בתשובה לד. פר, 01/11/02 2:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חוקרים רבים, בארץ ובחו"ל, שבדקו את נושא גילוי העריות ואונס קטינות מקרוב זיהו דפוסים דומים בהתנהגות האמהות ובתגובותיהן למצב. ברוב המקרים, גם כשהדברים היו ברורים אך לא נאמרו בפירוש העדיפו אמהות רבות לא להתלונן ולא להגיב מסיבות שונות וביניהן: - התמוטטות עולמן והמסגרת המשפחתית עם שבירת האמון שבהיפוך התפקידים (הבת שממלאת תפקיד נשי). - פחד להתעמת עם הגבר עימות שיכול להדרדר לכדי אלימות, פחד מאובדן בן הזוג והישארות לבד. - פחד לאבד מקור פרנסה ראשי. - הכרה בהתעללות פירושה הכרה בכישלון ההורות ("אם הייתי אמא טובה, הילדה לא היתה מגיעה למצב כזה). - קנאה בבת הצעירה, הנאה (לעומת האם המזדקנת). הבת המפתה היא הדרך להשאיר את הגבר בבית שלא ילך לחפש ברחוב. זהו אכן מצב פתולוגי ומסובך שדורש טיפול ופתרונות עמוקים אך הוא קיים במקרים רבים מאוד של גילוי עריות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, ההסברים הראשון והאחרון נשמעים לי יותר מדי כמו משהו שפרויד היה אומר, ויש לי בעיה עם זה. אם האם יודעת שמדובר ב*אונס*, איך היא יכולה להתייחס לזה כאילו שהבת ממלאת תפקיד נשי? האם להיות קורבן אינוס הוא תפקיד נשי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה החלטת שהאם יודעת שמדובר באונס? האם יודעת שהיא צריכה לגמור את החודש והאם יודעת שקשה לה להיות לבד ושהיא צריכה דמות גברית בסביבה. האם מעמידה פנים שהיא לא יודעת שהגבר משתעשע עם בתה המתבגרת. הגדרה של "אונס" או "התעללות" או "הזנחה" הן הגדרות חברתיות נורמטיביות. במקרים רבים, האם רואה בבת כממשיכת דרכה ומשלימה עם העובדה שהבת תעבור את אותם טקסי התבגרות שהאם עברה ושגם לה נכונו חיים קשים. אתה מוזמן לבדוק את כל הפריטים הביבליוגרפיים שעוסקים בגילוי עריות ובנערות במצוקה (יש לי רשימה נרחבת אם רק תרצה) הפריט הפשוט והקליט ביותר הוא ספרון קטן בכריכה רכה של דוד טנא. אתה יכול בנוסף להיכנס לספרית "האוזן השלישית" ובמדף הסרטים התיעודיים לשאול את הסרט "היהלום שבפנים" (או שאתה יכול לקחת אותו ממני). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |