בתשובה לאור, 24/08/02 20:29
מממ... 87345
שרשרת ההסקות נועדה רק לסבר את האוזן.
החשוב הוא, שאם שוכנעת שהוועדה (ולמעשה השופט ברק) איננה יכולה להרשות לעצמה חילוקי דעות עם החבר הערבי מחשש פרישה - די בכך.
ויודגש: אין כוונתי לחשש פרישה עקב גחמות של החבר הערבי. כוונתי לכך שהוא נתון ללחצים ומערכת ציפיות של ציבור שלם והומוגני שהינו מיעוט במדינה - דבר ששני עמיתיו אינם נתונים בו.
ברור שלא ניתן להתעלם מהעובדה הזו - גם אם לא מדברים עליה.

אשר לדבריך ש"השופטים מחוייבים למחקר ולאמת" - זהו נושא שהעיסוק בו יכול לאכלס ספר עב כרס.
אבל לצורך ענייננו כאן כדאי להתמקד בדבר הבא:
הוועדה בעבודתה מתמקדת בקביעת שתי קבוצות של אמת:

קבוצה אחת היא העובדות הממשיות בשטח - מי ירה על מי, היכן וכו'. כאן לא מתעוררת בעייה מיוחדת. הוועדה תקבע מימצאים ועובדות על פי עקרונות משפטיים שונים, דיני ראיות וכו', ומרגע שתקבע אותם הם יהוו את ה"אמת".

הקבוצה השנייה היא העובדות ה"מחדליות". הכוונה כאן לקביעות שונות שהוועדה תקבע ושלפיהם איש זה או אחר נמנע מעשיית דבר זה או אחר למרות שהיה עליו לעשותו.

קבוצה שנייה זו "לוכדת" את ממלאי התפקידים הבכירים - ראש הממשלה, השר לבטחון פנים, המפכ"ל וכו'- והיא זו שבסופו של דבר מעניינת את הציבור.

מלאכת קביעת האחריות לגבי הקבוצה הזו אינה פשוטה כלל וכלל. שכן המדובר כאן הוא אינו במעשה פוזיטיבי ממשי (כגון ירי) שקרה או לא קרה במציאות.
המדובר בקבוצה השנייה ב"אי מעשה", כלומר במחדל. הקביעה מה אדם לא עשה למרות שהיה עליו לעשותו איננה קביעה עובדתית של מציאות אלא קביעה שיפוטית של "מציאות" שאין לה עקבות ממשיות בשטח, אלא השופט הוא שקובע את קיומה.

בקיצור - האחריות של השוטרים בשטח תיקבע על פי מה שהם עשו, ואילו האחריות של ה"קודקודים" תיקבע על פי מה שהם לא עשו.

ברור, איפוא, שכאשר יש לקבוע "מציאות" המבוססת לא על עובדות אלא על קביעות משפטיות, נפתח פתח לדעות שונות, פרשנויות שונות, השפעות חיצוניות על השופטים, דעות קדומות, לחצים חברתיים ועוד אין ספור גורמים המשפיעים - מעל ומתחת לסף ההכרה - על מערכת שיקוליו של המחליט.

אם קלטת את הדברים לעיל - למדת הרבה ועשית לי את היום.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים