בתשובה לאריק, 06/08/25 14:26
כך יעשה לאיש אשר יתחנף אל המלך 780869
אני לא חדל להיות מופתע מן הפער השיטתי בינינו אע"פ שאנו לכאורה משתייכים לאותו מחנה פוליטי.
הרושם שלי הוא שה"הצעות" שלנו נמצאות משני הצדדים של קיר ואין בינן שום מרחב משותף.
א. את ה"הצעה" שלך אני מתאר כלאומית-ישראלית. אתה מציג אופציה של יצירת אופוזיציה פוליטית רחבה שתוכל לתפוס את השלטון וליצור מכנה משותף ישראלי שהשבט שלנו יוכל להיות שותף לו ובכך בעצם תיפתר הבעיה שלנו.
ב. לא פעם נאמר לי, למשל ע"י הפונז, שכל דבר שיבוא במקום BB, יהיה שיפור. בעיקרון אני כמובן מסכים גם לאמירה וגם להצעה.
ג. תחושת החמיצות שלי נובעת מן ההקשר ה"ישראלי" הלאומי של העמדה הזו. אין טעם להתווכח עם הקונספט ולהתכחש לקיומה של "ישראל" כיישות קיבוצית. בעיניי המכשלה נובעת מן ההבנה שלי שגם החרדים, המתנחלים והערבים,הם חלק מאותו קיבוץ. ואם זה המצב, הקיבוץ הישראלי אינו מחזיק מים רבים. הוא מזכיר יותר ויותר תחושת שותפות של נוסעי אוטובוס או נפגעי אסון כלשהו ח"ו.
ד. החשיבה שלי הולכת לכיוון נגדי של בניית הזהות והעמידה הסקטוריאלית (שבטית). לענ"ד אנו חייבים לבסס מחנה ועמדה שהם רחוקים מאד מרוב ציבורי מוצק. גם אם השבט שלנו אינו ה"עם" או רוב בקלפי, בעיניי, חיוני שהוא יפתח זהות ולכידות, שתאלץ את השבטים האחרים להתחשב ולהביא בחשבון את הצרכים והערכים שלנו (לפחות כפי שמביאים בחשבון את הצרכים והערכים של החרדים).
ה. בעיניי, המצב שבו צאצאינו מגוייסים בכפייה כדי לשרת תחת מפקדים וערכים שהם לתועבה בעינינו הוא מצב טרגי ואי אפשר להמשיך אותו לאורך זמן. כאשר אני עומד, על דרך המשל, בפני אנשים שאומרים לי שיש להם אופציות לחיים מעבר לים שלא יאלצו אותם לשלוח את צאצאיהם לשרת את צרינו ואוייבינו, איני מוצא דבר לומר להם.
ו. מה שגורם לי לחשוב שהצרכים השבטיים שלנו דוחקים לא פחות ואולי יותר מן הצרכים הלאומיים, היא העובדה ששותפינו לאותה אופוזיציה שלטונית מקווה, (בנט וליברמן) קרובים בערכיהם ה"ליברליים" יותר למחנה השני מאשר לשבט שלנו.
ז. אני חושש שממשלת ההבראה שאנו זקוקים לה כל כך תתגלה כמלכודת הכולאת אותנו במקום שהוא מנוגד לערכינו ותקוותינו. אנו חייבים לקחת איתנו לברית ההבראה גם את עמדותינו ולא רק את קולותינו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים