בתשובה לבנצי, 26/06/13 23:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא יודע למה אתה קורא אגדות אורבניות. באייר שיווקה את ההרואין בתור חומר דומה למורפין שאינו ממכר. בין השאר: לטיפול בשיעול. תוך כמה שנים הסתבר שזה לא נכון. עברו עוד כמה שנים עד שבאייר (חברה גרמנית, לא אמריקאית) הפסיקה לייצר אותו כתוצאה מהלחץ הציבורי. כמו שאתה יכול לראות משם, ההתנגדות לשימוש בהרואין היתה עוד כשהוא החל לשמש מרכיב מיני רקיחות, בלי קשר למזרקים. לסירופ הרואין נגד שיעול היו תופעות לוואי לא רצויות. מבין הדברים שכתבת אלו הן העובדות שיכלתי לבדוק בקלות. אני מקווה ששאר העובדות שהבאת נכונות יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צפריר, אני אומר אגדות אורבניות, כי לתלות את השינויים ביחס לשימוש בסמים ואת המדיניות הציבורית שהפכה אותם ללא חוקים, רק בגילויים של השפעות ההרואין, הוא להאיר בפנס נקודה מאוד קטנה בתמונה הכללית ולהתעלם ממניעים וגורמים רבים אחרים חשובים יותר. באייר הפכה את ההרואין לשם ממותג, אבל התכונות והחומר עצמו היו קיימים בשימוש עוד מאמצע המאה ה19 כפי שאפילו בכתבה שלך מצוין. באייר אכן מינפה את העניין מסחרית, אבל לא המציאה דבר חדש מדעית. מכורים למורפין/אופיאטים אחרים (דיאצטלימורפין)היו קיימים קודם, בעיות התמכרות היו ידועות, אז מה בהופעת ההרואין של באייר פתאום שינה את הנורמה החברתית? מעבר לכך, שים לב שבשנים הראשונות המחקרים הצביעו על יתרונות בשימוש מפוקח של הרואין ורק אח"כ הופיעו מחקרים שליליים. (מה שלא מופיע בכתבה וכן נמצא בספרים היסטוריים אקדמיים, הוא קשר בין אותם מחקרים והתנועה הפוריטינית). יתרה מכך, הכתבה שלך אף מחזקת את שאמרתי, כשהיא מציינת שב1913 הייתה "מגיפה" של מכורים בניו-יורק ופילדלפיה (מה שהיום היסטורית ידוע כבר כהגזמה, המספרים בפועל היו נמוכים משצויר חברתית) ושנה אחר כך ב1914 תחת חוק האריסון נקבע שהרואין יחולק רק תחת מרשם. כלומר, למרות "המגפה" הרואין עדיין הוכר כבעל תכונה רפואית. מה שלא מצוין בכתבה ומראה למה לא כדאי להסתמך על כתבות (טובות ומעניינות, אך חלקיות) מהאינטרנט לנגח עובדות, הוא סיפור הרקע שהתייחסתי אליו קודם, שזה בעיקר ועידת שנחאי 1909 שבה ארה"ב וסין פעלו לצמצם את השימוש המסחרי באופיום ותוצריו שונים (כולל סינטטיים). בהמשך ועידת האג 1912 (הועידה הראשונה שקראה לפיקוח ובקרה על סמים ואופיום בראשם). כל אלו היו גורמים חזקים יותר (בשילוב המגמה הפוריטנית הפנימית שהביאו בשינוי הגישה להרואי וסמים ככלל בארה"ב) מאשר הסיפור השולי של באייר. אגב, אחד הדברים שדחפו לכל התהליך, היה הכיבוש של ארה"ב את הפיליפינים במלחמה עם ספרד בסוף המאה ה-19. מה קשור? המיסיונרים האמריקאים שהגיעו לפיליפינים דיווחו הביתה על בעיות התמכרות קשות של המקומיים לאופיום, זה בשילוב שינוי מגמה בבית, הביאו את הממשל לרצות להשיג יותר פיקוח על הנושא בבית ובזירה הבין לאומית, ממניעים שונים שלא אכנס אליהם כאן והזכרתי קצרות התגובות קודמות. (יש התייחסות מאוד קצרה ושטחית לכך בסוף הכתבה אגב) בנוסף נכתב שב1913 באייר החליטה להפסיק לייצר הרואין. זה פשוט לא נכון (מוזמן לבדוק אותי). באייר אולי הפסיקה לייצר/למכור אותו בארה"ב, אבל גרמניה באותה וועידת האג 1912 נמנעה מלחתום על האמנה כי התנגדה למגבלות על הייצור הסינטטי של סמים שבו היא ויפן היו מהמובילות העולמיות (בין היתר הרואין). גרמניה נאלצה לחתום על האמנה רק ב1918 כחלק מהסכמי הכניעה שלה בוורסאי. פרט לכך, הרואין הפך ללא חוקי לשימוש עצמי כללי (גם עם מרשם, היינו רק רופא יכל להשתמש ישירות) בארה"ב (כפי שמצוין בכתבה) רק ב1919, יחד עם אלכוהול, שכן המגמה החברתית שהובילה ליובש של אלכוהול, היא גם שדחפה את העמדה כנגד הרואין (וקוקאין ומריחואנה). רק ב1926, הוא הוצא כללית מחוק בארה"ב, 28 שנה לאחר ש"הומצא" על ידי באייר (כלומר נאסר לשימוש רפואי גם על ידי רופאים). לכן לדבר על תהליך של "מספר שנים שבו באייר הפסיקה לייצר" כתיאור לכלל התהליך של שנוי היחס להרואין וסמים ככלל, מבלי להציג תמונה מלאה, זה לחזק מה שאני מכנה "אגדות אורבניות". זה לפני שדברנו על עצם כך שמחוץ לארה"ב יצור סמים שונים המשיך להיות מקובל וחוקי על אמצע המאה 20 לערך, עד שהתגבשה המדיניות הבין לאומית הכללית נגד סמים. אבל גם אם מסתכלים רק על השינויים בנושא בארה"ב, לתלות הכל במקרה של באייר, זה לא רציני. לכן כיניתי זאת אגדה אורבנית. (מקווה שלא נעלבת). אם כבר סם שבו באמת אפשר לשים דגש על שינוי המגמה ביחס לתפיסת הסמים בחברה האמריקאית ובחקיקה נגד, אז צריך להסתכל על קוקאין, שיש לו היסטוריה רחבה ולא פחות מורכבת מהרואין וליחס אליו הייתה משמעות גדולה יותר על התפתחות מדיניות הסמים בארה"ב (בראשית המאה ה-20) ואח"כ בזירה הבין לאומית. שבוע טוב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנצי, אני מסכים איתך שמסוכן להסתמך על מקורות מהאינטרנט. אני רואה שאתה מאוד מכבד את הכלל הזה וכלל לא מביא מקורות לטענותיך. אתה טוען שבאיר המשיכה לייצר הרואין גם לאחר 1913 בניגוד למקור שיש לנו כרגע, אנא ספק מקור לטענך. ואגב, תיקון לטעות שלי: טענתי שהחברה הפסיקה לשווק את ההרואין בשנת 1910. טעות שלי. רק בשנה זו היא הפסיקה לשווק אותו בתור תרופה ל[הקלת תסמיני ]שיעול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפריר, יש אנשים שעוד נסמכים על מידע מספרים. אני לא שולל כל מקור אינטרנטי (שכן בפוסטים אני בעצמי ממסמך אותם), אבל אני מציע שלא לראות בהם תכלית הכל. אתה מוזמן להשאיל מספריות האונ' בת"א/בר אילן/ירושלים את הספרים הבאים, שם תמצא מידע על כל שנכתב על ידי. אם תרצה הפנייה לעמודים ספציפיים, אשמח לתת. (Porter, Roy and Mikulas, Teich (1995). Drugs and Narcotic in History. (London, Cambridge University Press טייכמן, מאיר (1989) לחיות בעולם אחר: אלכוהול סמים והתנהגות אנושית (תל – אביב: הוצאת רמות)Spillane, Joseph. F. (2000). Cocaine: from Medical Marvel to Modern Menace in the United States 1884 – 1920. (Baltimore: Johns Hopkins University Press) כל מה שנכתב פה, מקורו בקריאתם ואחרים נוספים....Brunn, Kettil. Pan, Lynn. and Rexed, Ingemar (1975). The Gentleman’s Club: International Control of Drug and Alcohol. (Chicago, University of Chicago Press) Goode Erich (1993) Drugs in American Society. (New – York; McGraw-hill, Inc.) אתה כמובן זכאי לחשוב שאני עד כדי כך משועמם להמציא ספרים. בעוונותי, אני לא נוטה למסמך את דברי בנושא על כל לינק שאני מוצא. זכותך לערער על בסיס הידע שלי בדרישה למקורות אינטרנט, אבל אני לא בהכרח (לרוב לא) בונה את הידע שלי עליהם. זכותך לקבל, לדחות, לזלזל, או להתעלם מהעובדות שהצגתי למרות שלא כל אחת מונחת על לינק..... אגב, בלינק שלך מדובר על זה שבאייר החליטה על ההפסקה של היצור רק ב1914 טרם המלחמה. מדוע לפני ומה קרה אחרי? חשוב האם מלחמת העולם ה1 יש קשר לכל העניין. אתה תמצא שלאחר המלחמה חברת באייר בארה"ב הוחרמה והועברה לידיים אמריקאיות כפיצוי על נזקי המלחמה (כמו בצרפת ובריטניה) באייר הגרמנית בתקופה שהתאוששה מהמלחמה בשנות ה20 וה30 ייצרה הרואין ותוצר נוסף בשם אוקסיקודון (שלא שווקו בארה"ב, אבל אם תתעניין, קרא על מגפת ההרואין שזה יצר במצרים דווקא בשנות ה20'). מה שכן אולי הייתי צריך לדייק ולומר (מתנצל) שהיא עשתה זאת תחת IG FARBEN שבלעה אותה לאחר המלחמה כשחברות התרופות הגרמניות התארגנו מחדש. הן אגב גם ייצרו (משנות ה30') מתאמפטמינים שקיבלו במחה"ע ה2 את הכינוי גלולת הטייסים, אחד הסמים הלא חוקיים הפופולריים ביותר כיום. בין אם תבחר לקבל את דברי או לא, אתה מתעלם מהנקודה המרכזית שלי, שבאייר עצמה (ויצור ההרואין שלה) לא הייתה הציר המרכזי לשינוי במדיניות כלפי סמים בתחילת המאה ה20, אלא כפי שטענתי כמה תגובות קודם, שהתמונה מורכבת משינוי בכמה גורמים רבים (חברה, תרבות, פוליטיקה וכו') שאתה לא מכסה בהתמקדות הצרה בסיפור הנחמד, אך שולי של באייר בכלל התפתחות המאבק כלפי סמים בראשית המאה ההיא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |