בתשובה להפונז, 26/05/25 9:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן. אבל אסור גם לעשות הפשטה מופרזת של הסוגיה. אאז"ן, כבר היה לי את הויכוח הזה עם אביב. זה לא שב"ג פטר 600 בחוריי ישיבה משירות ואז בא בגין ופטר את כל העדה. היה כאן תהליך על פני עשרות שנים, שכל שלב בו היה סביר כשלעצמו ורק ההצטברות של כל השלבים הביאה למצב דהיום (שגם לגביו, יש לי ספקות אם הבעיה היסודית היא הסדר "תורתו אומנותו" או הקונסטלציה המטורפת שבה מדינה מסבסדת את הפרזיטים שלה). כבר ב"ג הגדיל את הפטור לכמה אלפים ואח"כ במשך שנים, שמעון פרס כמנכ"ל משהב"ט, הגדיל שוב ושוב את המכסות כאתנן פוליטי לבני הברית מן המפד"ל. אח"כ היה הסידור של ישיבות ההסדר, במסגרתו כל הישיבות (גם הלא חרדיות) שלא היו בהסדר זכו לפטור. אני הייתי משער שגיוס אברכי משי אמיתיים נזקו רב מתועלתו וצה"ל ממש לא מעוניין לגייס אותם. בכל אופן בזמן שבגין שחרר את כל החרדים משירות צבאי, לא היתה לכך כמעט משמעות מעשית. צה"ל כפי הנראה הסתדר היטב בלי השירות בן כמה החודשים של מגוייסי שלב ב, ברבנות הצבאית וכיוב'. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וכמו בויכוח איתי, הכשל נשאר אותו הכשל. זה שניתן לתת הסבר מכניסטי שמסביר איך התרחש כל צעד קטן בדרך אל התהום, לא אומר שלא ניתן להעביר ביקורת על חוסר החזון ועל עצם הצעידה אל התהום. הסבר דטרמניסטי על תהליכי העבר זה משהו שנמצא בקטגוריה אחרת מהשיח שהוא ביקורתי במובן הערכי. ברור שבגין לא גרם לבעיה בכוחות עצמו ואני לא ראיתי שהפונז טוען אחרת. ״צה"ל כפי הנראה הסתדר היטב״ נו אז? אז הסתדר. צה״ל הוא פה בשבילנו. לא אנחנו בשבילו. שאלת הגיוס לצה״ל היא לא רק שאלה של סד״כ. לצה״ל יש משמעות ותפקיד סוציולוגי לא קטן בחברה הישראלית. אפשר לא לאהוב את זה (אני, למשל, מאוד לא אוהב את זה), אבל אי אפשר להתעלם מזה. לשאלה ״מי מתגייס לצה״ל״ (ומה עושים לזה שלא מעוניין) יש אוסף מורכב של הקשרים וזה לא נכון לבחון את הסוגיה אך ורק כשאלת סד״כ פנים צה״לית. להחלטה לגייס חלק מהציבור בכפייה, בעוד חלק אחר פטור (ועוד בשיטת הישראבלוף והקומבינה ולא עפ״י חוק) יש משמעויות שחורגות מהצרכים של צה״ל. תחושת האי-צדק, בקרב ציבור החמורים-של-המשיח, הוא לא רק מובן, אלא היה צריך להיות לגמרי טריביאלי עבור הפוליטיקאים בעבר, כפי שהוא מובן מאליו היום. קל היה לצפות את השבר מראש1. אי התיחסות של מנהיגי העבר לשחיקה שהם גורמים לאתוס הישראלי היתה חסרת אחריות וחסרה את ההסתכלות קדימה. נכון שהיו להם אילוצי קואליציה לפה ולשם (כולל לממשלות אחרי בגין. בעיית ה״הופה הולה״ איתנו מהקמת המדינה ועד היום), אבל זה תירוץ די גרוע, במישור הערכי, כשהתוצאה זו החברה בהפרעה שאנו רואים היום. _ 1 כפי שניתן לראות במכתבים שכתב בן גוריון בשנות ה-50 וה-60, כבר אז הוא הבין שהכיוון הזה הוא (בלשון המעטה) בעייתי והוא התחרט בדיעבד על החלטותיו בנושא. אז לבן גוריון מותר לבקר את ההחלטות של בן גוריון, אבל להפונז אסור? ״ירושלים, חשוון תשי״ט 10.11.1958 לכבוד הרב הראשי לישראל מר יצחק הלוי הרצוג שלום וברכה, לצערי הרב לא יכולתי להיפנות מיד לענות למכתבך מיום י״ג מרחשון תשי״ט. הצטערתי צער רב לשמוע כי אינך בקו הבריאות, ולפני הכל אני רוצה לאחל לך החלמה מהירה ושלמה. ואשר לבחורי הישיבה, הדבר, נדמה לי, אינו כה פשוט. כשפטרתי לפני עשר שנים בחורי הישיבה משירות בצבא היה מספרם מועט וגם, כפי שנאמר לי אז, היתה זו הארץ היחידה, שבה נשארו לומדי תורה לשמה, אם כי עליי לציין בשמחה כי בחורי הישיבה לקחו חלק במלחמה על הגנת ירושלים כשאר צעירי ירושלים. המצב מאז נשתנה. בחורי הישיבה רבו. אינני יודע אם יש יסוד לאשמה כי יש כאלה שהולכים לישיבה לשם השתמטות. אני רוצה להניח כי אין לטענה זו שחר. אבל אין ספק כי משך הזמן רבו בחורי הישיבה, ומספרם הגיע לאלפים. בארצות הנכר אין הגויים נזקקים למגיני ישראל. פה כולנו יהודים, וביטחוננו תלוי אך ורק בנו; וזוהי קודם כל שאלה מוסרית גדולה אם ראוי הדבר, שבן אמא פלונית ייהרג להגנת המולדת, ובן אמא אלמונית ישב בחדרו ולומד בבטחה, כשרוב צעירי ישראל מחרפים נפשם למות. אני לא אעז לבוא אליך בהלכה מפורשת של הרמב״ם, כי במלחמת־מצווה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, כי אתה, כמובן מאליו, בקי בהלכה יותר ממני, אבל נראה לי כי במדינת ישראל ׳תורת הקשת׳ היא חלק מהתורה, ולא ייתכן שאלפי צעירים לא יהיו מסוגלים לאחוז בנשק ביום פקודה. אין גם להתעלם מהאפשרות, כי ירושלים, חלילה, תנותק ותותקף על ידי אויב, ומאות צעירים לא יהיו מסוגלים להגן על עצמם ועל חבריהם והוריהם ועל עיר הקודש. והוא הדין במרכזים אחרים של הישיבות. ולכן הצעתי (לא הוריתי, אלא הצעתי) שבני הישיבה המקדישים כל חייהם ללימוד התורה – ילכו לאימונים בסיסיים של שלושה חודשים, ואחרים – ישרתו בצבא ככל צעיר בישראל. דבר זה הצעתי לחברי הכנסת של אגודת ישראל, והמנהל הכללי של משרד הביטחון הציע זאת לכמה מראשי הישיבות. אסור לשכוח שאין אנו ממשיכים פה חיי הגלות, ותלויים בחסדי זרים, ונמשיך לנהוג כעם הסמוך לשולחן אחרים. אנו עומדים ברשות עצמנו, ועול המבחן מוטל עלינו בעצמנו. זוהי זכות גדולה שזכינו לה אחרי מאות בשנים. וזכות זו מחייבת לדעתי כל צעיר בישראל. איני יכול למצוא בתורה או בנביאים או בכתובים, שלומדי תורה היו פטורים מהגנת המולדת, ויש לזכור שהתנאים בימינו השתנו: אף פעם לא היינו מוקפים מכל העברים אויבים הרוצים להכחידנו, ואמצעי הלחימה בימינו אינם כאמצעי הלחימה בימי בית ראשון או שני. עכשיו זוהי תורה מורכבת הדורשת אימון רב. איני יכול להסכים בשום אופן לדבריך ש״בגלל בחורי הישיבות הגענו עד הלום״. לא הם בנו את הארץ, לא הם חרפו נפשם למות על עצמאותה (אם כי כמה מהם עשו זאת), ואין להם זכויות מיוחדות, שאין ליהודים אחרים. חז״ל אמרו: גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים. ואין בשירות הצבאי בכדי למעט לימוד התורה; ובישראל העצמאית אין התורה שלמה אם אינה כוללת גם תורת הגנת העם והמולדת. בלי קיום עם ישראל – לא תהיה תורה, ופיקוח נפש האומה קודם לכל. ודווקא מי שמכבד לומדי תורה (ואני מעז להגיד שאני אחד מהם) ורוצה ביקרם, צריך לדאוג, שהם לא יתבדלו מהמחנה ולא יפטרו עצמם מהחובה הקדושה ביותר – החובה להגן על הוריהם, קרוביהם, יישובם ועמם. ואני מבקש ממך להשפיע על ראשי הישיבות, שהם בעצמם ידרשו, לפחות, אימון בסיסי של כל בחורי הישיבה לשלושה חודשים. ושוב אני מאחל לך כל טוב ובריאות שלמה. בהוקרה ובידידות, ד. בן־גוריון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אח, בן גוריון... יש לך במלאי עוד אחד כזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין. יחיד בדורו (וכנראה עוד דור או שניים). אבל! אני חושב שמה שהוא כתב בסוגרים ״(לא הוריתי, אלא הצעתי)״ מתמצת בקצרה את הסיבה לכך שזמנה של מדינת ישראל היה קצוב לעשרות שנים בודדות כבר בראשית דרכה. יש מי שיפרש את המילים הללו כנימוס בן גוריוני או ניסיון דיפלומטי לקדם עניין, אבל אני קורא בזה משהו אחר לחלוטין. עבורי זה מה שמיצג את החשש/אי היכולת/חוסר המוכנות של היהודים לסיים את הקמת מדינתם. נרקומנים לגלות, שניסו להשתחרר קצת, אבל זה חזק מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים שיש משהו יותר מדי מכבד בשפה שבה פנה ראש הממשלה לרב הראשי. אבל כמו שכבר אמרתי- היו לו מספיק דברים על הראש. אלו ממשיכיו שלא בנו מדינה מתוקנת, ובראשם שמעון פרס, ממציא שיטת ההנהון והקריצה למתנחלי סבסטיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינתי זה לא מיצג רק ״משהו יותר מדי מכבד בשפה״ או נימוס יתר של דב״ג. לדעתי זה יצוג היסטורי מדויק לאופן (הפחדני) של החילוניות היהודית והציונות מול מנהיגי הציבור הדתי. תרבות שטעטל ופחד אימים מ-״לריב עם אחינו״ שהוא כה עז, שהוא כל כך מקפיא, כך שמוכנים לוותר על הקמת המדינה, לוותר על ערכים בסיסיים כמו צדק/שוויון/שלטון חוק או אפילו לוותר על מושג כל כך בסיסי לקיום מדינה כמו ריבונות, כי זה יותר קל ופחות מפחיד להיות כנועים/מתנצלים/מתחנחנים מאשר לעשות את מה שהיהודים צריכים לעשות כדי לממש את הרעיון הציוני. כאמור, הביקורת היא לא ספציפית נגד דב״ג. התמונה היא של שעון חול. ברור שאי אפשר (ואין שום ערך) בלהאשים כל גרגר חול לגופו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |