בתשובה להפונז, 31/07/18 21:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קנופפלר לא מרטיט לי את המיתרים, מצטער (ואין לי נימוק). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טעמו של אדם כבודו. בגללו אני מנגן בגיטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם את נופלר (המכונה קנופלר) הצטערתי להשאיר מחוץ לעשיריה שלי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימים אלה ממש הוא מוכר עשרות מהגיטרות שלו במכירה פומבית בלונדון, אם זה מעניין אותך. ושאפו על הקישור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא בטח גם חותם על הגיטרה. גיטרה של נופלר בחתימתו האישית ותלויה בסלון. כן ממש. בגלגול הבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם כזו שגם קלפטון, גילמור, ג'ף בק ואחרים חת מים עליה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הייתי גרוש, כנראה הייתי ללא גרוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
And my radio And my radio says tonight it's gonna freeze
People driving home from the factories There's six lanes of traffic Three lanes moving slow https://youtu.be/D4T0xMLKQqM?si=eG-yYcwMJUw4tGrz https://prasadmodakblog.com/2018/11/11/growth-of-the-... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתבה בבלוג נהדרת. ואני שמח להשוויץ שזיהיתי מיד לפי המילים, בטרם ראיתי את הכותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה הקטע שהוא שר לאט כמו הנתיבים העמוסים, הזוחלים והעייפים. לו יכולתי כמו ב SimCity 2000 להוסיף לנוסעים המיואשים עוד נתיב או לחבר אותם לעיר אחרת יותר נורמלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הדרכים למילותיו של נופלר מובילים למוזיקה אחת והיא כה נהדרת. וגם אם משמעות המילים מבלבלת ורוויה במשמעויות כפולות, הרי שזאת משמעות חלק מהחוויה המוזיקלית הנדירה שהוא העניק לנו. אנחנו עוד נתגעגע למוזיקאים שכאלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נופלר מנגן לדילן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הג'וקרמן חביב עלי ומזכיר נשכחות מ-1985. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל דור ודור יש את איש הג׳וקר שיבוא ויציל אותנו מהשטן. מיהו הג׳וקר ומיהו השטן בישראל 2025? (קשה לשפוט את דילן על הטרלול שלו, כי הוא יהודי טוב, כמו לאונרד כהן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האזנה מודרכת עם עומר גפן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחלה! עלו לאחרונה כמה כתבות לרגל חגיגות ה-40 לאלבום Brothers in Arms, שלדעתי קשרו לו הרבה סופרלטיבים קצת על חשבון האלבומים הראשונים שהיו לא פחות טובים, יש שיאמרו יותר טובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה יותר טובים. האלבום, ׳אחים לנשק׳ הצליח בעיקר בזכות שיר הנושא את האלבום ובמיעוטו בגלל Money for Nothing שמשום מה הצליח איכשהו - אולי בזכות סטינג? - להתחבר לקווים המוזיקלים של הלהקה, למרות שאישית לא התחברתי לחריגה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי Money for Nothing הוא תמונת המראה של Nothing else Matters של מטאליקה. שיר שהוא במוצהר מחוץ לסגנון המוזיקלי המזוהה של הלהקה - בלדה אקוסטית חריגה בנוף הרוק הכבד אצל מטאליקה ושיר "רוק כבד" עם דיסטורשן (ואחד הריפים הנחשבים ביותר בקרב אנשי מטאל) אצל דייר סטרייטס, שמאופיינת בצליל גיטרה נקי שמנוגן באצבעות. (אפילו הגיטרה שקנופלר מנגן שם - גיבסון לס פול - חריגה מהפנדר סטרטוקסטר שהיא זו שנתנה לו את הצליל האופייני ומזוהה שלו). בתור שיר מחוץ-לז'אנר השיר קיבל אהדה רחבה גם מקהל שדייר סטרייטס לא היו כוס הדיסטורשן שלו. זו התיזה שלי. מבחינה אישית הוא בהחלט לא בעשיריה הראשונה שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד״נ, ויקי מזכיר ש׳1 Money for Nothing היה הקליפ הראשון שפתח ב-1 באוגוסט 1987 את שידורי תחנת MTV אירופה׳, דבר שתרם להגברת המודעות של השיר. --------- 1 מאחורי הקלעים של "Money for Nothing" 2 השיר "Money for Nothing" של הדייר סטרייטס (Dire Straits), שיצא בשנת 1985, הוא אחד הלהיטים הגדולים והמוכרים ביותר של הלהקה. אבל מה באמת עומד מאחורי המילים והצלילים הקליטים שלו? השיר נכתב מנקודת מבטם של שני עובדים בחנות מוצרי חשמל, שצופים בטלוויזיה ורואים קליפים של אמני רוק. העובדים האלה, עם השקפת עולם די צינית, מקנאים באורח החיים הנוצץ של הכוכבים, במיוחד בהשוואה לעבודת הכפיים שהם עצמם עושים. הם מביעים תסכול מכך שהמוזיקאים "זוכים" לכסף ותהילה על "לא לעשות כלום" (כלומר, לנגן בגיטרה ולשיר), בזמן שהם עצמם עובדים קשה פיזית. מרק נופלר, סולן וגיטריסט הלהקה, קיבל את ההשראה לשיר כשנכנס לחנות מוצרי חשמל בלונדון. שם, הוא שמע שני עובדים מתלוננים ומתבדחים על מה שהם ראו בטלוויזיה – קליפים של אמנים מפורסמים. נופלר, שחשב שהשיחה שלהם מצחיקה ומעניינת, החליט לכתוב את השיר מנקודת מבטם, ואף שילב בו ביטויים וסלנג שהם השתמשו בהם. הטקסט של השיר, שנשמע בהתחלה כמו ביקורת על המוזיקאים, הוא למעשה סאטירה על נקודת המבט המצומצמת והשיפוטית של עובדי החנות. נופלר בעצם מציג דרך השיר את הפער בין תפיסת העולם של אנשי עבודה פשוטים לבין עולם הזוהר של תעשיית המוזיקה. הוא לא באמת מסכים עם הטענות של העובדים, אלא מציג אותן כדי להצחיק ולעורר מחשבה. חשוב לציין שהשיר עורר גם מחלוקת, בעיקר בגלל השימוש במילה "faggot" (כינוי גנאי להומוסקסואלים). נופלר התגונן בטענה שהמילים נאמרו מפי הדמויות שבשיר, ולא שיקפו את דעותיו האישיות. למרות זאת, יש תחנות רדיו שעדיין משמיעות גרסה מצונזרת של השיר. 2 מעובד באמצעות Gemini2.5 Flash PRO |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור על ההשראה לשיר לא מדויק. אולי זה "זוטי דברים" אבל בכל זאת. מויקיפדיה: In 2000, Knopfler appeared on Parkinson on BBC One and explained again where the lyrics originated. According to Knopfler, he was in New York City and had visited an appliance store. At the back of the store was a wall of televisions which were all tuned to MTV. Knopfler said that standing next to him, watching the TVs, there was a male employee, dressed in a baseball cap, work boots, and a checkered shirt, who was delivering boxes. As they were watching MTV, as Knopfler recalled, the man came out with lines such as, "What are those, Hawaiian noises?... That ain't workin'," etc. Knopfler then requested a pen to write some of these lines down, and eventually put them to music.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ראיתי את המידע הזה שהבאת בויקי אנגלית, ברפרוף אמנם, ואז ביקשתי מג׳ימני שיכתוב לי משהו בעניין. טעות שלי שלא טרחתי לאמת את תוכן כתיבתו, במיוחד בפלטפורמות הללו. חשוב תמיד לעדכן בטקסטים של ב״מ את המקור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אם אותו עובד קיבל תמלוגים. אני מניח שלא, ותוהה האם היה מגיע לו יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכשהו אני זוכר ששיר הנושא הושמע הרבה פחות מאשר השירים שפתחו את האלבום (במיוחד So far away ו-Your latest trick) אבל הזכרון שלי הוא לא מה שהיה פעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כך היה גם לזכרוני. So far away יצא לדעתי כסינגל הראשון, ולכן הושמע הרבה. אחריו יצא כמדומני Walk of Life עם קליפ ספורטיבי היתולי. על Money for Nothing שלווה גם הוא בקליפ שנחשב אז מקורי כבר דיברנו. שיר הנושא היותר איטי וכבד תפס תאוצה מאוחר יותר. מה שתרם לזה מן הסתם - ותופעה שכיחה בשירי הלהקה - זה שהוא מאד ארוך, כמעט 7 דקות במהדורת התקליט. אפילו הגרסה המקוצרת שלו - שחותכת בלי בושה את רוב הסולו המסיים, ארוכה יותר משיר נפוץ בתחנות הרדיו של אז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאני טועה. כך לפחות מההתרשמות שלי- שיר הנושא היה הלהיט של האלבום בקרב בני גילי. לא שלא אהבתי את היתר, אבל אם הייתי צריך למסור ד״ש ברשת ג׳ לחברה ולבקש שיר, אז באותה תקופה רומנטית, זה היה השיר. זה מזכיר לי ״מצעד המצעדים 1990-1940״ של רשת ג׳ שגרם לי להבין שיש דיפ-סטייט ברשת ג׳ כשהשיר למבדה זכה במקום הראשון1. ------- 1 ״בסוף שנות השמונים גלי צהל יצאו עם אחד המשדרים האייקוניים ביותר שהרדיו הישראלי ידע, "מצעד העשור". הציבור הישראלי ביקש לבחור מרשימה של מאות שירים את השירים האהובים עליו משנות השמונים, בחירה ששוכללה לתכנית רדיו בלתי נשכחת. התכנית שודרה במשך יום שלם בשבת האחרונה של שנות השמונים והשעה האחרונה שלה שודרה במקביל בערוץ 2 הצעיר. ההאזנה לתכנית היתה אדירה והבאז שהיא יצרה היה גדול מאוד. מעבר להצלחה שלה, התכנית הזאת גם סמלה סוג של מפנה במפת הרדיו הישראלי. המוסיקה הלועזית, עד אותה תכנית, היה סוג של מונופול של רשת ג'. נכון, בגלי צהל הרבו לשדר מוסיקה לועזית, אפילו היה להם מצעד משלהם, אבל לכל היה ברור שרשת ג' היא האוטוריטה בתחום הזה. פתאום באו החבר'ה הצעירים מגלי צהל ובמשדר מושקע קבעו לישראלים את מה שרשת ג' בנתה, הם קבעו לציבור מהם להיטי האייטיז הגדולים ביותר. ברשת ג' לקחו את ההצלחה של "מצעד העשור" קשה. קברניטי ועורכי התחנה מרחוב הלני המלכה בירושלים הבינו שגלי צהל הם כבר לא אח קטן ולא מזיק ושלראשונה יש כאן קרב. מאבק על התודעה. זה לא היה מאבק קל. גלי צהל הצטיירה באותם ימים כצעירה, אלטרנטיבית, בועטת ואילו ברשת ג' החלו סימנים של הזדקנות והתפרחות. אייקונות כמו שוש עטרי ובני דודקביץ' פתאום החלו לגרד את גיל ה-40 ושדרנים כמו יוסי סיאס ושמעון פרנס נגסו יותר ויותר בפריים-טיים של התחנה, כשהם משנים אותו מעמוס בפופ בעמוס במוסיקה אוריינטלית. לקחו לרשת ג' כמה שנים עד שהיא התאוששה וחזרה להיות הקול המוביל במוסיקה הלועזית בישראל, אבל ב-1990, בטח אחרי "מצעד העשור", זה נראה עגום. ברשת ג' ניסו למצוא רעיונות שירימו את התחנה והדבר הכי גאוני שהצליחו לחשוב עליו זה ליצור סוג של מצעד נגד ל"מצעד העשור", תכנית שנקראה "מצעד המצעדים". הרעיון היה שאם גלי צהל ניכסה לעצמה את האייטיז, רשת ג' תקח על עצמה את כל ההיסטוריה של המוסיקה הפופולרית. כך, מאזיני התחנה התבקשו לדרג את השירים הגדולים לטעמם מחמישים שנות מוסיקה. מ-1940 עד 1990. הפרוייקט, אותו ערכו העורכים הותיקים של התחנה, גלעד בן ש"ך ודליה הלר, יצר עניין עצום. במשך חודשים השמיעו בתחנה 800 מהלהיטים הגדולים ב-50 השנים האלו והציבור התבקש לבחור. ההשתתפות היתה אדירה. 26 אלף מדרגים היו למצעד ששודר בשבת קיצית בחודש אוגוסט של שנת 90'. המגיש המנוסה דן כנר עשה עבודה מעולה וההאזנה היתה בשמיים. היה נראה שהנה, רשת ג' החזירה את כבודה והמוסיקה הלועזית חזרה הביתה. אז זהו, שלא. המתח הרקיע שחקים כשהלהיטים של אלביס פרסלי, פינק פלוייד, ג'ון לנון והביטלס הושמעו בזה אחר זה ואנשים ניסו לשבור את הראש מה יהיה המקום הראשון. ואז זה הגיע. הרכב צרפתי, שהוציא את להיטו רק שנה קודם לכן, זכה בבכורה. מילא זה היה להיט אייקוני, אבל "Lambada" של להקת Kaoma היה בקיץ 1990 הכי הלהיט של שנה שעברה. כשדן כנר דיווח על השיר במקום הראשון הוא עשה זאת בטון מתנצל. זה לא עזר. הפדיחה היתה גדולה מדי. עשרות אלפי מאזיני רשת ג' קבעו ששיר ריקודים די מעאפן הוא השיר הגדול בהיסטוריה ואם זה השיר הגדול בהיסטוריה של רשת ג', אז מה זה אומר על התחנה? הרעיון לשקם את התדמית של התחנה כמובילה בתחום המוסיקה הלועזית קיבל מכת אגרוף אכזרית. רשת ג' השתינה נגד הרוח. למרות כל הביקורת, חשוב להבין איך הגיעו לתוצאה הזאת. שיטת הדירוגים, של מאזינים שבוחרים את השירים האהובים עליהם באותו הרגע, היתה השיטה ביצירת כל המצעדים בישראל. בסיטואציה של ניסיון בחירה של שירים מ-50 שנים, הלהיט הכי עדני היה הכי מוכר על ידי רוב הציבור והכי חקוק באותו רגע בזיכרון ולכן הוא קיבל את מרב הקולות. אין ספק שאם המצעד היה מתרחש אפילו כמה חודשים אחר כך, "למבדה" לא היה מגרד את צמרת הרשימה, אם הוא בכלל היה נכנס אליה. מה שכן, כמה חודשים אחר כך עלול היה להיות להיט תורן אחר שלוקח את תשומת הלב. הסיטואציה הזאת העלתה שאלה מוסרית קשה. האם עורכי רשת ג' היו צריכים לשנות את התוצאות? דליה הלר סיפרה לי בזמנו שהם חשבו על כך, אבל החליטו לבסוף להיות נאמנים לאמת. חייבים להודות שזה היה מעשה מכובד. חובה גם לציין שמעבר למקום הראשון, רשימת המצעד מסקרנת וטובה וצריך לתת לרשת ג' ולמאזיניה את הקרדיט על זה. ------- רשת ג מגישה-מצעד המצעדים 1990-1940 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שהוא היה הלהיט - אחרי ששמעו את כל האלבום ולא רק את הסינגלים. עד היום הוא נחשב אחד השירים הכי אייקוניים של הלהקה, עם קליפ אייקוני גם הוא1 ונכון להיום אני חושב שהוא ושיר הרוק הכבד לעיל הם הכי נחשבים/נצפים/נשמעים מהאלבום. 1 שאומרים שחלקו צולם בירושלים בביקור שלהם בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח כבר קושר כאן. אבל תמיד טוב להזכר ב- Dire Straits in Israel (MTV, 1985) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב מאד להיזכר, וגם מזכיר לי שמהאלבום הנ"ל אני אוהב דוקא את השיר שפתח את הצד השני של התקליט הנ"ל (ואת ההופעה בישראל) - Ride across the river. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו צד שני, זה האלבום הראשון שהוקלט כולו דיגיטלית ויצא על CD בלי לעשות remastering. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. 550,000$ 2. האלבום הזה כמו מצה מרובעת. אין תחכום, הכל מוכר וידוע. אין תלונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. בגיל 75 הלוואי על כולנו להקליט אלבום, אפילו צפוי ומוכר. זה לא בדיוק הגיל לשבור גיטרות על הבמה (שבינינו, אפילו זה כבר נדוש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. אני אוהב את הצניעות המוזיקלית של הזמר הזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |