בתשובה לאבירי, 29/10/02 10:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני עדיין מתקשה להבין את ההתעקשות על עניין ה*כל* שהוא עצמו נופל באותה מלכודת דמגוגית נגדה אתה יוצא חוצץ, אבל לעצם העניין חושבני שאין בינינו ויכוח. הבעיות עם "סליחה, טעינו" הן שתיים: ראשית, חלק גדול מהציבור הישראלי, וודאי מהממשלה הנוכחית אינו חושב כך, ושנית גם בקרב אלה שחושבים כמוך יש היסוס מהודאה כזאת שממש מזמינה לחץ לתיקון הטעות ע"י נסיגה חד-צדדית ובלתי מותנית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חס וחלילה. שאנחנו נתקן טעויות? לא יותר כיף ליצור כמה חדשות במקום? ככה יותר מעניין. יש על מה לדבר באייל הקורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, ליצור טעויות חדשות יותר מעניין, אבל אנחנו מעדיפים להתמקד במה שאנחנו טובים בו, ולהמשיך בטעויות המוכרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נא לקרוא את המשפט בשלמותו. גם בין אלה שמכירים בטעות יכול להיות ויכוח על אופן התיקון שלה. החיים, בהרבה מקרים, הם כמו משחק שחמט: נגעת - נסעת, וחזרה למצב הקודם היא בלתי אפשרית. בשחמט זה בגלל חוקי המשחק, בחיים זה בגלל החוק השני של התרמודינמיקה. למשל, יוכל מישהו לטעון ש*עכשיו*, אחרי ש(בגלל הטעות שלנו) מפלס השנאה הגיע למקום שהגיע, ואחרי שהצד השני בחר בדרך שבחר, חזרה למצב הקודם בלי הסדר היא נטילת סיכון מופרז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי רציני בהודעה הנ''ל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |