 |
אותו ריח של ניגוד עניינים עליו דברתי מחזיר אותי לשתי תגובות שלי מהעבר. כוונתי לתגובה 755240 שבה צטטתי את המלצתו של השופט פליקס פרנקפורטר לבית המשפט להתרחק מעניינים הנמצאים במחלוקת ציבורית: "תחושת אמון כזו נוצרת באמצעות ניתוקו המלא של בית המשפט, הן בפועל והן באופן שבו הוא נתפס בציבור, מהסתבכויות פוליטיות, ובזכות הימנעותו של בית המשפט מלהטיל עצמו להתנגשות שבין הכוחות הפוליטיים, בהסדרים הפוליטיים", ולתגובה 779159 שבה הבאתי ציטוט מספרו של מונטסקייה "רוח החוקים": "במדינה דמוקרטית העם הוא השופט. אם הוא אינו יכול לשפוט בעצמו, הוא ממנה שופטים".
אותה "תגרה" בין בן גביר והיועצת המשפטית היא בדיוק דוגמה טובה לאירוע שבו על בית המשפט לפנות את מקומו ולהשאיר את המחלוקת לשיפוט בידי נציגי העם. ייחסה של משפחת השופטת לבן גביר התגלה במקרה1, אבל, בעצם, בסוגיית הייחס לבן גביר לכל אזרח במדינה שיש לו מודעות פוליטית ישנה עמדה, ואם הוא במקרה גם שופט, הדבר מביא אותו לניגוד עניינים. הדרך הנכונה לשפוט מקרים כאלה היא לתת את ההכרעה לנציגי העם ולא לשופט כזה או אחר, במיוחד כשאינו בחירת העם בגלל שיטת בחירת השופטים המקובלת במדינתנו.
1 בעצם היה ניתן לנחש זאת גם קודם, ללא אותה תקרית בבית הכנסת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות