בתשובה לניר יניב, 27/09/00 12:28
גולדשטיין אחת, דורון שתיים 10004
בהסתמך על אופייך המעט טמפרמנטי כפי שהודגם לא פעם בתגובתך ובמאמריך המשעשים. תמהני מה היה נופל בחלקו של שכנך לאחר שהיה מאיים עליך ברצח ואף קובע תאריך.
גולדשטיין אחת, דורון שתיים 10016
הבה נראה.
והיה ושכני איים עלי ברצח, והיה ונראה לי כי כוונתו אמיתית וכנה - הריני פונה למשטרה.
והיה ולא נענתה פנייתי, הריני מנסה להקדים תרופה למכה באמצעים, איך לומר, לא-פאטאליים.
והיה והתפתח קרב ביני ובין שכני המאיים, והיה כי גברה ידי והרגתיו בטעות (שכן לא הייתי מכוון לכך - נשק נתן לכוון גם לרגליים, אתה יודע) - הייתי מתבייש במעשה.
בכל מקרה - לא הייתי הורג את אישתו ובנו הקטן!

אני מוצא את טיעוניך השונים בדבר "הלך הרוחות" ו-"המצב בשטח" מופרכים מיסודם. אין, לא היה ולא יהיה כל מצב המצדיק מוסרית הריגתם של אזרחים, וכל משחק מילים ופילפול שתמציא לא ישנו זאת. דם הנרצחים זועק אליך, אדוני, מהאדמה. זכור - בצלם אלוהים ברא אותם.
- 10021
יפה נמצאנו למדים:

1. במקרה ו"אם אין אני לי" - "מי לי" כלומר גם אזרח שוחר חוק יגן על עצמו. זה המצב שהיה אז בשטח.

2. מכיוון שכל המתפללים באותו מקום זוהו כמאיימים ברצח, ממילא הריגתם איננה משולה להריגת בנו החביב של שכנך.

3. אני מוצא את טיעונך הכללי תלוש משהו מההויי-ה החברונית, הדי ברורה.
גולדשטיין 1-2-3 10027
1. "אזרח שומר חוק יגן על עצמו" - כנראה מוגבלות מחשבתית היא זו שאינה מאפשרת לי לראות ירי חסר אבחנה לתוך קהל אנשים כ-"הגנה עצמית". וממילא, על פי התאור שסיפקת, היה הצבא בכוננות - כלומר (על פי האנלוגיה שהצגת) - המשטרה *נענית* לפנייתי. בקיצור - גם טיעון ה-"אם אין אני לי - מי לי" אינו תופס.

2. המזהה של כ-ו-ל-ם - כן? מר גולדשטיין עבר, ודאי, בין אותם המתפללים אחד אחד וזיהה אותם ואת כוונותיהם, כן? גם אותם ילדים שנכחו שם, אמת? ורק אז, כמובן, לאחר זיהוי נאות, הוא ירה. נו, באמת.

3. אתה צודק. טיעוני הכללי תלוש מההוייה החברונית. רוצה לדעת למה? היות והטיעון שלי הגיוני, ואילו ההוייה החברונית, כפי שאתה קורא לה, אינה הגיונית בתכלית, והגיע הזמן כי תחדל מלהתקיים על פני האדמה. כל "הוייה" הגורמת תדיר למעשי אלימות וטרור, ראוי להחליפה בהקדם באחרת.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים