת למרות שאת החיים האלה אפשר היה לכנות חיי שקר, ורעים עם אחרת שספרה לו רק אמת.
כריסטוף קישלובסקי 19167
הבמאי הפולני שעשה את "כחול", "אדום" ו"לבן".

שקר אצל בעלי חיים 18634
וגם אנשים מבוגרים מסויימים, כמוני, לעיתים אינם מבינים מדוע אחרים אינם יודעים את המובן להם. אל נא להכליל.
מי זה? 18463
מי זה ירין קימור? השם נשמע מוכר...
ירין קימור, C.V. 18466
תחקירן ומפיק בטלוויזיה הישראלית. הכין כתבות עבור ''כלבוטק'' וסרטי תעודה, ביניהם (אני מקווה מאד שזכרוני לא בוגד בי) סרט על הצוללת ''דקר'', סרט על ''הנוקמים'' (ישראלים שתכננו מבצעי חיסול נגד נאצים), וסרט על ירין קימור וחייו כאיש שמן מאד. הגיש את המהדורה לטף ''ממ''ט לחדשות'' בימי מלחמת המפרץ, ובמסגרתה הצית נפט מעל מים באקווריום.
איך זה קרה? 18469
דב, משום מה נדמה לי שמקום העבודה שלך שייך למדינה (תקן אותי אם אני טועה), מה שאומר שמשלמי-המסים שבימים כתיקונם מממנים את נוכחותו המיותרת של מר קימור ברשות השידור מימנו גם את החלטורה שלו במקום העבודה שלך. אינני יודע אם חקרת ודרשת בנושא, אבל מה שמעניין אותי לדעת הוא איך משתלשלים העניינים ומי מקבל את ההחלטות המביאות לארועים כגון זה שתיארת. בפרט - האם ההנהלה שלך טעתה לחשוב שמופע הקסמים של קימור ישפר את הפריון האינטלקטואלי של העובדים? אם כן - כיצד קרה הדבר? האם מישהו מההנהלה ראה מופע קודם של קימור (שלא לומר - הוכחות לכך שלמופעים שלו תרומה כלשהי לעובדים)? אולי מבחינת ההנהלה היו למופע מטרות אחרות (הקשורות ביחסי-עבודה או בעניין אישי כלשהו)? האם טרחת לבטא בפני ההנהלה את הרגשתך לגבי המופע?
איך זה קרה? 18506
אני חושב שאתה מגזים.
אם אלך לתקן את העולם לא אתחיל דווקא כאן. יש שורה ארוכה בתור לפני כן.
ואם רמזת על אילו טובות הנאה אישיות, עד כמה שידוע לי לא זה המקרה שלפנינו. אני חושב שאני יודע פחות או יותר מי מחליט את מי להזמין (ומדובר בדרגי הנהלה לא גבוהים), ובבקורתי לא חשדתי כלל בכוונים שהעלית.
בכלל, על התועלת שבהרצאות כאלה יש ויכוח. הנה, ראה את דבריה של גלית למטה. אני גם חושב שרוב המשתתפים, הייתי אומר, כמעט כולם לא חשו כמוני שאין תועלת בהרצאה כזאת.
גם כשהעליתי את העניין בפני אנשים שעוסקים בחינוך(זה היה אחרי ששלחתי את המאמר) , הם ראו בכך, כגלית, איזו שיטה להעביר משהו, לא שהבנתי בדיוק את כונתם.
בסך הכל הבעתי את דעתי, אבל זו דעתי בלבד.
עיקר שכחתי 18509
וחוץ מזה זה היה מעניין.
והיה גם על מה לדבר אחר כך.
הוכרחתי כבר להשתתף בהרצאות שלא רק שלא הייתה בהם , לדעתי, תועלת, אלא שהזכרון היחיד שנשאר לי מהם הוא בלק אאוט מוחלט.
איך זה קרה? 18511
המטרה של תגובתי לא היתה להעלות את החשד לטובת-הנאה אישית (זה לא נראה לי סביר במיוחד), אלא ללמוד יותר על התהליך שהביא לבזבוז זה של כספי משלם המיסים (שהוא בוודאי בזבוז זעיר, אך כאלה הם מרבית הבזבוזים, ורציתי להבין מה עומד מאחוריהם, וכך אולי ללמוד איך לצמצם אותם), ולכן הכותרת "איך זה קרה?".

בקיצור: שכח מזה!
נו,מה קרה? 18472
סליחה שאני לא שותפה למצוות ''ביקורת בכל מחיר'', אבל אני באמת לא רואה את הנזק.
היתה הרצאה לא מקצועית. כמו כל הרצאה, חלק הפיקו ממנה משהו,חלק לא. המרצה השתמש בדוגמאות (נורא מתודי) והמסקנה היתה ''לצאת מהריבוע''- נשמע לי נחמד, פשטני ועשוי לעורר משהו אצל חלק מהאנשים לפחות.
מחשבות 18483
ואני דווקא חושב שקסם הוא דוגמא לא רעה לקיבעון מחשבתי שמוביל אותנו למסקנה מוטעית.
אני גם חושב שאין פסול בקיום הרצאה מסוג כזה, כך שהטענות שלך כלפי קימור אינן במקום. האיש מתפרנס למחייתו.
ואני בעיקר חושב שמעבידיך ידעו את מי הם מזמינים ומדוע הם עושים זאת, כך שטענתך היחידה לגבי קיום ההרצאה צריכה לעלות כלפיהם.
ירצו יאכלו. לא ירצו. לא יאכלו 18549
מוגזם לפרש את דבריי כ ''טענות''.
טענות יש לי רק כלפי אורי גלר ודומיו משום שמדובר ברמאות טהורה.
אין לי שום טענה כלפי קוסמים שמעשיהם הם חלק ממתן בידור לצבור, ועל כך הם עושים את רוחיהם.
הבאתי כאן שיטה שלישית לעשית רוחים. כאן יש ויכוח. רבים וטובים טוענים שדרך כזאת מביאה תועלת. אני חולק על כך והבעתי דעתי זאת. איני יודע מה חושב ירין קימור עצמו על מעשיו חוץ מכך שהוא עושה כסף בעזרתם. אולי גם הוא חושב שיש בהם תועלת. לא מדובר כאן ממש ברמאות.
ירצו יאכלו. לא ירצו. לא יאכלו 215615
ירין קימור אבא שלי הוא איש ש-מ-ן הוא יודע לספר לי סיפורים הסיפור הכי מענין זה על הרפתקאות אייל מעבר להרי החושך והמפלצת מי לוך נס...
עכשיו הוא מספר לי על חיית החשמל הוא השאיר אותי במתח אז רק שתדעעו אבא אני לא יודע אם אבא מורשה לי לכתוב את זה אז בינתים זהו
הגינות 18546
אגב, לאור העובדה שאתה מוציא פה את דיבתו של מר קימור, ובעיקר לאור הערותיך הטרחניות משהו על הכתבה האחרונה שפרסמתי (לפני כחודש?), לא היה זה מעט יותר מהוגן לבקש את תגובתו של קימור על הטור בשלמותו לפני שפורסם?
הגינות 18572
אני מבין שכתבת זאת מטעמי קנטרנות גרידא, אבל בכל זאת - האם אי פעם נתקלת בטור אישי שכלל תגובה של נשוא הטור? אני לא.
הגינות 18649
הייתי עונה לך, אבל כמובן שלא היה פה נסיון להציג טיעון קוהרנטי. מדובר, מן הסתם, בהשבת מידה כנגד מידה, או במציקנות כנגד מציקנות.
עין תחת עין 18673
אני רק יכול לקוות שבניגוד אליך, דב אינו חסיד של הטקטיקה הזאת. אחרת אנחנו נידונים להרבה ניג'וסים.
מכל מלמדי השכלתי 18662
אבל כמוך אני מתעב טריקים "זולים" שנועדו להסיח דעת.

כתבת יפה!
שקרים וקסמים. 19673
בנוגע להערתך על כך שהקוסם ''שיקר'' לך בכך שלא התוודה על האבקה שעל הנייר. הרי שאני מחוייב לציין באוזנייך שקוסמים החברים באגודת הקוסמים הישראלית(או בכל אגודה ארצית שהיא בעולם), אינם מורשים לחשוף את סודות המקצוע לקהל. וזאת על מנת שלא להרוס לשאר הקוסמים את הפרנסה. לגבי הקסמים שהוא כן חשף בפני הקהל, אני משער שהוא קיבל אישור מיוחד בשביל ההרצאה שלו.
לפיכך לא מדובר פה בשקר שמקורו בהאדרה עצמית של הקוסם כבעל כוחות, אלא בחוסר רצון לחשוף סודות מקצועיים. ועל ידי כך לשמר את אווירת המסתורין האופפת קוסמים באשר הם, שגם היא תורמת לפרנסתם.
שקרים וקסמים. 19722
ראשית, ישנם קסמים רבים עד מאד שאינם בגדר "סוד מקצועי", ואין צורך בכל אישור מיוחד עבורם. למעשה, *רוב* הקסמים הם כאלה.

שנית, גם אם מדובר בקסם "מוגן", עדיין, כשהקוסם נתקל בשאלה ישירה ("האם זו השיטה", להבדיל מ"מה השיטה?"), הוא אינו נדרש לשקר. אפילו אם ברצונו להסתיר את האמת, ניתן לענות בחיוך מתחמק, או "יש סודות שאסור לי לגלות". הכחשה שיקרית אינה יותר מאשר זה - שקר, ואין לכך כל הצדקה.

על אחת כמה וכמה נכון הדבר כאשר הקוסם מציג את המופע שלו (וגובה עליו תשלום) לא כמופע קסמים, אלא כמופע על "זוויות ראיה חדשות".

לכן לסיכום - אני לחלוטין מצדיק את עמדתו של דוב.
עוד חוזר הניגון 695354
ירין קימור העביר אתמול בדיוק את אותה הרצאה במקום העבודה של בתי.
עוד חוזר הניגון 695355
אחרי 16 שנה? כבוד! רוב להקות הרוק לא מחזיקות מעמד כדי להופיע אחרי כל כך הרבה שנים.
אחרי שקראתי את המאמר, אגב (אולי בשנית, מי זוכר), עלתה בי התהייה הבאה:
אתה טוען שהרצאות ה"חשיבה היצירתית הפופולריות הללו מהוות בעיקר בידור לעובדים, ולא באמת נותנות תפוקה בחיים הממשיים, המקצועיים ואולי מעבר.

באופן דומה - אבל הרבה יותר ממוסד, תשתיתי ומרובה משאבים והשקעה - צצות מדי כמה שנים תורות ניהול כאלה ואחרות שמופצות בארגונים בתור שיטות על מופלאות לשיפור היעילות, התפוקה, ההצלחה, וכן הלאה של החברות שיאמצו אותן לחיקן. אותו אימוץ בדרך כלל הוא תהליך מורכב מעמיק שדורש סדרי גודל של השקעה וכסף מההרצאה שראית.
בשנות התשעים זכורה לי שיטת ה-TQM, והיום הטרנד שמוביל הוא Agile שחורט על דגלו גמישות ניהולית וביצועית, ספרינטים של שבועעים שלושה ושאר מתודולוגיה.
ממרום כמה עשורים שאני בתעשייה לגווניה, עולה בי החשד שהשיטות האלה לא מועילות או מוכחות יותר מההמלצה ש,לפתוח את הראש" ו"לצאת מהקופסה". יתירה מזאת, מאחר ומחירן גבוה עשרות מונים, הן צריכות לעמוד בקריטריונים הרבה יותר מחמירים של החזר השקעה מאשר הרצאה חביבה ומבדרת.

מעניין מה הנסיון של אחרים כאן שנתקלו בשיטות כאלה ואחרות.
עוד חוזר הניגון 695356
אצלי בעבודה כבר קרוב לשנה שאניחנו עובדים בשיטה "אג'ילית" שנקראת Scrum. עד כמה שאני יכול לשפוט, הרווח היחידי מהשיטה הוא של היועצים ששורצים פה.
כל חודש יש "ספרינט". בכל תחילת חודש מקדישים יומיים-שלושה לתכנון הספרינט. בסוף כל חודש יש ישיבת סיכום ספרינט שכוללת הפקת לקחים. בכל חודש מעבירים מהספרינט הקודם את כל המשימות שלא הסתיימו לספרינט הבא ו/או מעבירים משימות מהספרינט הבא לנוכחי, כי מסתבר שעד כמה שהמשימות אמורות להיות מבודדות מגורמים אחרים, הגורמים האחרים מתעקשים לעכב אותן כך שצריך לפתח בינתיים משהו אחר. בכל חודש מעדכנים את הכללים של פתיחת משימה, הקצאת זמן, עדכון הסטטוס ודיווח על סיום ביצוע. בשורה התחתונה מסתבר תמיד שמשימת פיתוח שהייתי עושה לבד בשבוע, הופכת ל-‏5 משימות ש-‏5 אנשים עושים ביומיים כל אחד ואז עוד 3 ימים מנסים לבצע אינטגרציה, שבה מגלים שמשהו נפל בין הכסאות ולא בוצע, ששני אנשים הבינו את אחת הדרישות בצורה שונה זה מזה, ובכל מקרה הבדיקה המלאה של הפיצ'ר תחכה שבועיים כי קבוצת בקרת האיכות עסוקה במשהו אחר כרגע.
עוד חוזר הניגון 695357
והבוסים לא מבינים מה קורה? או מבינים וחושבים שהתהליך ישתפר וישתלם בהמשך?
עוד חוזר הניגון 695358
הדירקטור ששיכנע את ההנהלה לעבור לשיטה הזאת משוכנע בעצמו שרק ככה אפשר לפתח כמו שצריך. לזכותו יאמר, שזה לא שלפני שהתחלנו להיות "אג'ילים" היינו יעילים במיוחד. אגף התוכנה גדל תוך שלוש שנים מ-‏25~ אנשים ל-‏70~ והניהול האנרכי שעבד (בערך) פעם יצר מצב שלאף אחד אין מושג מה קורה בפיתוח. המצב הנוכחי יוצר למנהלים אשליה שהם יודעים מה קורה, אילו פיצ'רים נמצאים בפיתוח כרגע (מחרתיים זה ישתנה), כמה ימי עבודה דורשת כל משימה בכל פיצ'ר וכמה ימי עבודה יש לכל קבוצת Scrum בספרינט, כמה נוצלו, כמה נשארו ועד כמה מספר הימים שעדיין דרושים להשלמת המשימות קרוב למספר ימי העבודה שנותרו לצוות. מצד שני, כרגיל, הקשר בין הטבלאות והגרפים ובין המציאות תלוי בנכונות שלנו לעדכן כל יום את הסטטוס של כל משימה, כמה ימים השקענו בה וכמה ימים (לדעתנו הסובייקטיבית) עוד צריך בשבילה. נראה לי שהמנהלים מודעים שהשיטה נותנת רק אשליה של שליטה בפיתוח, אבל הם מעדיפים אשליה של שליטה מאשר הכרה בחוסר שליטה.

אפשרות נוספת היא שאני טועה וזה פשוט לוקח זמן להטמיע שיטת ניהול חדשה ומורכבת. בעוד שנה אולי אני לא אבין איך הסתדרנו לפני זה.
עוד חוזר הניגון 703784
נו, עברה קצת יותר משנה. עכשיו אתה לא מבין איך הסתדרתם לפני זה?
עוד חוזר הניגון 703786
אני עכשיו לא מבין איך הפיתוח עובד בכלל. הצוות שלי מחולק ל-‏4 צוותי סקראם שונים, שכל אחד מהם מכיל אנשים מצוותים שונים ומקבוצות שונות. חלק מראשי הצוותים הם גם ראשי קבוצות סקראם, האחרים, לא ברור לגמרי מה הם עושים מעבר לגיוס אנשים לצוותים שלהם. בחודשים האחרונים היה גל עזיבה לא קטן, יותר מ-‏10% מהפיתוח נטשו, אבל אין לי מושג אם זה קשור או לא קשור לשיטת הניהול. לוחות הזמנים הם (כמו תמיד) לחוצים ואופטמיסטיים בהרבה ביחס למציאות, האיכות של המוצרים שלנו לא השתפרה באופן משמעותי ותוכניות העבודה משתנות עם הרוח.
בשורה התחתונה, אני לא רואה הבדל משמעותי בין המצב כיום ובין מה שהיה קודם. שיפור בטח אין, אבל אני לא חושב שהמצב נהיה גרוע יותר, וכמובן יכול להיות שאם לא היינו עושים את השינוי אז היה עכשיו הרבה יותר גרוע.
עוד חוזר הניגון 703804
השורה האחרונה שלך מתארת גם את התרשמותי מהשיטה המהוללת הנ''ל.
זה קצת כמו דת - מרגע שמספיק אנשים מאמינים בזה, תחזוק ותגמול הממסד הענף שנותן את שירותי הדת מהווה סיבה כשלעצמה להמשיך לתמוך בו, בלי קשר לשאלה האם חיי המאמינים אכן השתפרו בתהליך.
עוד חוזר הניגון 703807
לפני שבוע-שבועיים הייתי בכנס בטכניון. מרצה מאחת החברות היותר נחשבות הציגה מהפך אירגוני (לאו דווקא בפיתוח פר סה) בסגנון לין יחד עם כל האג'יליות והסקראמים. לא הכי השתכנענו, אבל שיהיה להם בהמון הצלחה.
עוד חוזר הניגון 703808
בחברה הקודמת שבה עבדתי היה מחזור פיתוח שבועי. בחברה הנוכחית יש מחזור פיתוח חודשי. החברה הקודמת הייתה חברה קטנה והנוכחית גדולה הרבה יותר. בחברה הקטנה לא ראיתי יועצים ששורצים (קיבלנו קצת חומר רקע על הנושא. נראה לי שהמנהלים התייעצו עם עוד כמה אנשים). בחברה הנוכחית היו מן הסתם גם יועצים בעבר אבל זה היה לפני זמני.

בחברה המקורית השתמשנו בהתחלה בטקס מאוד רציני של ניקוד משימות. לאחר זמן מה הבנו שהוא די מיותר ואפשר להסתמך על הערכות פשוטות. בסך הכל יש כמה שעות של סיכום הספרינט הקודם ותכנון הבא. זה נכון גם בחברה הנוכחית עם הספרינטים החודשיים (בסך הכל שעתיים־שלוש).

לא מצליחים להפוך את הפגישה היומית לעשר דקות: זה תמיד נמשך יותר. סביבות ה־20 דקות.

אם בזמן של חודש אי־הבנה כזו לא מתגלית, משהו אצלכם לא תקין במימוש (לדוגמה: תהליך קבלת השינויים - code review וכדומה).
עוד חוזר הניגון 703810
אי ההבנה לא מתגלה אחרי חודש אלא בזמן האינטגרציה של 5 תת-המשימות שמרכיבות את המשימה שחולקה ל-‏5 מפתחים. יש כמה וכמה כאלה בכל ספרינט. השורה התחתונה: לוקח יותר זמן לבצע כל משימה.
עוד חוזר הניגון 703823
בדבר אחד אני די משוכנע - שהשיטה הזאת טובה למנהלים. בעיקר מכיוון שיותר משהיא משפיעה על מה ואיך עושים העובדים, היא בבירור מגדילה את מה שהמנהלים יודעים על מה שהעובדים עושים - כי תדר הדיווחים וכמותם עולה משמעותית ומובנה היטב בשיטה.
ומנהלים - מה לעשות - חלק ממשימותיהם זה לעקוב אחר משימות העובדים, ואז לדווח למנהלים שלהם וחוזר חלילה.
עוד חוזר הניגון 703825
המנהלים שלכם are doing it wrong...
עוד חוזר הניגון 703826
פרט נמק והסבר?
עוד חוזר הניגון 703827
משהו נשמע לי מוזר בשיטה שטובה למנהלים ומגדילה את ה''ניהוליות'' שלהם בעודה (כך נשמע) מתסכלת את העובדים ולא מגדילה, לתחושתם, את התפוקה. מצד שני, באמת שאין לי מספיק פרטים כדי לחרוץ דעה.
עוד חוזר הניגון 703830
לא טענתי ואני לא בטוח שהיא מתסכלת את העובדים. ודאי שחלקם קונים את מה שמספרים להם על השיטה, בין השאר כי אין לרבים מהם גם למה להשוות.
אבל מאחר שיתרונה למנהלים ברור, זה מהווה תמרוץ להשתמש בה גם יש בה חסרונות.
דיון יותר פרטני או כמותי בחסרונות יכול להתחיל, למשל ב-overhead הממוצע לעובד בגלל הזמן שהוא מקדיש לדיווחים וישיבות(עמידות) יומיות במקום לעשות עבודה אמיתית.
עוד חוזר הניגון 703831
נו, אצלנו התקורה הזו ''מושקעת'' (או שמא עדיף לומר, שוקעת) בדברים אחרים.
עוד חוזר הניגון 703834
זה חלק ניכר מהבעייתיות כאן - שקשה מאד להשוות בין גישות ועוד יותר למדוד הצלחות.
אבל למדוד שעות מבוזבזות על דיווחים וישיבות יומיות זה קל - אז רצוי להצדיק את זה.
(למשל מול מתודה אחרת, אפשר לקרוא לה המתודה הטריויאלית: כל מתכנת יושב שעה בשבוע עם המנהל שלו, ושם הוא מדווח על התקדמות ומקבל עדכון משימות ומטרות).
עוד חוזר הניגון 703835
(וזה עוד לפני שנכנסנו לזה שעובדים שונים - ובעיקר דרגים שונים - נמדדים ונשפטים לפי קריטריוני הצלחה אחרים. ומי חושב ש''הצלחת הפרוייקט'' היא קריטריון משותף וראשי לכל העובדים כנראה או חסר נסיון או תמים).
עוד חוזר הניגון 703837
אצלנו יושבים מול המנהל, בד"כ הרבה פחות משעה ביום - שונה מאדם לאדם. מצד שני המנהלים הרבה פעמים לוקחים חלק ב-code review כך שהם יודעים היטב מה מצב הצוות שלהם גם ללא עדכונים "רשמיים".

כן, קריטריוני ההצלחה הם שונים, אבל רובם נגזרים באופן די ישיר מ"הצלחת הפרויקט" (או שאולי אני באמת תמים).
עוד חוזר הניגון 703838
או, אז אפילו אצלך נראה לי שקצת פחות משעה ביום כפול 5 ימי בשבוע יוצא הרבה יותר משעה בשבוע שאני הצעתי (פלוס תשלום נוסף על חמישה context switch במקום אחד).

אפילו אם הצלחת הפרוייקט היא גורם מרכזי, היא מגיעה הרבה פעמים בדיעבד - לפעמים בדיעבד של שנתיים שלוש בפרוייקטים גדולים.
אבל בדרך, מנהלים נמדדים גם על "תקשור" העבודה מעבר לביצוע שלה, למשל בסיכומים יומיים או שבועיים של "מי עושה מה ומי יעשה מה", וגם המנהלים שלהם מצידם מסכמים את אלה ומדווחים הלאה וכו'. כי חלק מהתפקיד של מנהל - ואני לא אומר שהוא מיותר לגמרי - הוא לדעת ולפקח על מה עושים מתחתיו. וגם - בסופו של דבר - להחליט החלטות עקב המידע הזה.
אבל ברור שפירמידת "שיקוף העבודה" שיושבת מעל לעובד, מהווה שכבה שלא מבצעת עבודה ממש, ועדיף לדקק אותה. או שלא ברור - אני שמעתי בסיכומים רבעוניים ציונים חיוביים עבור "גייסנו עוד חמישה מנהלים שיתווכו בין דרג ג' לדרג ד"'.
אולי ארגון "משוטח" עם פירמידת ניהול רחבה ונמוכה עד מאד (שמעתי שמועות שגוגל כבר שנים קצת בכיוון הזה) יהיה הרבה יותר יעיל מארגון גבוה פירמידה.
עוד חוזר הניגון 703839
אה, כתבת ''שעה בשבוע'', קראתי את זה כשעה ביום, משום מה. כן, שעה בשבוע זה בערך מה שקורה אצלנו כשיחות ''מסודרות'' של מנהל-מנוהל, אבל יש כמובן גם תקשורת רציפה ומגוון פגישות אחרות, בפורומים שונים.
עוד חוזר הניגון 703787
גם אני (ושאר חברי לעבודה) זכינו לפני מספר חודשים לראות ולשמוע את ההרצאה הנ''ל.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים