בתשובה להאייל האנומלי, 25/10/02 0:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1 אלא אם כן זאת פאראפרזה על איזה שיר ידוע, כי אז ברור שלא אפתור, ואז 2. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה שיר, ממנו הושמטה השורה האחרונה. אם אתה רוצה רמז, תמשיך לקרוא. באותו ספר מופיע שיר נוסף, שבית מתוכו נכתב עליך. אמר השוטה: השלם עומד על כנו. רק נדמה לי שהוא נשבר. רק משום שאני שוטה לא אוכל לתקנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ס. המנהלת הקריאה לנו את זה בטקס הסיום ביסודי, איכשהוא אני עוד זוכר את הנאום אבל לא את מילות השיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, כן, טוב שהזכרת לי. אנומלי חביב, אין סיכוי שאפתור, השירים לא מוכרים לי. ניחוש פרוע: קדיה מולודובסקי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשוררת היא לאה גולדברג. הספר הוא "עם הלילה הזה". השיר הראשון זה חלק שני מתוך שלושה של "דיוקן המשורר כאיש זקן": למה זה לא תפסיק, השוטה, לצרף מלים ארורות? למה זה לא תפסיק, השוטה, ללטש שורות קצרות? אתה לבדך והעיר ישנה וסביבך דומיה, ושיריך באים כגברת זקנה עם ספור על יפיה ושמלה שאינה באפנה... - אבל אני עדין אוהב אותה. ____ השני זה בית מתוך שיר שנקרא "שלשה עמדו". הוא נפתח במילים: "שלשה עמדו מול שבריו של שלם - חכם, שוטה וחולם." אמנם מיצ לא כאן, אבל נראה לי שהפרתי מספיק זכויות יוצרים לפעם אחת ולכן אסתפק בזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |