 |
|
 |
||
|
||||
 |
והנה הסיפור שלי, אפילו יותר גרוע. התנגדתי התנגדתי, עד שיום אחד ביצע עליי סמי-טריילר ענק פגע-וברח. המכונית שלי (ואני בתוכה) נמעכנו קלות, ובכל זאת הצלחתי לשחרר את עצמי מכסא הנהג ולצאת לרחוב. אסימון, טלקארד או כסף לא היו לי. בתמימות נכנסתי לחנות הראשונה שראיתי (זה קרה בצומת מרכזית מאוד ברמת-גן) ושאלתי אם אוכל להשתמש בטלפון, כיוון שהייתי מעורבת בתאונה ואני מעוניינת לקרוא לגרר. כשהמוכרת בחנות העשירית אמרה לי לא, יצאתי לרחוב וחייגתי קולקט מהטלפון הציבורי. וזמן קצר אחר-כך כבר היה לי סלולרי. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |