בתשובה לשוקי שמאל, 17/11/25 3:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מסכימה מאוד לדבריך. אמנם למחאת משפחות החטופים היה בסוף אימפקט (לא על הממשלה - אלא על טראמפ), אבל כאן נגמר הסיפור. אין אפקטיביות למחאה עממית שמגיעה מצד המחנה שהממשלה "לא סופרת". כל ההמרצות לצאת שוב לכיכר ולהזיז את המוחים התשושים לעוד שבוע ועוד שבוע, כבר חסרות טעם. כרגע הדבר הנכון הוא "לא לעשות כלום" - לסרב להשתתף במשחק, כולל לעצור מחזורי גיוס שלמים. להקדיש את המשאבים הלוגיסטיים של ההפגנות, מימון-המון וכולי, לכיוון של מערכות תמיכה אלטרנטיביות והפעם רק לאנשי המחנה. כי מה שמחסל את המחנה המתון מבפנים היא ההתעקשות שלו להישאר ממלכתי כשהוא כבר פלג מצטמק והולך בציבור. (כל זה לא יקרה, לצערי, וזו אחת הסיבות שאני כבר לא שם לראות זאת). וכמובן, נזרק הצידה עניין החבירה לערבים. אשרי המאמין (לפיד / בנט / ליברמן וכל מי שנבנה מקואליציית השינוי הקצרה מתנערים כעת מהחבירה הזו לפוליטיקאי מתון ופרגמטי כמנסור עבאס, במופע של טיפשות ואטימות). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינתי יהיו בחירות. אולי הן תוקדמנה, אבל זה לא ממש משנה. כדי שיהיו משאבים לוגיסטיים, חייבים לחזור להפגנות: זה הבסיס של גיוס משתתפים. זה הבסיס של הפגנת כוח. על זה אפשר לבנות. ומבחינתי, הדבר הכי חשוב כרגע זה לשכנע שאנחנו ננצח (אם נעבוד נכון). לא להתייאש, ולעשות. אם בנט, ליברמן ולפיד לא מבינים את זה, שיקבלו את המסר מההפגנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם כל הכתוב בתגובתך. ואני חושב שכולנו (ברקת, אתה ואני) גם מסכימים עם הטיעון המרכזי של רדמן: היעד המרכזי הוא הפלת ממשלת ה-BB. ודווקא לכן מעניינת השאלה מדוע המחאה לא הצליחה בכך עד עתה (למרות הכשלים הגדולים של BB). ישנן כמה אמיתות פוליטיות שכדאי לציין ולבדוק אם הן אכן תקפות. א. המחאה לא הצליחה להפיל את הממשלה מפני שהיא אינה מייצגת ולא מצליחה לדבר עם מגזר גדול של האלקטורט שהוא הבייס של השלטון הקיים. ב. למרות שהמציאות הפוליטית הבליטה קווי שבר חשובים בגוש הבייס השלטוני (חוק הגיוס, מדיניות בטחונית פרגמטית לעומת רדיקליזם בנוסח סמוטריץ ובנגביר), נראה שאין די בכך כדי לבקע ולפורר את גוש ה-64. ג. אם תושג המטרה של החלפת השלטון עם קואליציה מרובת מפלגות, עם רוב מצומק או נשענת על האירידנטה של ערביי ישראל, הממשלה החדשה תהיה חלשה מכדי לפעול באופן שיפורר את גוש ה-64. לכן היעד הנדרש של האופוזיציה חייב להכיל שינוי פרדיגמה שיוביל לפירוק הבייס של ה-64. ד. צודק צפריר שהמחאה נדרשת כדי להשיג ניצחון אלקטורלי. אבל לשם כך המחאה צריכה להיות רחבה, רלאבנטית וממוקדת. וגם לשם כך נדרשת תימה רעיונית חדשה שתשיג הסכמה עמוקה ורחבה. לעניין זה חשוב הדיון, ההגדרות והאבחנות שבין מרי אזרחי לדיסידנטיות (סרבנות). לכך אקדיש את מענה ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחאה הצליחה לדבר עם קהלים גדולים מאוד. ואז הגיעה המלחמה. למרות זאת, הקהלים זזו. תמה רעיונית קיימת: במילה אחת: ד–מו–קר–טיה. אפשר בקלות להרחיב את זה לכמה משפטים, לכמה פסקאות ולחיבורים שלמים. כן, אנחנו יודעים גם לדבר בסיסמאות (כי גם זה נדרש) וגם להרחיב. אגב, גוש ה־64 כבר בצרות בגלל חוק הגיוס. כן, גיוס לכולם זו בעיה בגלל הערבים, אבל בינתיים זה תוקע טריז לא רע בין מרכיבים חשובים של הקואליציה הזו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |