בתשובה למאור גרינברג, 24/08/02 0:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפחות במקרה זה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הא בהא משמע זכויות הערבים בתקינות המשטרה? אם אני טועה בהקצאת ה"הא-ים" שלי תקן אותי בבקשה. לא מדובר פה באיזו פריווילגיה שאתה חושב שלא צריך להעניק ואני חושב שכן צריך. מדובר בזכויות אדם כלליות שתקפות גם לערבים, מה לעשות. אולי אתה מרגיש בטוח, כי יהדותך תמנע משוטרים לרדוף אחריך ולתקוע לך כדור בעורף, אבל לי התנהגות המשטרה במהומות מאוד מציקה. חוץ מזה, כנראה שאפילו בזכויות לא מדובר פה, אלא בפשעים: חלקם הזנחה, חלקם רשלנות וחלקם רצח. 1 זכור לי מקרה אחד כזה בבירור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן! התנהגות המשטרה במהומות והיחס לערבים קשורים זה בזה מהבחינה שהתנהגות המשטרה באה לידי מבחן מיוחד בעת מהומות הערבים ולכן אידוי וועדת החקירה ההיא בהכרח קשורה גם להתנהגות המשטרה וגם לזכויות הערבים. אם רבין אייד אותה זה היה לדעתי בהכרח כדי לכסות על המשטרה ולא רק משום שהוא זלזל בזכויות הערבים כשלעצמן. צריך להבדיל התנהגות המשטרה לבין מטרות הדרג המדיני. אם המדינה החליטה לנהוג בערבים כך או אחר. זה לא קשור להתנהגות השוטרים שצריכות להיות לפי נורמות וחוקים אחדים. שוטר שנהג שלא קשורה צריך להישפט ולהיענש. היחס לערבים אינו שטח הפקר. הוא צריך לציית לחוקים. איך החוקים נקבעים זה כבר משהו אחר. אני בהחלט בעת בידקת המאורעות אבל אני לא בעד הקרקס הזה שנקרא וועדת אור. יש גבול. זה פשוט ביזיון. מאידך, אני לא חושב שזה ראוי להתחיל לחפש שוטרים על כל צעד ושעל. היו מהומות, היה בלאגן, ירו עליהם, הייתה סכנת חיים, הפקודות לא היו ברורות. צריך לברר את העניין אבל אי אפשר לנהוג כאילו מדובר בשוטר שהחליט פתאום להכות עולה רגל שחצה באדום. אני שוכחים שמדובר פה באנשים שמגינים עלינו. הולכים ועושים מהם פושעים. ולהבהרה: אני מעולם לא אמרתי שצריך לנהוג בערבים כאילו אשפה. אני העליתי שאלות לגבי הסכנה שבהמשך קיומם אצלנו. יש הבדל. אם יש לי אורחים לא רצויים אני אמנע מהם לבוא שוב אבל כשהם כבר אצלי אני אתייחס אליהם כראוי. ומה הוא אותו מקרה שזכור לך בבירור? ודרך אגב, על מה היה הבלגן ב-76? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקרה שזכור לי בבירור הוא היריה בעורף שהזכרתי (יותר גרוע משוטר שמכה הולך רגל שחוצה באדום). מחקתי את ההפניה אבל שכחתי למחוק את ההערה. הוועדה באה לבדוק האם אכן היו במהומות בלאגן, יריות על שוטרים, סכנת חיים, ופקודות לא ברורות, והאם תופעות אלה מצדיקות שימוש כל כך חופשי בנשק חם. בקשר להגנה על שוטרים - לא הייתי רוצה להגן על שוטר שיורה למישהו בעורף, או בוחר מטרה אקראית ויורה בה ממרחק. הייתי רוצה להוציא אותו היישר מהמשטרה אל הכלא כיוון שהוא פושע, וגם כדי שהמשטרה תשאר בתומתה1. לי כאזרח יש אינטרס עליון למשטרה הוגנת. ------------- אני מסכים איתך כמעט בכל הניתוחים הדמוגרפיים שלך, ואני מתלבט בין המסקנות וההעדפות של דובי לשלך, עם נטייה פטאליסטית למסקנותיך, אבל אידאולוגיה2 כשל דובי (מה שהופך אותי לפטאליסט פלוס - מאיגרא רמה לבירא עמיקתא). אני לא משתמש במילה שתסיים את המשפט הזה כקללה - אבל לדעתי העובדה שאתה מנסה לטעון שהיה עדיף לטייח את הפשעים שבוצעו ועוד מוסיף שיש בכלל קשר בין זכויות הערבים לחקירת מעשי המשטרה, כאילו אין טעם לחקור את המשטרה כשזה נוגע בערבים, כיוון שהם אינם אזרחים שווים אלא גיס חמישי, מקטלגת את ישראל שאתה מקווה לה כמדינת אפרטהייד (וזאת אם נעשה לך הנחה על הטרנספר). מבחינתי אין אפשרות לחיות במדינת אפרטהייד, וגם לא במדינה שביצעה טרנספר, ואולי הפתרון שאני צריך לקוות לו יהיה שיחזירו גם את אום אל פאחם. 1 הערת שוליים טובה בקשר לשוטרים תהיה ציטוט של מערכון בן חמש דקות של לני ברוס, אבל המבטא שלו לא מספיק ברור לי - הבנתי רק 80 אחוז ממה שהוא אומר. 2 אולי אצל דובי זה אידיאולוגיה, אצלי זה משהו אחר, כיוון שאין לי אידיאולוגיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יורשה לי להתערב: השוטרים שטיפלו באירועי אוקטובר 2000 היו ב- State of mind שאין הם עוסקים בפעולות שיטור קלאסיות (פיזור בפגנות, שמירה על הסדר וכו'), אלא בהגנה על המדינה ממש. מבחינה זו הם הרגישו כחיילים לכל דבר. התחושה הזו של השוטרים ניטעה בהם לאור מה שראו עיניהם בשטח, ולאור מה שמן הסתם נאמר להם בתדרוכים השונים קודם שיצאו למשימותיהם. וכשזו התחושה, ברור שהאמצעים להגן על המדינה שונים מאלו הננקטים לפזר הפגנות וכו'. השאלה האמיתית שצריכה לעמוד לבירור הוועדה היא, איפוא, האם היה בסיס אובייקטיבי במציאות ל- State of mind של השוטרים. מי שעוקב אחד דיוני הוועדה יכול להתרשם שמתחת לפני השטח - ולפעמים גם מעליו - מתנהל למעשה ויכוח על הנירטיב של אותם "אירועים", וכיצד להגדירם - הפגנות והפרות סדר או מעשי איבה כלפי המדינה בתור שכזו. הוועדה עצמה, כך נראה, כבר החליטה בעניין והיא מתייחסת אל האירועים כאל הפרות סדר וכו' - המחייבות פעולות שיטור ולא הגנה על המדינה. העובדה שיש חבר ערבי בוועדה שוללת - כמעט מראש - להתייחס אל האירועים כאל התנכלות למדינה. ושוב התקשורת: לזו יש משקל רב במאבק על אופן הגדרת אותם אירועים - על כל מה שייגזר מכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי אישית לא אכפת מה היה הסטייט אוף מיינד של השוטר, זו אולי אחריות של מפקדיו. גם הנרטיב לא כל כך מעניין אותי. אם בוצעו שם פשעים, מה שנראה לי סביר ממה ששמעתי עד עכשיו, צריך להעניש: אם השוטרים במקום פעלו על דעת עצמם, צריך להאשים אותם ברצח, שיש עליו עונש קבוע בחוק. אם המפקדים שלהם לא מקצועיים, ונתנו להם פקודות מבלבלות, צריך להאשים אותם ברשלנות ובחוסר מקצועיות, ולפטר אותם מהמשטרה. אם ההוראות שהמפקדים שלהם קיבלו היו היסטריות, צריך להאשים את המפכ"ל או את ברק או בן עמי או מי שלא יהיה ב... במה בעצם? במה אפשר להאשים אותם? בכלום. בטעות. ועוד בטעות שאין עליה אחריות פלילית, אז גם לא מענישים. יש כאן מקרה הפוך ל"להאשים את הש.ג.". תקראו לזה - "העקרון המאורי". לא, תשכחו מזה. בקשר לנראטיב - זה בדיוק תוכן התגובה שלי. צריך להחליט מה הנראטיב על פי העובדות, ולא להיפך (אוי, איך שזה מתנגש בתגובה שלי על הפוסט-מודרניזם..) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבריך, כרגיל, דברי חכמה הם. לאורם, אני מנסה לטעון, גם בפני עצמי, כי מה שקרה שם - פעולות שיטור או הגנת המדינה - ניתנים להסקה מן האירועים עצמם. שמה שקרה הוא המכתיב ולא צריך להתחיל לפרש ולנמק, אולם אני לא מצליח. קודם כל כי אין תקדים לדבר כזה ולכן אין למה להשוות. שנית, מדובר בדבר שהוא למעשה דפוס מועצם של הפגנות רגילות. ואז נשאלת השאלה באיזו נקודה הפרת סדר הופכת לפעולת הגנה. כלומר מדובר בהבדל היררכי, מנקודה מסוימת בסולם. במהומות נחסם כביש - יש תקדים, אולם לא כזה כביש ראשי ולכזה פרק זמן. במהומות היו הרבה אנשים מהפגנה - שוב הבדל היררכי. שרפו חנויות ומכוניות בזמן המהומות - נדמה לי שאין לזה תקדים משמעותי. המון מזויין תקף שוטרים והיו נפגעים!!! יש תקדים? לא במידה כזאת. האם ההמון ירה אש חיה על השוטרים?? נדמה לי שלא, לא בטוח. אז במה תקפו אותם? אבנים, אלות. יש תקדים? לא בקנה מידה כזה. שוב הבדל היררכי. אולם השאלה אינה רק מהו ההבדל בין שני סוגי הפרות הסדר. השאלה היא גם אם ניתן היה לקבוע זאת בזמן אמת! אני חושב שלא. וליתר דיוק: הפעלה מיותרת של כוח תגרום נזק רב ומוות מיותר. והפעלה מעטה מדי??? בואו נזכור שאנחנו לא נמצאים באיזו מדינה שלווה שבה קבוצת אוכלוסייה אנונימית מתפרעת. לא ניתן להאשים שוטר שהוא לא התעלם מן המצב המיוחד שבו הערבי מזוהה עם האויב והמון ערבי בפרט. האם ניתן לדרוש משוטר שישכח את העובדה הזו? האם ניתן לדרוש ממנו שיתעלם שלפניו עומדת קבוצה הומוגנית לא רק מבחינת איזור המגורים שלה אלא גם מבחינה אתנית? האם ניתן להתעלם מן הסיבה למהומות? בזמן המאורעות עצמם? האם ניתן לדרוש מן השוטרים למחוק מתודעתם את העובדה שפעם הם היו חיילים, שרק לפני כמה שנים עשו מילואים בשטחים? שרק לפני עשר שנים הם ראו בדיוק את אותם מראות בעזה של האינתיפאדה הראשונה? דבר אחד בטוח. ההערכה שנעשתה הביאה לסיום המאורעות. מה היה קורה לו היו מעריכים אחרת, לעולם לא נדע. מי יודע איך זה היה נגמר. אני לא סבור שהחבר הערבי בוועדה מונע הגדרת המהומות כהתנכלות למדינה. למה? הוא אפילו במיעוט בקרב חברי הוועדה. אולי מבחינתו זה ברור אבל לחוקרים האחרים זה לא ברור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתחיל אולי מהסוף: ראוי להזכיר שהחבר הערבי הנוכחי בוועדה החליף חבר ערבי קודם שפרש ממנה בשל מה שהוגדר "נימוקי בריאות". פה ושם קראתי שהסיבה האמיתית לפרישתו נעוצה בחוסר יכולתו לעמוד בלחצים (אמיתיים ? מדומים?) מצד הסקטור הערבי באשר לאופן שבו הוא ממלא את תפקידו. הרי ברור שאם נשיא בית המשפט העליון מינה במקום החבר הערבי הפורש חבר ערבי אחר - אין בכך מקרה (ויתרה מכך: המינוי המחודש של חבר ערבי מראה בעליל שגם המינוי הראשון לא היה מקרי). ברור שהמינוי של חבר ערבי בא להעניק לגיטימציה לוועדה בעיני הציבור הערבי על כל הכרוך בכך (נכונות לשיתוף פעולה עם הוועדה, שיפור הסיכויים לקבל את מסקנותיה וכו'). ואם זה הוא המצב, כי אז ברור שמשקלו הסגולי של חבר ערבי בוועדה - בתור שכזה - רב יותר ממשקלו כאחד משלושה. ברור, איפוא, שהוועדה (ונשיא בית המשפט העליון) אינם יכולים להרשות לעצמם פרישה של החבר הערבי ממנה על רקע של חילוקי דעות. פרישה על רקע חילוקי דעות תפוצץ את הוועדה ללא ספק. וכדי למנוע אפשרות כזו, הוועדה איננה יכולה להרשות לעצמה להתרחק יותר מדי מציפיות הציבור הערבי מהוועדה. החבר הערבי בוועדה איננו חייב לאיים - או אפילו לרמוז - שאם עמדה מסויימת של הוועדה לא תהיה מקובלת עליו, הוא יפרוש - על כל המשתמע מכך. הדבר ברור לכל והאיום הזה מרחף לו בחלל אולם הוועדה. המשמעות המעשית מכל הנ"ל היא שלחבר הערבי יש, למעשה, זכות וטו על החלטות הוועדה. אשר לניסיון למיין את הפרות הסדר: שמעתי, למשל, שבעת המהומות כביש ואדי ערה נחסם באופן סלקטיבי. כלומר שנהגים ערבים הורשו לעבור כרגיל ואילו נהגים יהודים נשלפו מכלי הרכב שלהם שהוצתו. אם אכן כך קרה, כי אז המעשה הזה מדבר בעד עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, עכשיו אני נזכר בעצם שהייתה סכנה כזו, שכלי רכב של יהודים אכן נזוקו. זה באמת מדבר בעד עצמו. שרשרת ההסקות שעשית אכן סבירה מאוד אולם, ככל שרשרת ארוכה, היא נראית כהולכת ומצטמצמת. כלומר, כל שלב נובע מן הקודם לא בהכרח אלא בסיכוי גבוה אבל ככל שמתרבים השלבים כן גדל הסיכוי שהדברים לא יתממשו. כך למשל הוא גורם השופט הבודד. הוועדה אינה יכולה להרשות לעצמה פרישה של החבר הערבי - בכל זאת, השופטים מחויבים למחקר ולאמת ואני לא חושב שהם יעקמו אותה רק כדי שהחבר הערבי יהיה מרוצה. זכות הוטו של החבר הערבי - שוב, יש לו משקל רב אבל לא נראה לי שהחברים היהודים שבוועדה יניחו לו לשחק עם המסקנות כפי שבא לו. גם להם יש מחויבות. וגם- החבר הערבי עצמו. אמנם הוא ערבי אבל עדיין, אם הוא שופט וגם אם לא, יש לו ודאי יכולת מסוימת של ביקורת עצמית.לא בטוח שהוא ישתמש בזכות הוטו שלו, גם אם יש לו אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרשרת ההסקות נועדה רק לסבר את האוזן. החשוב הוא, שאם שוכנעת שהוועדה (ולמעשה השופט ברק) איננה יכולה להרשות לעצמה חילוקי דעות עם החבר הערבי מחשש פרישה - די בכך. ויודגש: אין כוונתי לחשש פרישה עקב גחמות של החבר הערבי. כוונתי לכך שהוא נתון ללחצים ומערכת ציפיות של ציבור שלם והומוגני שהינו מיעוט במדינה - דבר ששני עמיתיו אינם נתונים בו. ברור שלא ניתן להתעלם מהעובדה הזו - גם אם לא מדברים עליה. אשר לדבריך ש"השופטים מחוייבים למחקר ולאמת" - זהו נושא שהעיסוק בו יכול לאכלס ספר עב כרס. אבל לצורך ענייננו כאן כדאי להתמקד בדבר הבא: הוועדה בעבודתה מתמקדת בקביעת שתי קבוצות של אמת: קבוצה אחת היא העובדות הממשיות בשטח - מי ירה על מי, היכן וכו'. כאן לא מתעוררת בעייה מיוחדת. הוועדה תקבע מימצאים ועובדות על פי עקרונות משפטיים שונים, דיני ראיות וכו', ומרגע שתקבע אותם הם יהוו את ה"אמת". הקבוצה השנייה היא העובדות ה"מחדליות". הכוונה כאן לקביעות שונות שהוועדה תקבע ושלפיהם איש זה או אחר נמנע מעשיית דבר זה או אחר למרות שהיה עליו לעשותו. קבוצה שנייה זו "לוכדת" את ממלאי התפקידים הבכירים - ראש הממשלה, השר לבטחון פנים, המפכ"ל וכו'- והיא זו שבסופו של דבר מעניינת את הציבור. מלאכת קביעת האחריות לגבי הקבוצה הזו אינה פשוטה כלל וכלל. שכן המדובר כאן הוא אינו במעשה פוזיטיבי ממשי (כגון ירי) שקרה או לא קרה במציאות. המדובר בקבוצה השנייה ב"אי מעשה", כלומר במחדל. הקביעה מה אדם לא עשה למרות שהיה עליו לעשותו איננה קביעה עובדתית של מציאות אלא קביעה שיפוטית של "מציאות" שאין לה עקבות ממשיות בשטח, אלא השופט הוא שקובע את קיומה. בקיצור - האחריות של השוטרים בשטח תיקבע על פי מה שהם עשו, ואילו האחריות של ה"קודקודים" תיקבע על פי מה שהם לא עשו. ברור, איפוא, שכאשר יש לקבוע "מציאות" המבוססת לא על עובדות אלא על קביעות משפטיות, נפתח פתח לדעות שונות, פרשנויות שונות, השפעות חיצוניות על השופטים, דעות קדומות, לחצים חברתיים ועוד אין ספור גורמים המשפיעים - מעל ומתחת לסף ההכרה - על מערכת שיקוליו של המחליט. אם קלטת את הדברים לעיל - למדת הרבה ועשית לי את היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, רגע, רגע. אני לא אמרתי ובטח לא התכוונתי שהעובדה שמדובר בערבים אומרת שצריך לטייח את זה. לא ולא ואם כך הובנתי אז הובנתי בהחלט לא נכון. אני מצטער שהטעיתי אתכם. אין לי שמץ של ספק שיש להעניק לערבים יחס שווה (בעיקרון) וגם אם לא, אני בשום פנים ואופן לא תומך בטיוח מעשי רצח ואלימות נגדם. לא הבנתם אותי נכון וזה כנראה כי אני לא הסברתי כראוי. העובדה שאני תומך או לא תומך בטרנספר (ואני לא אמרתי מה דעתי בעניין, אתם הסקתם) עוד לא עושה אותי צמא דם ועיוור. אני לא טענתי בשום מקרה שצריך היה לטייח את הדברים בנוגע לוועדה ההיא. אני התכוונתי שרבין כנראה טייח את הדברים כי מדובר בערבים. אני לא אמרתי שזה בסדר. כוונתי הייתה שרבין פעל נכון בכך שלא הקים וועדת חקירה ממלכתית ובסופו של דבר העובדה שלא יצאה שום חקירה מזה הוכיחה עצמה כיעילה כי הרי העסק הזה לא חזר. ויש הבדל בין שוטר שרצח לבין אזרחים שנהרגו במהלך מהומות גדולות. וזה שלא הייתה וועדה לא אומר שלא נפתחה חקריה פנימית נגד השוטר ההוא וסביר שכן. אני לא טוען בעד יחס מפלה למיעוט ובטח לא מהבחינה שניתן להרוג בהם חופשי. יש גבול. בסוף זה יפנה נגדנו וזה גם מטפח נורמות במשטרה שלא ניתן לשלוט בהם. לא הובנתי נכונה. טענותי לגבי הבעיה הערבית אינן קשורות בשום אופן לאופן שאני חושב שיש לנהוג בהם כשהם חיים פה איתנו. טענתי לגבי הבעיה הערבית לא קשורה לטענתי לגבי וועדת אור. את הוועדה לא היה צריך להקים לדעתי כי היא מטילה ספק רציני בכוחה של המשטרה ופוגעת ביכולת ההרתעה שלה. היה צריך לבצע את החקירה באופן פנימי ולהסיק את המסקנות. כמו כן, אני תומך בהפעלת הכוח שהייתה שם ואני חושב שלא הופעל מספיק. אולם אני לא תומך ברצח חפים מפשע. יש גבול. אולי זה לא נראה פה אבל גם לי יש נורמות מוסריות כלשהן. לגבי הפתרונות לבעיה הערבית. החזרת אום אל פחם רק תדחה אותה במידת מה. זה כמו לכרות רק חלק מהגידול. חוץ מזה, החזרת אום אל פחם מניחה החזרת השטחים וזו כבר בעיה בפני עצמה. כעת אני עסוק בשכנוע עצמי שהחזרת השטחים באופן חד צדדי היא טובה למדינה. אני מקווה שאצליח אחרת הלוגיקה תדחוף אותי לתמוך בטרנספר כולל גם לערביי השטחים מאותה סיבה בדיוק. ואני אומר "תדחוף אותי" כי אני מטבעי לא אדם בעל אידיאולוגיה ולא חבר בשום תנועה פוליטית ואני בכלל חילוני שגר בגבעתיים והצביע עד היום, עוד לא הבנתי למה אבל זה נראה לי מאותם סיבות שכולם מצביעים, מרץ ועבודה. אני אומר "הלוגיקה תדחוף אותי" כי אני רואה עצמי כקורבן של הלוגיקה. הלוואי ותוכיחו לי שאני טועה. לא תמצא אדם נכון יותר ממני להשתכנע. אני ממש מחזר על הפתחים כדי שישכנעו אותי שאני טועה. בבחירות האחרונות כמעט ויתרתי על ההצבעה כי לא מצאתי מצע משכנע והגיוני בשמאל ונלחמתי בלוגיקה שדוחפת אותי לימין הקיצוני. אבל עכשיו היא כבר ניצחה. כפי שאני רואה את זה לא יהיה בשום אופן טרנספר לערביי ישראל. זה בטח לא, זה אפילו מולדת לא רוצים. הבעיה תמשיך להתקיים והיא תביא אותנו כמעט לסופנו בעוד כמאה שנה. נראה מה יהיה אז. הפתרון של דובי לא מקובל עליי בשום אופן אבל האופציה היחידה שאני מסוגל לחשוב עליה הוא משהו בכיוון שלו. שילובם של ערביי הארץ בחברה הישראלית באופן שתביא למודרניזציה אצלם שתביא לתכנון המשפחה ולירידה בקצב הגידול. פריחתה של מדינה פלסטינית תביא אולי להגירה אליה של חלקים מן האוכלוסייה. זה הליכה על חוט דק שקל מאוד ליפול ממנו אבל זה מה יש. אופציות אחרות כמו מלחמה כלל מזרח תיכונית שתביא למנוסת האוכלוסייה או טרנספר הן בגדר פנטזיות ולא תתרחשנה. לפחות אי אפשר לסמוך עליהן שתתרחשנה. אני דרך אגב, מפקפק באי יכולתם של אנשים לחיות במדינה שביצעה טרנספר. מדינות באירופה עשו כן וגם ארה"ב והם חיים יופי. לעמים רבים יש כתם ענק בעברם שבהשוואה אליו טרנספר זה כמעט לבן ולא נראה לי שיש להם בעיה עם זה. למעשה כבר עכשיו אנו חיים במדינה שביצעה טרנספר לפני 50 שנה. אנשים חיים עם זה יופי. הבעיה, וזה מגעיל אולי לומר את זה אבל אני אומר את זה כי זה נכון, הבעיה הייתה שלא ביצעו את הטרנספר הזה כמו שצריך. וה"אשם", גבירותיי ורבותי (כלומר הוא לא אשם בעצם, הוא הרי לא ידע מה יהיה, ואני בשום אופן לא מאשימו במשהו) - האחראי לבעיה שלא באשמתו ולא בכוונה הוא אלוף פיקוד צפון במלחמת העצמאות. נדמה לי, ורק נדמה לי, ששמו משה כרמל או משהו כזה. וכך המעשה כפי שסופר לי בשיעור "הסכסוך הערבי-ישראלי": במרכז ובדרום פיקד כידוע יגאל אלון, צבר שינק חלב ערבי אולם דאג להעיף את הערבים לכל הרוחות איפה שהוא רק הגיע. אולם בצפון פיקד אלוף פליט שואה, אדם הומני ומוסרי, אשר נחרד לנוכח הגירושים. ולמעשה בצפון ביקשו מהערבים להישאר אך רבים עזבו בכל זאת. בכל מקרה, בצפון לא גירשו אותם כמו במרכז ובדרום ולכן, למי שתהה, יש בצפון ריכוז ערבי גדול יותר מאשר בשאר הארץ. מי שפותח מפת 48 רואה כפר ערבי על כל מטר בערך אולם בצפון יותר ערבים נשארו. וכי למה? משום ששם לא גירשו אותם, לפחות לא כפי שעשה זאת יגאל אלון. ומכאן נוצרה בעיית ערביי ארץ ישראל מאז ועד עצם היום הזה. נו, מי ידע אז? עכשיו תגידו לי שכבר אז הגירוש היה לא במקום. בטח. רבותי, מדינת ישראל קמה על חרבה ושורדת על חרבה וצריך להפנים את זה. אנחנו מתעלמים מהבעיה הערבית והיא רעל שפועל לאט ואנו לא מרגישים בו. אפילו אותי זה לא ממש מטריד. אבל גם מרעל כזה מתים. מעניין תוך כמה זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים מישהו מצליח להגיד את מה שאני חושב יותר טוב ממני. לא הכל זהה, אבל גם מההבדלים ביננו למדתי יותר מאשר מההרהורים האישיים שלי, שהביאו אותי למסקנות כמעט זהות. בהזדמנות הקרובה אני אשתדל לנסח בדיוק את ההבדלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי, וגם תציע פתרון בדרך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושהפתרון לא יהיה לעבור לקנדה. [לא רק ש(בניגוד למישהו כאן) רובנו לא יכולים, אלא שאחדים מאיתנו גם לא רוצים...] |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |