בתשובה לeasy, 29/09/03 0:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תנחומיי. לגבי ההתנצלויות שלך: אתה אינך המקרה הראשון. אבדן חיית מחמד הוא קשה ומצער (כמעט?) כמו פרידה מ*אדם* מוכר וחביב. ובמקרים רבים כרוך הדבר בתקופה (מסויימת, עפי"ר קצרה יותר) של עיבוד ואבלות. הסביבה, לעיתים קרובות, אינה מגלה הבנה רבה. אני מכירה מישהי שישבה בבית קפה ארבע (!) שעות אחר מותה הפתאומי של כלבתה האהובה, חמושה במשקפי שמש ענקיים (היא אשה ידועה למדי), ובכתה והזילה דמעותיה אל כוס הקפה, לפני שהעזה לשטוף את פניה בשירותים הציבוריים הלא-נעימים, להסתרק סרק-היטב, ולחזור הביתה אל המשפחה, הידידים והשכנים, כאילו הכל כרגיל. אל תתנצל מולי |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עד שהיתה בת 35 ארבע שנים רצופות כיסתה את עיניה במשקפי שמש, איזה עיניים יפות עדיין נמצאת באותו הקפה, אבל בידה עיפרון כותבת בכתב מסוגנן ויפה על ענייני תיאטרון מה את כותבת גיברת לוין, שואלים קוראי העיתון מה את כותבת גיברת לוין, שואלים קוראי העיתון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |