בתשובה לאח של אייל, 05/08/25 18:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעניין הסיפא: "זה הזמן להכריע אם אנחנו במדינת חוק או תחת שלטון פקידים שמונעים מהשלטון לבצע את מדיניותו". זה היפוך יוצרות מושלם. הרי במדינת חוק הממשלה כפופה לחוק ובג"ץ מוסמך בחוק להורות לממשלה מה לעשות ומה לא לעשות. שמתי לב שבקדנציה הנוכחית משתמשים בהיפוך היוצרות מהסוג הזה הרבה יותר מבעבר. לא רק הממשלה עצמה אלא גם תומכיה המצייצים ברשתות. ואני תוהה אם זה פרוידיאני בסגנון הפוסל- במומו פוסל, או שזה בכוונת מכוון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''שקר שחוזרים עליו הרבה פעמים, הופך לאמת'' יוזף גבלס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתכוון לסוג מיוחד של שקר שהוא היפוך מלא של האמת בסימטריה מושלמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקרן פלילי ישקר שקר חכם, תשעים אחוז אמת והשקר משובץ בעדינות בסיפור. שקרן חצוף שחושב שכולם מטומטמים ילך על שקר חצוף מהסוג שציינת. אני ממליץ לכולם לצפות בתכניתו של גיא זוהר בערץ 11, "מהצד השני" שם הוא מעמת פוליטיקאים עם אמירותיהם היום ובעבר. אפשר למצוא תכניות קודמות במרשתת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מעבר לשלב של שקרנים פליליים או חצופים. התופעה שאריק מדבר עליה היא כבר סוג השקרים שאפשר לצפות ממשטרים טוטליטריים. זה לא שהאמת לא חשובה. חשוב להצהיר את ההיפך מהאמת. זה כבר לא סתם עניין של פוליטיקאים שחושבים שכולם מטומטמים. זה השלב בו מראים לוינסטון סמית מספר מסוים של אצבעות ואומרים לו שמציגים מספר אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר של סוזי נבות ויוחנן פלסנר """ המכתב שבו דרש שר התקשורת שלמה קרעי מעובדי המשרד שלא לשתף פעולה עם היועמ"שית איננו סתם חריגה מסמכות. זו קריאת תיגר ישירה ובוטה על יסודות שלטון החוק בישראל. מדובר בצעד נוסף, מדוד ומודע, במסלול מסוכן שמוביל אותנו לעבר כאוס חוקתי. מצב שבו שרים רואים עצמם מעל החוק, מתעלמים בגלוי מהחלטות בג"ץ ומציגים את שומרי הסף כאויבי הציבור. זו מתקפה ממוקדת על אחד המנגנונים האחרונים שמגינים על הציבור מפני שלטון שרירותי. תחת כסות של "שלטון הרוב", השר פועל לרמוס כמה מהעקרונות שבבסיס הדמוקרטיה הישראלית: הגבלה של כוח שלטוני, שלטון החוק, הפרדת רשויות, והמחויבות לפסיקה שיפוטית מחייבת. הצו הארעי שהוציא אתמול השופט סולברג קבע באופן ברור כי "החלטת הממשלה על פיטורי היועצת המשפטית לממשלה תושהה, על כל המשתמע מכך, עד למתן החלטה אחרת". והוסיף כי: "בתוך כך, לא יחול בתקופה זו שינוי כלשהו בסמכויות היועצת המשפטית לממשלה ובסדרי העבודה הנוהגים בינה לבין הממשלה. אף אין להכריז על מחליף או ממלא-מקום". לכן שר בממשלה, המצהיר כי יחליט בעצמו מתי לפנות לייעוץ משפטי ומתי להתעלם ממנו – פועל בניגוד לחוק ובז לחובה לציית לפסיקת בית המשפט. הבחירה של השר קרעי לדבר על "שירות הגילדות" אל מול "שירות הדמוקרטיה" היא רטוריקה מסיתה ומסוכנת, שנועדה לשחוק את מעמדם של היועצים המשפטיים ולצייר אותם כסקטור אנטי-דמוקרטי. זוהי דה-לגיטימציה מודעת של מוסדות הבקרה והאיזון, מוסדות עצמאיים ומקצועיים המהווים מגן אחרון מפני כוח שלטוני בלתי מרוסן. והתזמון חמור במיוחד. בעת מלחמה מתמשכת, כשחברה שלמה נקרעת תחת לחצים ביטחוניים, כלכליים וחברתיים - מצופה ממנהיגי ציבור לגלות אחריות, ממלכתיות ואיפוק. במקום זאת, השר בוחר להפר באופן בוטה צו שיפוטי, ולערער את אמון הציבור במוסדות שלטוניים על גבם של שומרי הסף. צעדים כאלה אינם "אמירה פוליטית" או "ויכוח לגיטימי" - הם חציית קו אדום. על שר התקשורת לחזור בו מהמכתב לאלתר, ולכבד את פסיקת בג"ץ ואת סמכויות היועצת המשפטית לממשלה. אם הוא לא מוכן לעשות זאת עליו להתפטר. ואם לא יתפטר על ראש הממשלה לפטר אותו. ממשלה שלא שומרת על החוק מאבדת את הלגיטימיות שלה. "" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי, שלטון החוק הוא קונספט פוליטי טרום-דמוקרטי שנועד מטבעו להגביל את סמכויות השלטון ולהכניס מימד של יציבות למבנה הפוליטי. במהות מדובר על הסכמה פוליטית שנועדה למנוע מן השליט לפעול באופן שרירותי והפכפך. השליט אינו רשאי לפעול כרצונו הרגעי אלא חייב להתחשב במה שהוגדר כחוק הארץ. מדינת ישראל מתוקף הנסיבות שלה (מדינת מהגרים שבטית מוקפת גאוגרפית ופוליטית ע''י אויבים) סובלת באופן אינהרנטי מחוסר יציבות מבנית. ההנהגה הפוליטית והאבות המייסדים עשו מאמצים גדולים ליצור מרכיבי יציבות במציאות הזאת. הדבר הזה התבטא בכל מיני שטחים כמו עידוד בעלות על בתים והתנגדות לדיור בשכירות, מערכות חינוך ובריאות ''ממלכתיות'' ואוניברסליות, כבוד לזרועות הבטחונית והמשפטית ושאיפה לקונצנזוס והסכמות חברתיות רחבות. במונחים אלו, שלטון האליטות החדשות שהולך בניגוד לכיוון הזה, מגלה סממנים משמעותיים של ''מהרסייך ומחריבייך''. זוהי התגלמות, שרק לכאורה נדמית כאבסורדית ומפתיעה, של מצב שבו השלטון בעצמו הוא אוייב המדינה. בהערת הסבר צריך לומר שאין לבלבל בין מושג העם והלאום החברתי, שהשלטון הזה חותר תחתיו, לבין המדינה כסובייקט פוליטי. המדינה במובן הזה היא אוייבת העם. נראה לי שזהו הסבר העומק מדוע האמצעים הדמוקרטיים אינם פועלים כנגד השלטון הזה. אוייב אי אפשר להכריע בקלפיות ובויכוחים בתקשורת. הפיתרון הפוליטי שאליו נסחפת האופוזיציה הפוליטית, בין במעשה ובין במחדל, היא קואליציה פוליטית נגדית בין סקטור השמאל לסקטור הלאומני המתון (בנט). אני לא בטוח שלקואליציה החדשה הזו יש מספיק מחוייבות או חיילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם נקודת המוצא אני מסכים. שלטון החוק ראשיתו במגנה כרטה לפני כתשע מאות שנה. משם התפתח הקונספט שגם המלך כפוף לחוק ולא רשאי לעשות ככל העולה על רוחו. במקור, מאז האימפריות הקדומות, השליט משל בחסדו של האל והיה רשאי לעשות ולהורות על כל מעשה גחמני, כי על רצון האל לא מערערים. מאז המגנה כרטה חל במערב צמצום הדרגתי בכוחו של השליט, עד שהכוח עבר (לכאורה) לעם. מבנה הדמוקרטיה בעלת שלוש הרשויות המופרדות נועד להגביל את כוחו של השליט עוד יותר. בעשורים האחרונים אנחנו רואים נסיגה מהמגמה הזו במדינות רבות. שליטים שהופכים את הדמוקרטיות שלהם לחלולות. אני לא מסכים עם המסקנה. אופוזיציה ראויה לשמה יכולה להתנגד לריקון הדמוקרטיה מתוכן גם בתקשורת ובקלפיות. בסופו של דבר השליט מושל בהסכמתו של העם. גם ארדואן ופוטין, כיוון שמוסכם שאינם נציגיו של האל עלי אדמות, כוחם מוגבל. אפילו מקיאוולי אמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חדל להיות מופתע מן הפער השיטתי בינינו אע"פ שאנו לכאורה משתייכים לאותו מחנה פוליטי. הרושם שלי הוא שה"הצעות" שלנו נמצאות משני הצדדים של קיר ואין בינן שום מרחב משותף. א. את ה"הצעה" שלך אני מתאר כלאומית-ישראלית. אתה מציג אופציה של יצירת אופוזיציה פוליטית רחבה שתוכל לתפוס את השלטון וליצור מכנה משותף ישראלי שהשבט שלנו יוכל להיות שותף לו ובכך בעצם תיפתר הבעיה שלנו. ב. לא פעם נאמר לי, למשל ע"י הפונז, שכל דבר שיבוא במקום BB, יהיה שיפור. בעיקרון אני כמובן מסכים גם לאמירה וגם להצעה. ג. תחושת החמיצות שלי נובעת מן ההקשר ה"ישראלי" הלאומי של העמדה הזו. אין טעם להתווכח עם הקונספט ולהתכחש לקיומה של "ישראל" כיישות קיבוצית. בעיניי המכשלה נובעת מן ההבנה שלי שגם החרדים, המתנחלים והערבים,הם חלק מאותו קיבוץ. ואם זה המצב, הקיבוץ הישראלי אינו מחזיק מים רבים. הוא מזכיר יותר ויותר תחושת שותפות של נוסעי אוטובוס או נפגעי אסון כלשהו ח"ו. ד. החשיבה שלי הולכת לכיוון נגדי של בניית הזהות והעמידה הסקטוריאלית (שבטית). לענ"ד אנו חייבים לבסס מחנה ועמדה שהם רחוקים מאד מרוב ציבורי מוצק. גם אם השבט שלנו אינו ה"עם" או רוב בקלפי, בעיניי, חיוני שהוא יפתח זהות ולכידות, שתאלץ את השבטים האחרים להתחשב ולהביא בחשבון את הצרכים והערכים שלנו (לפחות כפי שמביאים בחשבון את הצרכים והערכים של החרדים). ה. בעיניי, המצב שבו צאצאינו מגוייסים בכפייה כדי לשרת תחת מפקדים וערכים שהם לתועבה בעינינו הוא מצב טרגי ואי אפשר להמשיך אותו לאורך זמן. כאשר אני עומד, על דרך המשל, בפני אנשים שאומרים לי שיש להם אופציות לחיים מעבר לים שלא יאלצו אותם לשלוח את צאצאיהם לשרת את צרינו ואוייבינו, איני מוצא דבר לומר להם. ו. מה שגורם לי לחשוב שהצרכים השבטיים שלנו דוחקים לא פחות ואולי יותר מן הצרכים הלאומיים, היא העובדה ששותפינו לאותה אופוזיציה שלטונית מקווה, (בנט וליברמן) קרובים בערכיהם ה"ליברליים" יותר למחנה השני מאשר לשבט שלנו. ז. אני חושש שממשלת ההבראה שאנו זקוקים לה כל כך תתגלה כמלכודת הכולאת אותנו במקום שהוא מנוגד לערכינו ותקוותינו. אנו חייבים לקחת איתנו לברית ההבראה גם את עמדותינו ולא רק את קולותינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה ושואל את הפורום המכובד, מה היה קורה לי לו הייתי עובר על צו של בית משפט, ותוך כמה זמן הייתי מוצא את עצמי בתא מעצר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |