בתשובה לדב אנשלוביץ, 17/02/25 15:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עכשיו יש לנו סיפור לחג. מסתבר שהשר ואסרלאוף והשופטת דפנה ברק ארז בעלה ובנה מבקרים בחג באותו בית כנסת. לפי עדות המתפללים בעלה של השופטת כשראה את השר פלט שאינו מוכן להתפלל יחד עם חבר מפלגתו של בן גביר, וויצא מבית הכנסת יחד עם בנו. בשלב זה הצטרפה השופטת הנכבדת לבעלה ובנה ואחרי דיון משפחתי קצר החליטו לחזור כולם לבית הכנסת. עד כאן סיפור שאין בו שום דבר נורא. מותר לבעלה של השופטת לסלוד מחברתו של פוליטיקאי כזה או אחר, והעובדה שהשופטת משכנעת אותו לחזור אולי אפילו יש בה משהו המאיר עליה בצורה חיובית. אבל יש בכל זאת שתי בעיות. האחת היא שהשופטת הזאת היא אחת מאלה האמורים לשפוט ב"תגרה" בין בין גביר והיועמשית בבית המשפט העליון, ומהסיפור הזה נודף איזה שהוא ריח של ניגוד עניינים שמחייב אותה, לדעתי, לפרוש מהשיפוט בדיון הזה. והבעיה השנייה היא החמורה בהרבה מבין השתיים, והיא זאת שהביאה אותי להצמיד תגובה זו לסיפור על יצחק עמית. בהודעה שהוציאה השופטת לאחר שהמעשה סופר היא אמרה שבעלה החליט לצאת ללא קשר לואסרלוף אלא מסיבה אחרת והדיון המשפחתי שבסופו הם החליטו לחזור לא היה קשור כלל בוסרלאוף. ברור שמדובר בשקר. הרי ישנם עדים ששמעו אותו מנמק את סיבת החלטתו לצאת. וזה חמור, ומאד מתאים לחבורת הזאת בראשות העבריין השקרן התחמן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אותו ריח של ניגוד עניינים עליו דברתי מחזיר אותי לשתי תגובות שלי מהעבר. כוונתי לתגובה 755240 שבה צטטתי את המלצתו של השופט פליקס פרנקפורטר לבית המשפט להתרחק מעניינים הנמצאים במחלוקת ציבורית: "תחושת אמון כזו נוצרת באמצעות ניתוקו המלא של בית המשפט, הן בפועל והן באופן שבו הוא נתפס בציבור, מהסתבכויות פוליטיות, ובזכות הימנעותו של בית המשפט מלהטיל עצמו להתנגשות שבין הכוחות הפוליטיים, בהסדרים הפוליטיים", ולתגובה 779159 שבה הבאתי ציטוט מספרו של מונטסקייה "רוח החוקים": "במדינה דמוקרטית העם הוא השופט. אם הוא אינו יכול לשפוט בעצמו, הוא ממנה שופטים". אותה "תגרה" בין בן גביר והיועצת המשפטית היא בדיוק דוגמה טובה לאירוע שבו על בית המשפט לפנות את מקומו ולהשאיר את המחלוקת לשיפוט בידי נציגי העם. ייחסה של משפחת השופטת לבן גביר התגלה במקרה1, אבל, בעצם, בסוגיית הייחס לבן גביר לכל אזרח במדינה שיש לו מודעות פוליטית ישנה עמדה, ואם הוא במקרה גם שופט, הדבר מביא אותו לניגוד עניינים. הדרך הנכונה לשפוט מקרים כאלה היא לתת את ההכרעה לנציגי העם ולא לשופט כזה או אחר, במיוחד כשאינו בחירת העם בגלל שיטת בחירת השופטים המקובלת במדינתנו. 1 בעצם היה ניתן לנחש זאת גם קודם, ללא אותה תקרית בבית הכנסת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |