 |
א. לא ולא, אם הבסיס אורתו-נורמלי (כלומר - אם לכל זוג מצבים קוונטיים <א|, <ב| מתקיים <א|ב>=1 אם ורק אם א=ב ואפס אחרת) הרי שאין שום התאבכות. כמובן שיתכן המילטוניאן שיעביר ממצב <א| ל<ב| (למשל ילד עקשן ועצבני שתמיד משנה את הקוביה לתוצאה הרצויה לו), אך שום דבר פריקי אחר.
מעבר למה שקראת 'הבסיס הנכון' זה בדיוק מה שפיסיקאים מכנים 'ליכסון של מטריצת המצבים'. למשל בוא נסתכל על מערכת של שתי קוביות משחק הוגנות. מרחב המצבים ההתחלתי הוא מכפלה של מרחב התוצאות של קוביה אחת בזה של הקוביה האחרת. אבל אם אנחנו מתייחסים רק לסכום הקוביות, הרי שיש לסכום את כל המצבים שסכומם שבע וכו':
<1 6| + <2 5| + <3 4| + <4 3| + <5 2| + <6 1| = <שבע|
אח"כ יש לנרמל את <שבע| כך ש<שבע|שבע> = 1, לעשות זאת גם ל<שתיים| עד <תריסר|, וזה כבר נראה די סיוטי.
די אם אזכיר את המארה הרובצת על כל סטודנט שנה ג' לפיסיקה - מקדמי קלבש-ג'ורדן כמו <4 3|שבע>. אוי ויי.
אני לא מבין הרבה במצבים מצומדים, אבל אפשר להסתכל על זה כך:
א . נניח שמדדת <שמונה| בתור מצב סכום הקוביות. עתה יש סיכוי של חמישית שהקוביה הראשונה נמצאת במצב <3|. עתה מדדת <5| בתור מצב הקוביה השניה, מכאן שהקוביה הראשונה בהכרח נמצאת במצב <3|.
ב. עתה נמדוד קודם <5| בקוביה השניה. עתה קיים סיכוי שישית לסכום הקוביות להימצא במצב <שמונה|, פשוט מפני שקיים סיכוי שישית לקוביה הראשונה להימצא במצב <3|.
טוב, מלכתחילה רציתי לומר שלאחר שמדדת באיזה מצב נמצא סכום הקוביות נוצר צימוד בין ערך הקוביה האחת לערך הקוביה האחרת. אם זה לא צימוד, לפחות הסברנו (?) בזה מושג אחר - חילופיות של אופרטורים. ראינו שאופרטור המדידה של סכום הקוביות אינו חילופי עם אופרטור המדידה של הקוביה השניה, שהרי הם קובעים ערכים שונים לסיכויים למדוד ערכים בקוביה הראשונה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש