בתשובה לאח של אייל, 17/04/24 11:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים שהתגובה הצבאית הישראלית היתה צריכה להיות מתונה (כפי שאכן היתה), אבל אני לא מסכים עם הרוח העולה מהמאמר, ועם חמש הסיבות שאיילנד מונה. חלקן אף נראות לי מנוגדות להגיון בסיסי. בערך מה שאפופידס אמר. פעם לא הייתי מתווכח עם דבריו של אלוף במיל. אבל אתמול בלילה ראיתי כמה דקות מתכנית טלויזיה שדיברו בה על שוק הנדל''ן, ורמת הדיון האפסית בה הפחידה אותי שמא גם בתחומים שאני לא מחזיק מעצמי מבין בהם זו הרמה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עד לפני כמה חודשים שמעתי על איילנד רק דברים טובים, אבל עם תחילת מלחמת הז' שמעתי את הצעותיו הדרקוניות לטיפול בעזה והתחלחלתי. מאז אני מתייחס אליו כמו אל אילה חסון, כלומר כמו שערפד מתייחס לצרור של שום, ומודה שוב ושוב לגאון שהמציא את השלט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביני לביני אני מכנה אותה הדודה צדקה ומקהלת הסריסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כנראה לא אעזור לך בעניין גיורא איילנד מפני שאני בעצמי לא יודע איך לאכול אותו. אני לא חושב שצריך לנפנף אותו ע"י השוואה לאיילה חסון. גם הניסיון לפעול לפי קוד מוסרי קשיח כאשר מתמודדים עם טיפוסים מסוג סינואר ואנשי החמאס, אינו מחזיק מים. (כאשר מתמודדים מול האנשים האלו, כל מהלך אפשרי פוגע בבלתי מעורבים מסוג כזה או אחר). לדעתי שווה להקשיב לו. הבעייה היא שכבר כמה פעמים שמעתי ממנו רעיונות שנשמעו טובים, אבל אח"כ התברר שהם רק נשמעים טוב. למשל בתחילת הלחימה ברצועה הוא הציע להתנות כל סיוע הומניטרי לתושבי הרצועה בשחרור החטופים. לזכותו יש לומר שזה נשמע כמו תכנית (בפרט כאשר התכנית של נתניהו, גלנט, הרצי הלוי ודרומה היתה: יהיה בסדר. נפתור את הבעיות בתנועה). אם ישראל היתה תולה את הכנסת הסיוע בשחרור החטופים, החמאס היה נקלע לבעיה מסויימת מול הציבור שלו ודעת הקהל הבינלאומית. זה נראה מצב עדיף על המצב בו ישראל בעצם מאפשרת הכנסת סיוע לאזרחים של החמאס, ללא כל תמורה ממשית. כאמור, זה כנראה רק נשמע טוב. בדיעבד, לאור מה שקרה בפועל, החמאס היה כנראה מסרב לשתף פעולה והמצב דמוי ביאפרה שהיה נוצר, בודאי לא היה מסייע לישראל. בקיצור, אני עצמי, מקפיד להקשיב לו, אבל מתקשה להעריך את ערכן של הצעותיו. מה שאני כן יכול לומר, שבד"כ הצעותיו אינן מתקבלות וגם זה אומר משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה שוב פוצח האיילנד הזה ברעיון מבריק. אמנם לא ממש מקורי, אבל מנותק מן המציאות כהנה וכהנה. ממעמקי העבר הוא מעלה את הדאוס אקס מאכינה של אהוד ברק בלבנון: הכו באזרחים הלבנונים, כדי להשפיע על החזבאללה. וזה אחרי שראינו איזה יופי זה עבד בעזה. זה בדיוק מה שישראל צריכה. אזרחים לבנונים בלי חשמל ומים שמחפשים פורמולה לתינוקות. וזה כאשר את אזרחי לבנון אפאחד אפילו לא האשים בתמיכה בחזבאללה. אנו יודעים כעת כעובדה שצה"ל לא מסוגל לפתור את בעיית החמאס ברצועת עזה. זה מן הסתם אומר שתוצאות התמודדות עם חזבאללה לא יהיו "ניצחון מוחלט" בנוסח עדות האוילים. זה לא עושה כל פיתרון חסר היגיון שמישהו מעלה להצעה הגיונית. ההבדל המשמעותי בין לבנון לעזה הוא שבלבנון בעיית "היום שאחרי" פשוטה יחסית. אני מניח שרוב אזרחי לבנון לא יתאבלו אם תוקם ממשלה ללא החזבאללה. והנה הרבמג הזה איילנד מציע להתחיל את המלחמה בחזבאללה ע"י פגיעה באלו שאמורים לסייע לנו להיפטר ממנו. הבעיה בלבנון כמו ברצועה היא הצורך להסתמך על משענת הקנה הרצוצה של צה"ל. כבר למדנו שצריך לתת לצה"ל משימות מאוד מוגדרות ותנאי סביבה טובים. אחרת יקרה שוב מה שקורה בימים אלו לנתניהו המתעקש לצפות מצה"ל לפתור לו את כל הבעיות. (תנו לצה"ל לנצח וכל הבולשיט הזה שוב מעדות האוילים). אם הייתי יכול להציע משהו לגיורא איילנד, זה לפרוש למקום שקט, בו יוכל להרהר, מדוע הרעיונות שלו הולכים ומתרחקים מקרקע המציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שאנשים מסוגו מסוגלים להרהר רק באפשרות שהמציאות מתרחקת מהרעיונות שלהם ולא להיפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוך גוטה. נתניהו בהתנהלות האסטרטגית שלו מנובמבר מונע (בכוונת מכוון) מצה''ל להתקדם לאיזשהוא נצחון וסיום של המערכה בדרום. והסיבות ידועות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ. זה לא באג. זה פיצ׳ר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שחולף הזמן, אני הולך ומשתכנע שהבעיה היא פחות נתניהו ויותר גנץ. להסביר מדוע יהיה ארוך ולא כל כך מחדש. נחסוך זאת מכם באמצעות האנלוגיה. חשבו על מצביעים מתנדנדים בארה"ב שנקראים לבחור בין מועמד עם כישורים אינטלקטואליים ורגשיים של ילד בין 15 לבין מועמד שהוא במובהק מבוגר מדי ולא ברור באיזה % הוא מתפקד. במילים אחרות, הגרוש שחסר לנו ללירה של מיטוט ברית ה-64, הוא מועמד אלטרנטיבי קצת יותר מרשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מספיק מועמדים שיותר טובים מנתניהו (בניהול, לא בהיבחרות). כמוכן לא חייבים מועמד אחד: יש קואליציה. לא חייבים מועמד אחד שינהיג את כל העם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מועמדים זה לא עוזר. איך אמרנו? אתה הראש. אתה אחראי. בסופו של דבר, נותנים את המפתחות לאיש אחד. זה לא אומר שהוא צריך לעשות הכל. אבל הוא צריך לדאוג למצוא את האנשים הנכונים. וזה לא בהכרח "מושיע ופודה". כבר התוודיתי ואמרתי שאני חושב שאייזנקוט יהיה טוב לכולנו. איש קצת אפור. לא חמור קופץ בראש ובעיקר נמנע מהתנצחויות ומויכוחים עקרים. אם חסרים חטאים לנתניהו, אפשר להוסיף לו שהוא מדי פעם מצליח ל"שכנע" גם את אלו שלא מאמינים לו. התרגיל עם חוק הגיוס של גנץ היה לא רע. נכון, כולנו יודעים שהתנאים השתנו, אבל כאשר אתה נאלץ להתנגד למשהו שאתה הצעת, בעל חזון ומרחיק ראות אתה לא. הניסיונות של גנץ לפתות את החרדים פשוט פאטתיים. כדי להציע לאינדיאנים חרוזים ומשקאות ממותקים לא צריך גנרל. אין ברירה אלא לזקוף נקודה לזכות הביבי. אם וכאשר נלך להצביע עבור גנץ, הרבה שמחת ניצחון והתלהבות שחר של יום חדש, לא תהיה שם. אני כנראה אצביע שוב בעד לפיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״מועמד אלטרנטיבי קצת יותר מרשים״ להיפך. צריך פשוט להפסיק להתרשם מהתפקיד הזה ולהחזירו לפרופורציות הראויות לו. ההתעסקות האובססיבית במועמד לראשות ממשלה זו הבעיה בישראל וזה מה שמטרלל לחלוטין את המערכת הפוליטית שלנו (כי היא לא תוכננה לכך) עוד משנות ה-90. *מפלגות* וקואליציה ראויה (יותר) - זה מה שצריך להתעסק בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינגו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הה. נראה לי שככל שהמצב חמור יותר כך נטיות הלב של ההמון הן לכיוון איזה גיבור לאומי שיציל את המצב: מי ימלל גבורות ישראל, אותן מי ימנה? הן בכל דור יקום הגיבור גואל העם. ובאמת, מה יכול להיות טוב יותר מגלגול כלשהו של משיח צדקנו שיגיע סוף סוף וישים קץ לייסורינו? אתה, לעומת ההמונים, מחזיק דווקא מהבית השני: שמע(ו): בימים ההם בזמן הזה מכבי מושיע ופודה ובימינו כל עם ישראל יתאחד, יקום ויגאל. עם הבעיה הקטנה שיותר קל לאחד את שתי הקוריאות מאשר אותי עם אמסלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמסלם? טפי. קואליציות (אולי יהיה) אפשר (ורצוי) להקים בלי המאפיה הליכודית. בניגוד לעמדה של אריק, אני חושב שאת הליכוד צריך לזרוק לאופוזיציה להרבה שנים ולא לחפש איך להקים איתם קואליציות אחרי עידן ביבי (בהנחה שיהיה לישראל עידן כזה, כן?). אחרי שהליכוד תנקה את הבית שלה מהמיץ של הזבל שמסתובב שם כרגע, יהיה על מה לדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אומר עם הליכוד, כי הוא הנמסיס, אבל אפשר עם ש''ס. העיקר שהקואליציה הבאה תהיה בלי המשיחיים. הייתי מעדיף גם בלי החרדים, אבל זאת צפרדע שאני אהיה מוכן לבלוע כל עוד לא יתרפסו בפניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם תיארת מצב לכאורה היפותטי ולא נקבת בשמות של מועמדים אמיתיים, אבל אם הייתי ילד בן 15 הייתי נפגע מההשוואה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההתייחסות. אכן, אולי היה צריך לדייק ולכתוב "ילד בן 15 לא מפותח במיוחד". הרהור על חדשות עירנו: ישראל נקלעה ל-2 מלחמות במקביל. מלחמה אחת מתנהלת באש חיה כנגד הציר האירני. המלחמה השנייה היא מלחמת אזרחים, המתנהלת ברחוב, לעת עתה בלי אש חיה. המחשבות הולכות אל האם אמא של מלחמות האזרחים, בין הפלבאים והפטריקיים ברפובליקה הרומאית. הרפובליקה הרומאית היתה אוליגרכיה של 300 ואח"כ 600 משפחות הסנאטורים (הפאטריקיים) ששמשו כפטרונים של שאר המעמדות (בהכללה פלבאים למרות שהיתה חלוקה פנימית לכמה מעמדות). אותה אוליגרכיה היתה יותר "דמוקרטית" ממה שנהוג לייחס לה. גם מפני שהמעמד הסנטוריאלי ייצגו גם את האינטרסים של הקליינטים הפלבאיים שלהם וגם מפני שלפלבאים היו נציגים נבחרים על ידם בשלטון. לשיא הגיע הייצוג הפלבאי במשרת הטריבונים של הפלבס (גם הם פטריקיים בעצמם) שבשלב מסויים גם שמשו כסנטורים בעצמם. מלחמת האזרחים בין הפלבאים לפטריקיים שנמשכה כל תולדות הרפובליקה הגיעה לנקודה הקריטית בכהונת הדיקטטור יוליוס קיסר שנעזר בתמיכת הפלבאים (ה"פופולאריים") כדי לרסן ולשלוט בסנאט. ברגע השיא הסנאטורים רצחו את יוליוס קיסר. ואז לכאורה "הרפובליקה הושבה" ע"י אוקטביאנוס קיסר, אלא שבפועל הסנאט לא חזר לשלוט ברפובליקה, אלא הוחלף ע"י דיקטטורה של הקיסר וקבוצת עבדיו המשוחררים (מתקופת קלאודיוס קיסר). הצל שאני מטיל כאן הוא שישראל לא תשוב לשליטת מה שנקרא ישראל הראשונה, אלא שההמון יבחר לקבל את התרופה המרה מידיו של הרופא המוצלח ביותר (אם לצטט את זאב יעבץ). נכון שכרגע לא נראה מישהו כרופא המוצלח הזה, אבל גם אוקטביאנוס לא התגלה ככזה לפני שהפך לאוגוסטוס קיסר. מה שהיה לא יהיה עוד. וכדאי שנזהר מויתור על זכויות אזרח לטובת שלטון שהוא סמכותי מספיק כדי לרסן את הסמוטריצ'ים והבנגבירים למיניהם. הפיתרון אינו בהפלת נתניהו והחלפתו במוכשר,או ליתר דיוק כשיר, ממנו, אלא בכריתת בריתות חדשות בין השבטים של ה"עם" הישראלי. אני רואה סכנה בהתמקדות באישיותו הביזארית של הקיסר וחצרו. נתניהו אינו אלא דמות הנטולה מן האופרה בופה הטרגי-קומית (מזכיר קצת את מוסוליני בהיבטים מסויימים). הוא קש וגבבה הנישאת על גלי מלחמת האזרחים. במובן זה הוא כבר מזמן רוה"מ של חצי העם. למי שמפקפק, ראו את העדיפות המוחלטת שהעניק הקיסר הזה ושלוחיו, למלחמה באופוזיציה וזאת תוך הענקת עדיפות מלאה על פני שיקולי הביטחון וסכנות האוייבים מן החוץ. נתניהו, למרות שהוא איתנו כבר רבע מאה, אינו אלא דמות חולפת בהיסטוריה שלנו. ישראל לא תנצח את החמאס ע"י חיסול סינוואר ולא תנצח את ברית ה-64 ע"י הפלת נתניהו. בניגוד לתפקיד המנהיג המושיע, לתפקיד הקוויזלינג הנוכחי לעולם לא יחסרו מועמדים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |