בתשובה לאריק, 26/05/25 16:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין. יחיד בדורו (וכנראה עוד דור או שניים). אבל! אני חושב שמה שהוא כתב בסוגרים ״(לא הוריתי, אלא הצעתי)״ מתמצת בקצרה את הסיבה לכך שזמנה של מדינת ישראל היה קצוב לעשרות שנים בודדות כבר בראשית דרכה. יש מי שיפרש את המילים הללו כנימוס בן גוריוני או ניסיון דיפלומטי לקדם עניין, אבל אני קורא בזה משהו אחר לחלוטין. עבורי זה מה שמיצג את החשש/אי היכולת/חוסר המוכנות של היהודים לסיים את הקמת מדינתם. נרקומנים לגלות, שניסו להשתחרר קצת, אבל זה חזק מהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים שיש משהו יותר מדי מכבד בשפה שבה פנה ראש הממשלה לרב הראשי. אבל כמו שכבר אמרתי- היו לו מספיק דברים על הראש. אלו ממשיכיו שלא בנו מדינה מתוקנת, ובראשם שמעון פרס, ממציא שיטת ההנהון והקריצה למתנחלי סבסטיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינתי זה לא מיצג רק ״משהו יותר מדי מכבד בשפה״ או נימוס יתר של דב״ג. לדעתי זה יצוג היסטורי מדויק לאופן (הפחדני) של החילוניות היהודית והציונות מול מנהיגי הציבור הדתי. תרבות שטעטל ופחד אימים מ-״לריב עם אחינו״ שהוא כה עז, שהוא כל כך מקפיא, כך שמוכנים לוותר על הקמת המדינה, לוותר על ערכים בסיסיים כמו צדק/שוויון/שלטון חוק או אפילו לוותר על מושג כל כך בסיסי לקיום מדינה כמו ריבונות, כי זה יותר קל ופחות מפחיד להיות כנועים/מתנצלים/מתחנחנים מאשר לעשות את מה שהיהודים צריכים לעשות כדי לממש את הרעיון הציוני. כאמור, הביקורת היא לא ספציפית נגד דב״ג. התמונה היא של שעון חול. ברור שאי אפשר (ואין שום ערך) בלהאשים כל גרגר חול לגופו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |