|
||||
|
||||
ועל איזה כיסא יושיבו או, על איזה ספה ישכיבו המטפלים את את האומות והחברות? לפסיכולוגיה אין שום ערך כמדע לא טיפולי. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שלפסיכולוגיה יש ערך של גילוי וחשיפה של מוטיבים ותבניות חשיבה נסתרים ועלומים. קח/י מקרה של קונפליקט בין אנשים. הפסיכולוגיה תטען, לעיתים קרובות, שהמוטיב הגלוי של הריב אינו זה האמיתי אלא שיש מוטיב סמוי ועיקרי המתקיים מתחת לפני השטח. לכן, לפעמים, גם כאשר כל מה שכביכול גרם למחלוקת בא על פתרונו, פורצת מחלוקת חדשה והדברים אינם מסתדרים על הצד הטוב ביותר. אני חושבת שכדאי לגלות, למשל, מה מסתתר מאחורי הסכסוך. איזה ערכים עומדים על הפרק? מי הכוחות הנלחמים? יש כאן עולם שלם ונסתר של סיבות שאף פעם לא דנו בו ברצינות הראויה לו. |
|
||||
|
||||
מה שמסתתר מאחרי קונפליקט בין אנשים איננו מחויב להיות משוייך למיקצוע הפסיכולוגיה. ניתוח מעמיק ונסיון להבין מניעי אנשים שייך לתחום יחסי האנוש שאיננו מקצוע אלא חלק מחיינו. יש כמובן פתוחים וטובים יותר בזה ויש פתוחים פחות ואף אטומים. |
|
||||
|
||||
שוב, אשמח לשמוע שם של פרשן/פרשנית מוכר/ת שמציעים לנו ניתוח מעמיק מעין זה. |
|
||||
|
||||
שום פרשן. אם יש לך את התכונות המתאימו, את יכולה לצמצם קונפליקטים בסביבה בה את פועלת. |
|
||||
|
||||
תחום הפסיכולוגיה הוא תחום שעוסק בהבנה וחקר של ההתנהגות באופן שיטתי . העובדה שגם אנשים שאינם פסיכולוגים מנסים לנתח מניעים באופן אינטואיטיבי היא לא רלבנטית. |
|
||||
|
||||
כשאת בוחנת את רמת ההדחקה בחברה, את מדברת על מצב בריא ומצב לא בריא. כשאת דנה בהדחקה את מפרידה בין הדחקה בריאה ללא. פסיכולוגיה נועדה לשמש כסוג של רפואה לא? ומושגיה נחקרים ומפותחים על פי מידת הסיוע שהם יכולים לספק לטיפול. |
|
||||
|
||||
את באמת מאמינה שלא דנו בנושאים האלה? וכי לא יצאו מאות ספרים שעוסקים בשורשים התרבותיים של הסכסוך, החל ממאפייניה ומניעיה של הציונות בתחילתה ועד האיסלאם הקיצוני של היום? האם לא נכתבות ברגעים אלו ממש עשרות עבודות דוקטורט בארץ ובחו"ל שמטפלות בדיוק בנושאים האלה? |
|
||||
|
||||
נקודה חשובה ונכונה, אך רק בחלקה. דרור משעני התייחס לעניין בספרו "בכל העניין המזרחי יש איזה אבסורד". הוא מנתח את השינוי במפה הספרותית בארץ וטוען שלשון הביקורת המזרחית נותרה "דחויה באולמות האקדמיה ובחדרים אחרים של התרבות העברית. היא נשמעת אמנם בכנסים ובימי עיון אונברסיטאיים, נכתבה בעיתונות הישרלאית ודוברה באולפני הטלוויזיה, אבל רק כדי שאפשר יהיה להזדרז ולהתנגד לה, לדחות אותה ולעבור פאזה, לנפנף לה שלום אחרון ולהיפרד; רק כדי שאפשר יהיה למהר ולמאוס בה." |
|
||||
|
||||
רוב הפסיכולוגים באקדמיה לא יסכימו אתך. |
|
||||
|
||||
אולי, אבל אין זה אומר שמה שאני אומרת אינו נכון. אף אחד לא שש לוותר על ראיית העולם שלו, ולהכניס שחקנים ושחקניות חדשים למגרש. שכן, משמעותה של ההצעה שלי, לדעתי, היא שינוי של כל השיח. למשל, במקום לייצר דיון כוחני על טהרת הפרשנים הצבאיים, מה בדבר דיון בעל אופי פמיניסטי, המנתח את הטבע האנושי של הגורמים המוערבים בסכסוך. קח למשל את המלחמה האחרונה, אתה חושב שאם בשני הצדדים היו נשים מנהיגות, הייתה פורצת כזאת מלחמה? האם אתה חושב שהעורף היה נתפס לחוסר מוכנות שכזאת, שבעצם מי שדאגו לו היו ארגונים ואנשים פרטיים? אי אפשר ולא כדאי להתעלם מהתבניות המחשבתיות המצויות בבסיס האירועים. אי אפשר לא לנתח את השפעת השואה על קוצניותו של הצבר. הדברים האלו צריכים להיות נדונים. אחרת אנחנו פשוט מגיבים למציאות במקום לייצר אותה. |
|
||||
|
||||
א. אמרתי את שאמרתי לכבשה, לא לך. אני בהחלט מסכימה שיש מקום לפסיכולוגיה גם מחוץ לתחום הטיפולי. ב. עדיין לא הבנתי את את מקשרת בין "ההדחקות" לבין כשלי מלחמת לבנון ב'. אשמח אם תוכלי לפרט ספציפית בראשי פרקים. ג. האם ואיך יוכל, לדעתך, ניתוח "הטבע האנושי של הגורמים המעורבים בסכסוך" להביא למסקנות אופרטיביות לגבי עצם ניהולו? |
|
||||
|
||||
הדבר הכי ברור לי בנושא ההדחקה במלחמה האחרונה היא חוסר ההכרה בכוחו של האויב. אני חושבת שהמנהגיות המקומית הייתה שבויה בפנטזיה של כוח עודף שמנעה ממנה לאורך כל המלחמה להתייחס לנקודות החולשה הישראליות. כמו למשל תושבי הצפון העניים יותר שנותרו מופקרים, ללא אוכל וללא הגנה הולמת מצד הרשויות. אני סבורה שאנחנו נדונים להיות שבויים במידה זו או אחרת בתבניות מחשבה הרסניות ששקופות לנו. ברגע שהתבנית החברתית נחשפת (למשל התניות בדבר מה יפה ומה מכוער) התפיסה החונקת של המציאות נותנת מקום לתפיסה אחרת ומותירה דרכים נוספות לפעולה. אם גברים גדלים על המיתוס שלהרגיש זה נשי, אז כולנו משלמים על זה את המחיר, במעגל אלימות שמזין את עצמו ואת התבנית החברתית שבנתה אותו. אני מזמינה אותך לקרוא גם מאמר שכתבתי בתקופת המלחמה שעוסק בפנטזית הכוח העודף בהתייחסות לסרט "סופרמן חוזר" http://www.notes.co.il/lir/21321.asp - |
|
||||
|
||||
כלומר "גברי" = "כוחני/צבאי" ו-"פמיניסטי" = "המנתח את הטבע האנושי"... |
|
||||
|
||||
כל פעם שאני נתקל בשיחים האלו על שינוי השיח, יש לי הרגשה שעוד פוליטיקאי/ת נאבק/ת כדי להחדיר או למצב את עצמו/ה בזירה. אבל במקום ללכת בדרך הקשה של התמודדות מול דעות אחרות, היא אומרת שהזירה עקומה, כלומר שהשיח הקיים פסול. ואת אלו שמתמודדים מולה, היא פוסלת לא על סמך דעותיהם או הצעתוהן אלא על בסיס מגדרי - כאילו "אם בשני הצדדים היו נשים מנהיגות, הכל היה בסדר". המסקנה המתבקשת היא שעד שאולמרט לא יעבור ניתוח לשינוי מין, לא יהיה לנו שקט - לא מחסן נסראלה ולא מבילי מוסקונה. אבל מאחר שאולמרט (ושכמותו) לא ימהרו לניתוח כזה, עלינו או (א) לכפות עליהם ניתוח, או (ב) להחליף אותם בנשותיהם - לא בבחירה חופשית אלא בכוחניות. אני בהחלט שותף לתחושה שיש לנתח את מעשי המנהיגות הישראלית במלחמה ואפילו את הפסיכולוגיה שלה. אבל למה דווקא בשיח פמיניסטי? ואם כבר מעלים שיח כזה, למה לא להשתמש בו גם כדי לנתח את הניאה ונסראללה, אלא דווקא את אולמרט ופרץ? זה לא נראה כמו לחפש את המטבע מתחת לפנס? מה שאני הייתי רוצה לראות מבנות השיח הפמיניסטי, הוא שבמקום לספר לנו מה הן יכלות היו לעשות, אם היינו כולנו משוחחים דווקא בשיחן, הן תשוחחנה פחות ותעשנה יותר. למשל, שתארגנה בנות שיח פמיניסטי בין נשות החיזבללה והחמאס. לא צריך אפילו להגיע ללבנון או עזה, בבתי הכלא בישראל אפשר למצוא מספיק נשים מתאבדות שאם נשנה את השיח בו הן משוחחות עם בניהן הרכים, דיינו. |
|
||||
|
||||
בטח שאפשר ורצוי לנתח גם את הניא ונסראללה. לפחות באופן וורבלי. יש שיח מענין וחתרני של פמינסטיות ערביות, בן דרור ימיני כותב על זה. והגישה הפמינסטית שאני מדברת עליה מצויה ב''אני לא רוצה לדבר על זה'' של טרנס ריל, והיא פתוחה לשימוש של כולם. אז אם אני מדברת על שיח פמיניסטי זה לא בהכרח שיח שמנוהל רק על ידי נשים. |
|
||||
|
||||
מה שניסיתי להציע זה שהשיח הפמיניסטי, שלעת עתה מופנה - באופן די כוחני ורעשני - אל החברה הישראלית בכללותה, עשוי להניב יותר פירות אם יופנה אל בנות שיח כזה בצד הפלסטיני. למשל, כמו שמחנה השלום הישראלי מצא בני שיח בצד השני והציג את יוזמת ג'נבה. אם פמיניסטיות פלסטיניות וישראליות יגיעו לאיזושהי הסכמה, אפילו לא פורמאלית, למצ'ואים מסוגם של הניאה ואולמרט תהיה סיבה יותר טובה לנסות ולחקות את שיחן. |
|
||||
|
||||
לדעתי שיח פמיניסטי אותטי אינו כוחני ורעשני. יש הבדל בין להגיד את הדברים שנדרש להגיד אותם בקול רם וברור לבין כוחניות ורעשנות. גם לא הייתי מקצה לשיח במה ספציפית. לגבי יצירת קואליציה עם פמיניסטיות ערביות, אני מסכימה אתך. ותוהה אם מצ'ואים מסוג הניא ואולמרט יחקו אי פעם את השיח הפמיניסטי, או אולי ציבור בוגר יותר ישכיל לבחור מנהיגות שפויה יותר. |
|
||||
|
||||
בבת שלום יש גם פמיניסטיות ערביות. |
|
||||
|
||||
אופס.תגובה 417199 מיועדת לכאן. |
|
||||
|
||||
כידוע, הכול סטריוטיפים. אני לא קורא חומר פמיניסטי אבל ראיתי בטלוויזיה כמה פעמים את בילי מוסקונה ואת סמדר לביא. בשבילי אלו *ה*פמיניטיות בישראל. והן כל כך כוחניות ורעשניות שלידן אולמרט ואפילו ליברמן נראים ממש "נשיים". |
|
||||
|
||||
די עצוב שזה כך. בילי מוסקונה לרנר, גם אם תשים אותה ליד פנס רחוב, היא תמצא שהוא שוביניסט. תמיד יש עבודה לפמיניסטית עם מגאפון, אבל דווקא בגלל זה דינה נגזר שתמיד היא תהיה משוקצת ע''י כל שאר גווני הספקטרום. יש קולות פמיניסטיים אחרים ושונים בתקשורת, רק שקל לבדל ולהבחין באלה הנוקשים והמתלהמים. הפמ' ''רכות'' יותר, שלא לומר הניאו והפוסט פמ' (נאמר, דנה ספקטור), לא נשמרות בזיכרון ככאלה. |
|
||||
|
||||
עצוב זה בטוח. בייחוד שאני לא יודע מי זו דנה ספקטור ומה היא אומרת. שמעתי אומרים שגליה אלבין היא פמיניסטית "רכה", אבל זה העליב את הפמיניסטיות האחרות שאומרות שהיא "גברית". בגדול, השאיפה הזו לשינוי כללי ומהיר של השיח נראית לי כוחנית. כאילו שהממשלה יכולה להחליט שממחר השפה המדוברת בארץ היא סינית. נו, אז מוחרותיים אנשים ידברו סינית? סבתא שלי נפטרה איזה 20 שנה אחרי שעברו בארץ לשקלים, ועדיין ספרה את הירושה בלירות. אם יש למישהו רעיון חדש, מה הטעם להסביר לי שאני לא אבין אותו כי אני לא מדבר/חושב סינית? אני בטוח שאם יסבירו לי אותו לאט אני אבין גם בעברית. ומה הטעם להסביר לי שאני לא מבין את השיח החדש כי נולדתי עם בולבול? אני יודע שאומרים שהאיבר הזה פוגם לפעמים בחשיבה, אבל בכל זאת, אם יסבירו לי לאט, אני חושב שאבין אפילו עם בולבול. בכלל, עצם הרעיון של שיח פוליטי שמסווג על בסיס מגדרי נראה לי, על פניו, פסול. זה כמו לומר שיש שיח אשכנזי שהמזרחיים לא יכולים להבין. אולי קשה להם להבין למה האשכנזים אוכלים גפילטע-פיש, אבל רעיונות פוליטיים הם יבינו בלי קשר למגדר. |
|
||||
|
||||
אתה שם לב שאתה מדבר המון על דברים שאתה לא מבין? לא יכולה להתייחס לטענות שלך על השיח - גם לי הוא מביא את הסעיף לפעמים (אבל אני לא פוסלת אותו אוטומטית). |
|
||||
|
||||
עכשיו שאת מצביעה על זה, כן. אולי זה בגלל שהדברים שאני לא מבין הם הכי מעניינים, עד שאני מבין אותם. גם לך זה מזכיר את הפתיל על א"פ? |
|
||||
|
||||
איזה פתיל? |
|
||||
|
||||
על אסכולת פרנקפורט, בערך מתגובה 402921 (לאיילים אחרים - כדי להבין, כדאי להתחיל לפני התגובה הזאת). |
|
||||
|
||||
אה, ברור. ואני חשבתי על א"פ אחר :-P |
|
||||
|
||||
עכשיו *כ*שאת מצביעה על זה... תודה, סליחה ושליחה. |
|
||||
|
||||
גם לי יש סבא נודניק כזה. |
|
||||
|
||||
אבל לי (עוד?) אין נכדים חוצפנים כמוך. |
|
||||
|
||||
*לרמן*. לא לרנר, לרמן. |
|
||||
|
||||
כמובן, סליחה. |
|
||||
|
||||
פנסי רחוב הם מאוד שוביניסטיים, לא צריך בשביל זה את בילי היקרה. ראשית, הצורה שלהם פאלית למדי: שנית, הם נועדו לשרת את קונספירצית הסדר הגברית, הדורשת הבחנות ברורות בין אור וצל. |
|
||||
|
||||
מוסקונה לרמן היא סימפטום. אחת הצרות של הפמיניזם היא גם זו של תנועות אידיאולוגיות אחרות - הפמיניסטיות הראויות ובעלות שיעור הקומה כבני אדם ולא רק כפמיניסטיות, אינן נמצאות בתקשורת אלא במקומות אחרים - אולי באקדמיה, בחינוך, במערכת המשפטית ובארגונים שהם פעילים וחשובים, אך אינם בהכרח נוטפי סקסאפיל תקשורתי. מצד אחד מוכרחים תקשורת וללא תקשורת אין קיום, ומצד שני אלה המגיעות אל התקשורת הן, א-פריורי, אלה שאישיותן מתאימה לה - והתקשורת היא מדיום ש... הממ... בלשון המעטה - מפיק מהאדם לאו דווקא את המשובח שבו אלא את התקפני והצעקני. הנה, הפרופ' אליס שלוי היא דוגמה לאשה פעילה מאוד שפעילותה הארוכה והמעניינת, לאורך זמן, לא בלטה כל כך לאור הזרקורים. היא יכלה להוות נציגה פומבית ראויה, ואנחנו, כנשים, הפסדנו אותה, והציבור הפסיד. |
|
||||
|
||||
מעבר לעניינים הפרסונליים, יש גם הבדלים רעיוניים. אליס שלוי ואחרות/ים פעלו רבות לקידום מעמדן של נשים - ביחוד בחלקי החברה שבהם הו מקופחות/מדוכאות במיוחד. וזה אחלה! אבל נדמה לי ש"בנות השיח הפמיניסטי" (גם הפחות רעשניות) יגידו שמעשיה של שלוי - חינוך בנות להשגיות - הם תוצר של חשיבה גברית ושלוי שבויה בשיח הגברי הדומיננטי. |
|
||||
|
||||
צודק, לא מתווכחת על זה. |
|
||||
|
||||
הרשי לי להזכיר לך שבזמן שפרצה מלחמת יום הכיפורים היתה גולדה ראש הממשלה. מי שיזמה את מלחמת פוקלנד היתה מרגרט תאצ'ר. בזמן אינדירה גנדי היתה מלחמת הודו-פקיסטן. |
|
||||
|
||||
חשבתי לכתוב תגובה דומה אבל שלומית כתבה ''פמיניסטי'' ולא ''נשי''. כלומר זה לא ''נשים'' לעומת ''גברים'' אלא ''גברי'' לעומת'' ''פמיניסטי''. אם אני מבין נכון, זה לא משנה מה יש לך בין הרגליים, מה שחשוב זה אם תפיסת העולם שלך ''מאצ'ואיסטית'' או ''פמיניסטית''. זה לא בהכרח פוסל נשים מאצ'ואיסטיות וכוחניות וגברים פמיניסטים ש''מנתחים את הטבע האנושי''. |
|
||||
|
||||
זה תלוי מי האשה. אם, למשל, גאולה כהן היתה המנהיגה שלנו (-: , היתה פורצת כבר מזמן כזאת מלחמה שלא בטוח שעוד היינו מקלידים כאן זה לזה, לא בטוח אם עוד היינו כאן בכלל או שכולנו היינו ארבע אמות מתחת. |
|
||||
|
||||
אם לשני הצדדים היו מנהיגים נשיים שמחוברים היטב לרגשות שלהם, קמים כל בוקר עם שיר בלב ומלאים באמפטיה ואהבת הזולת, יש להניח שהמלחמה לא היתה פורצת. הבעיה היא לא להתקיים בעולם של כבשים, אלא בעולם שיש בו לפחות זאב אחד. *זאת* עובדה שמאד מסוכן להדחיק. |
|
||||
|
||||
הפסיכולוגיה התחילה כדיסציפלינה מחקרית אמפירית במטרה לבדוק התנהגות אנושית ומנגונים נפשיים שונים (היא הרי בתה של הפילוסופיה). באופן כללי, התחום הקליני הוא בן כ 50 שנה, אליו נכנסה הפסיכולוגיה בארה"ב אחרי מלחמת העולם השניה כדי לטפל בכמות הגדולה של חיילים שנצרכו לטיפול וגם לתת מענה אקדמי לחיילים שבמסגרת מענק השיחרור קיבלו לימודים אקדמיים מהממשלה. הפסיכולוגיה היא תחום מחקרי אמפירי, כולל התחום הקליני. דוגמא פשוטה בה התחום הקליני צריך מחקר אמפירי זה תחום שאלוני האבחון - איזה שאלות צריך לשאול את המטופל, איך לנסח את השאלות וכו'. |
|
||||
|
||||
פרויד הוא לא אבי הפסיכולוגיה? המחקר הפסיכולוגי עוסק במושגים מופשטים שהוא וממשיכיו השונים תבעו בכדי לסיע לעצמם לטפל ב'בעיות פסיכולוגיות'.1 משהו דומה לליחות-וחום של הרפואה הישנה. שיטת הטיפול עצמה, חלק בלתי נפרד מהפסיכולוגיה, היא החלק הכי יפה והיחיד שמבוסס על תכונה לא כל כך מופשטת - הרצון והיכולת של הנפש להרפא (כמו הגוף\כחלק מהגוף -לא משנה) 1 הוא אמפירי מהבחינה שהוא ממשיך לעסוק במושגים האלו. ועכשיו - תרשו לי לחזור בי מהטענה הטיפשית שלי: מובן שביהיביוריזם וחלק מהפסיכולוגיה הקוגניטיבית הם לא כאלו. |
|
||||
|
||||
יש שיטת טיפול פסיכולוגי יפנית, בה המטפל (או המדריך) מדבר יותר מהמטופלת1 והיא אמורה לספר שהיא אנוכית מידי. אבל אני לא זוכר איך קוראים לזה ולא ממש מצליח לברר. 1 אני זוכר כטיפול באישה יפנית משום מה (אנה או סאן) |
|
||||
|
||||
זו לא שיטת טיפול אלא שיטת לימוד. והמטפל לא מדבר אלא מנגן. והמטופלת לא מספרת כלום אלא מביאה לשיעור ילדים החל מגיל שלוש, רצוי עם כינור :-P |
|
||||
|
||||
אני דורש תמלוגים על התגובה הזאת! |
|
||||
|
||||
היתי במין מפגש כזה בתור ילד, של הצגת שיטת סוזוקי בצפת, כנראה שבאמת היו שם ילדים יפנים קטנים שניגנו כמו מטורפים, כי עוד לא היה וידאו. |
|
||||
|
||||
בצפת או בצרפת? |
|
||||
|
||||
צפת. עד כמה שזה נשמע מוזר. נדמה לי שזה היה בהעשרייה (מין בנין גדול במרכז צפת שמשמש כמתנ''ס) אבל יכול להיות שסתם מיקמתי את הזכרון ההוא שם. |
|
||||
|
||||
אתה לא מתבלבל בין פסיכולוגיה לפסיכואנליזה? |
|
||||
|
||||
האם אני מתבלבל? האם היתה קימת פסיכולוגיה לפני הפסיכואנליזה כתחום מחקרי מעבר לרעיון פילוסופי? |
|
||||
|
||||
אני יודע? המונח נקבע בתחילת המאה השש-עשרה, והחלוקה ל"מדע" ו"פילוסופיה" לא היתה ברורה ומוסכמת עד המאות האחרונות ממש. |
|
||||
|
||||
היכן ואיך נקבע המונח? |
|
||||
|
||||
פרויד היה רופא בהתמחות כניורולוג. למרות שהוא השם הראשון שקופץ לראש כששומעים "פסיכולוגיה," הוא *נחשב* לאבי הפסיכואנליטיקה (למרות שפורמלית הוא לא היה האב הרשמי של "הריפוי בדיבור"), כשבטיפול התעסקו רופאים פסיכיאטרים. הפסיכולוגיה המודרנית כתחום מחקרי אקדמי של "חקר הנפש" תפסה תאוצה במחצית השניה של המאה ה19 בגרמניה, ולפעמים מצינים את ג'וסף גול (סוף מאה 18) כמייסד המחקר הקוגנטיבי השיטתי. בין השמות הגדולים של האבות המייסדים אפשר לציין את פכנר, מולר, פון הלמהולץ ובנייה הצרפתי. |
|
||||
|
||||
א. תודה, טוב שחזרתי בעצמי מראש. ב. אבל, העבודות של אלה לא שיכות יותר לחקר המוח? היתי תחת הרושם שהיחס לאדם כבעל מספר רצונות שונים ואף סותרים, כבסיס למחקר מדעי, הוא רעיון שמקורו בתקופת פרויד גם אם לא תחת אחריותו המלאה. ? |
|
||||
|
||||
בכל מקרה לא מדובר על 50 שנה, אלא הרבה יותר מזה. |
|
||||
|
||||
איך? |
|
||||
|
||||
מאמצע המאה ה-19 עברו *מאה* וחמשים שנה. |
|
||||
|
||||
אני עדיין מבולבל (ובור): כשמדברים על מושג ההדחקה, מדברים על מונח פסיכואנליטי? |
|
||||
|
||||
מה ההבדל, ואם יש הבדל מה זה משנה? |
|
||||
|
||||
רבים מבין 48000 הפסיכיאטרים בארה"ב מפסיקים להשתמש בטכניקת הריפוי בדיבור שהפכה פופולרית בעקבות פרויד, בעיקר בגלל שינויים בכיסוי הביטוח הרפואי. כתחליף, הם רושמים תרופות. לדוגמה, ד"ר לוין נהג בעבר להיפגש עם 50-60 מטופלים ל-45 דקות פעם או פעמיים בשבוע. כיום הוא מטפל ב 1200 אנשים הבאים לפגישות לא תדירות האורכות 15 דקות. |
|
||||
|
||||
אם רק נמצא דרך לשתול פרסומות כתגובה לאסוציאציות בטיפול, נוכל למצוא מימון לריפוי בדיבור והכל יהיה בסדר. |
|
||||
|
||||
עובדים על זה במעבדה, וזה נקרא נוירו-שיווק, תגובה 184627. ________________ בביה"ס לרפואה של ביילור בדקו תגובה לקולה או פפסי. מסתבר שהיתה תגובה חזקה יותר לפפסי באזורי מוח שקשורים לתגמול, אולם כשהנבחנים חשבו שהם טועמים קולה היתה תגובה חזקה באזורי מוח הקשורים לחשיבה קוגנטיבית, אולי אינדיקציה לכוחו של הפירסום על פני הטעם כמשפיע על העדפות. |
|
||||
|
||||
הנה הכתבה בעברית: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1218920.html |
|
||||
|
||||
הייתי מצפה שבנוסף לתרגום הארץ יספר על המימד הישראלי. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |