בתשובה לדורון הגלילי, 04/10/00 9:29
הסכם גירושין 10216
מר הגלילי הנכבד,

כמי שגר בגליל ומצוי במגע יום יומי עם אוכלוסיית ערביי ישראל - אין כל צל של ספק בליבי, כי מכיר הינך שבעתיים קבוצת התייחסות זו מאשר עבדך הנאמן, המשקיף ממרחקים על מהלך העניינים בעולם באיזור זה.

יחד עם זאת שומה עלי להזכירך, כי אינך יכול לאכול את העוגה ולהשאירה שלימה. אינך יכול להינות מהיתרונות הדמוקרטיים המעניקה לך מדינה מסויימת, ולנצלם עד תום בטקס הזדהות שבטי עם אויביה הרשמיים והמוצהרים של מדינה זו, מדינה, אשר עדיין מנסה - ללא הצלחה יתרה - לכרות סוג של שלום והבנה עם אותם שכנים אויבים.

בוודאי נתקלו עיניך בעובדה, כי מספר קוראים ומגיבים טוען כי רעיותיי דומים לאלו של האדם המכונה 'גנדי' - ולא כך הדבר.

הסכם הגירושין עליו מדבר אנוכי אינו עוסק כלל בגירוש, וזאת למרות השורש המשותף הקיים בשני שמות עצם אלו.

מאחר והנני איש שמאל, המוכן ומעוניין לתת ולהחזיר לפלסטינאים את סך שטחי 67, שקלתי לי לעצמי במעין תרגיל מחשבתי גרידא 'להחזיר' אף שטחים נרחבים בגליל, המיושבים בצפיפות על ידי ערבים, במידה והללו יהיו מעוניינים בכך.

לעניות דעתי יכולים ואף עשויים שטחי הגליל בצורת התיישבותם הנוכחית להוות חלק לגיטימי מאדמותיה הריבוניות של מדינת פלסטין העתידית. איש אינו עומד להיות מגורש מביתו ונחלתו. המדובר בהעברת בעלות וריבונות אלי מדינה עתידית, אשר ממילא איתה מזדהה רובו המכריע של ציבור המתגוררים בחבל ארץ זה.

חלילה לי מלכפות על ציבור ערביי ישראל פיתרון שכזה, אך במידה ומעוניינים הללו להוות חלק אינטגראלי במבנה הריבוני המתקרא מדינת ישראל, עליהם להלחם, כיחידים וכקבוצה - במידה ואינם מרוצים מדבר כלשהו - בשלל הדרכים הדמוקרטיות והחוקיות העומדות לפניהם כנגד תזזית זו אחרת של מדינתם זו.

אין ספק כי מדינת ישראל מצוייה במצב הזועק לשיפורים אדירים, אשר יושגו במאבק מר ומתמשך - אך על סך כל שינויים אלו להתבצע בדרך דמוקרטית חוקתית, ולאו דווקא בדרך שילהוב היצרים והמדון.

בברכה

א. מאן
הסכם גירושין 10240
נתחיל בזוטות - אינני מר הגלילי (וכנראה שגם אינני "הנכבד"), אלא פשוט גלילי, כמו שבנצי השמן אינו "מר השמן", אלא פשוט שמן.
ולנושא עצמו - כתבת: "שומה עלי להזכירך, כי אינך יכול לאכול את העוגה ולהשאירה שלימה. אינך יכול להינות מהיתרונות הדמוקרטיים המעניקה לך מדינה מסויימת, ולנצלם עד תום בטקס הזדהות שבטי עם אויביה הרשמיים והמוצהרים של מדינה זו, מדינה, אשר עדיין מנסה - ללא הצלחה יתרה - לכרות סוג של שלום והבנה עם אותם שכנים אויבים."
כאן עלי לחלוק עליך. כשם שאתה משקיף ממרחקים על מהלך העניינים בעולם באזור זה, ולא רק מתוך סקרנות אינטלקטואלית, אלא אף מתוך הזדהות (שבטית?), כך גם ערביי ישראל מתעניינים מתוך הזדהות בנעשה בתחומי המדינה הפלשתינאית העתידה לקום, ואם מדינת ישראל הרשמית משתפת פעולה עם הרשות הפלשתינאית, אפילו בתחום הבטחוני, הרי ההגדרה "אויביה הרשמיים והמוצהרים של המדינה", אינה במקומה.
כפי שכתבתי בתגובתי הקודמת, לא כל ערביי ישראל נטלו חלק בארועים האלימים. גם לא רובם, ואפילו לא קרוב לכך.
בשום מקום גם לא ערכתי השוואה כל שהיא בין הצעתו של מר מאן לבין רעיונותיו של חבר הכנסת זאבי, ואיני רואה כל דמיון ביניהן. אינני מתנגד אפילו להצעתו של מר מאן, לבדוק את רצונם של ערביי ישראל להסתפח למדינה הפלשתינאית כאשר תקום (ולהתחשב ברצון זה), למרות שכתוצאה ממנה אני עלול למצוא את עצמי כתושב המדינה הפלשתינאית, אם כי אני משוכנע שרובו המכריע של העם הערבי היושב בציון יכריע נגד מהלך הגירושין המוצע.
הסכם גירושין 10264
דורון ידידי,

כן, מודה אנוכי באשמה - בקרבי קיימת נטיה סובייקטיבית, שרירותית לחלוטין, לגלות הזדהות וסימפאטיה 'שבטית' כלפי סוגי הדמוקרטיות המערביות השונות, ולאו דווקא כלפי קבוצות ומשטרים המקיימים בקירבם פולחן פטריאכיאלי - המבוסס על פראמטרים של כבוד, גאווה ובושה.

יחד עם זאת, אינני שולל חלילה את זכותם המלאה של אנשים סובייקטיביים באשר הם, לתמוך ולבחור בקבוצות התייחסות אחרות, השונות מאלו אשר בהן אנוכי תומך.

מובן מאליו שבצורה זו שרוי אנוכי במאבק ערכי תמידי עם אנשיה ונציגיה של הקבוצה האחרת, וזאת במסגרת כללי המשחק הדמוקרטיים.

כל נסיון לקעקע הסכמים שכאלו מקרב את הציוויליזאציה המערבית אל סופה, ואל החלתם של חוקי משחק הנהוגים בעולם השלישי.

בידידות

א. מאן

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים