בתשובה לליאור חיימוביץ', 11/11/02 1:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סליחה, אבל בחו"ל תלבושת אחידה כוללת ג'קט ועניבה. בארץ, היא לכל היותר חולצת טי-שירט מסמורטטת (נראה לי שככה הן נראות אפילו כשקונים אותן!). ראיתי חולצות סיום מסלול שנראות יותר מכובדות מה"תלבושת האחידה" של בי"ס ברנר (כשעוד הייתה כזאת). כמובן שאינני דוגל בג'קט ועניבה. לא באקלים הישראלי, בכל אופן, אבל יש דרכים להשיג מהוגנות גם בלי לחנוק את הלובש האחיד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא, מה המטרה שלך כשאתה קובע תלבושת אחידה בבית ספר. האם יצירת "גאוות יחידה"? יצירת "אווירת משמעת"? לפי מה שהבנתי, קביעת התלבושת האחידה במקרה הרלוונטי הזה היא מטעמים כלכליים. במקרה כזה, עדיף חולצת בית ספר בחמישה שקלים,ולא חליפה מכובדת במאה. _________ העלמה עפרונית, שאף פעם לא הבינה איך זה שבבית ספר שלה לא הייתה תלבושת אחידה, ועדיין כולם לבשו אותו הדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה לא עולה חמישה שקלים. גם תלבושת אחידה, אע"פ שהיא אמורה להיות זולה- היא לא תמיד זולה. ואולי לא צריך חליפה מכובדת (איכס!), אבל למה תלבושת אחידה צריכה (כמעט) תמיד להיראות כ"כ רע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבית הספר שעבדתי בו בשנה שעברה, אמנם לא הייתה תלבושת אחידה, אבל הייתה "חולצת בית ספר". חולצה קצרה עלתה חמישה שקלים, סווטצ'רט ארוך עלה 15.(אני לא סגורה לגבי הסווטצ'רט, אבל זה סדר הגודל). ובלי קשר, יצא לי להוציא חולצות יותר מפעם אחת- חולצת טי-שרט קצרה, עם הדפס, בלי טובות ובלי הנחות יכולה לעלות 12 שקל בכמות של למעלה משמונים חתיכות. __________ העלמה עפרונית, אוהבת את החורף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אלא שחולצת טי (שרט?, כמו רחוב דאונינג סטריט?) שעולה 12 שקל(ים), טובה לאיזה ארוע חד פעמי, או כמזכרת (כמו חולצות סוף מסלול שהוזכרו פה). חולצת בית ספר אמורה להלבש יום יום, למעלה מ 200 פעמים בשנה. גם אם נניח שתלמיד רוכש 3 חולצות כאלו, ושהוא לובש חולצה במשך שלושה ימים לפני שהוא (או הוריו) טורח לכבס אותה, מדובר בלמעלה מ 20 כביסות בשנה. חולצה שעולה 12 שקלים לא תעמוד בכך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב, השאלה היא מה המטרה שלך. זה הכל. הנקודה היא, שכשעושים קנייה מרוכזת, אפשר להשיג את הדברים הרבה יותר בזול, וחשוב יותר, לסבסד את הקנייה מבלי להביך את הילדים שאין באפשרותם לשלם את המחיר המלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...היא שילדים שיש להם קונים 5 חולצות וילדים שאין להם קונים חולצה אחת, במידה גדולה יותר (שיהיה לילד מקום לגדול בתוכה). אני לא מאמינה שאפשר ליצור תלבושת אחידה כלשהי שתמחק הבדלי מעמד, משום שטבע האדם הוא להפגין ערכיו וערכו באמצעות מראהו. אז אם חסמת לקבוצת אנשים את היכולת להתבטא באמצעות חולצה, הם יתבטאו באמצעות מכנסיים. או עגילים ושיער ונזמים ואיפור (יש לכם מושג כמה עולה איפור?!? והוא גם מתכלה, בשונה מהחולצות) או סידור ציפורניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע לאיזו תלבושת אחידה התכוון המשורר בקריית-שמונה והעניין גם לא הוזכר בידיעה. נראה לי ברור מאליו שלא הכוונה לחולצת-טי מסמורטטת עם הדפס שיורד אחרי שתי כביסות (יחד עם הצבע והבד). אני לא פוסל, לעומת זאת, חולצת צווארון פשוטה, מהסוג שאתה או אני עשויים ללבוש ביום-יום. אין סיבה שילדים לא יתלבשו יפה, ויחד עם זאת יחסכו מעצמם ומהוריהם את בגדי המעצבים וחברות-הענק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע לפני שאנחנו הופכים את כל האנשים הקטנים לרודפי תוויות ומותגים, בוא נחזור רגע לפורפורציות.1 על הקו בין תלבושת אחידה לתלבושת-מעצבים-חברות-ענק יש כמה נקודות נוספות. בדיוק כמו שאני לא הייתי רוצה שיכריחו אותי ללבוש דווקא בגדים ספיציפים2 בלי שום קשר לאיך שהם נראים, ככה גם לא הייתי רוצה את זה כשהייתי תלמידה. בגדים, פרט לעובדה שהם מקור כל הרע שבעולם3 הם גם דרך לביטוי עצמי, למשיכת תשומת לב, ולעוד אלף ואחד דברים. ורק בשביל הפרוטוקול- אני לא חושבת שחולצות צוארון הם יפות במיוחד. קורה. 1אני לא מתייחסת כרגע לידיעה הספיציפית לגבי קריית שמונה. 2תנו לי להנות מהחודשיים וחצי שנשארו לי, תודה. 3בהתחלה חשבתי שאין צורך לציין שמדובר בסרקזם בסיסי, אבל אני כבר לא משוכנעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל לעניין חולצות הצווארון שכה קרוב לליבי1: איזה לבוש (פשוט, של יום-יום) את מגדירה כאלגנטי? מן הסתם נכונים דבריך על כך שהבגדים הם דרך לביטוי עצמי ומשיכת תשומת לב. קחי אבל בחשבון שברוב בתי הספר (ואני חושב שיש הנחייה ממשרד החינוך בנושא) קיים קוד לבוש בכל אופן, כך שה"ביטוי העצמי" ו"תשומת הלב" נפגמים גם כך. ילד לא יכול להגיע לבי"ס עם ראש צבוע או עם בגדים קרועים, וכו'. עכשיו תטעני, ובצדק, שתלבושת אחידה תקח את הפגיעה הזו צעד אחד הלאה. נשאלת השאלה מה עדיף על מה - פגיעה בילדים שידם אינה משגת ואינם יכולים להביע את עצמם כפי שאולי היו רוצים, או פגיעה באלו שכן יכולים? ומה עם האפשרות שההוראה הזו גם תשנה כמה דברים לטובה? ילדים לא יהיו מושא ללעג וקלס בגלל שיש להם "גלי" ולא "נייק", ותנתן הזדמנות שווה לכולם להיות מי שהם באמת, בלי קישוטים וגינונים מיוחדים? כדאי שאפסיק עכשיו לפני שאהיה הבית"רי הראשון שתמך בפומבי בתורות סוציאליסטיות :-) 1גם אני לא משוכנע אם צריך לציין שמדובר בסרקזם בסיסי, או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מי אמר שילדים צריכים להיות לבושים אלגנטי? ילדים צריכים להיות לבושים נוח. מהסיבה הפשוטה- הם ילדים. הם רצים, קופצים, משתוללים, משחקים עם טינופת1, מזיעים... שאני אמשיך או שהבנת את הנקודה שלי? אני באמת לא מבינה מה פגם מצאת בטי-שירט פשוטה. אני לא יודעת מתי בפעם האחרונה היית בבית ספר, אבל לי לא יצא להתקל באיזה קוד לבוש חריג. בבית ספר בו למדתי _כן_ הסתובבו ילדים עם שיער אדום וירוק, ציפורניים סגולות וג'ינס קרוע ומקושקש 2. וזה היה רק ביסודי. בתיכון בכלל לא היו גבולות- לבוש גותי תמוה,אנשים יחפים עם ג'ינס בין הקרעים, קעקועים ופירסינגים על כל איבר אפשרי,שיער ארוך, שיער קצר, מאפרות קוצים, ראסטות, תצוגת מנגו, זארה, או שינקין, חולצות T מידה 8 צמודות,גופיות ספגטי, שאני אמשיך? הפעם הראשונה בה נתקלתי ב"קוד לבוש" היה בשנת שירות- המנהלת באחד מבתי הספר היסודיים אסרה על התלמידות (והמורות) להסתובב עם גופיות. אתה יודע מה? לגיטימי לחלוטין בעיני.3 ולגבי מה שטענת, לא אמרתי שאני נגד תלבושת אחידה.אם אני לא טועה, אפילו אמרתי כמה דברים _בעד_. כן, בעיקר בגלל העניין הכלכלי, ולא מתוך כוונה חינוכית כזו או אחרת (למרות שאני לא פוסלת. עדיין לא גיבשתי דעה בעניין) ורק נקודה אחרונה, אני תוהה עד כמה אתה מכיר ילדים. כמו שכבר ציינה כאן מישהי, גם כשכולם לובשים בגדים אחידים, עדיין אפשר לראות אם הנעליים מלונדון, התיק מפריז ומשקפי השמש מאיטליה.אם מישהו רוצה להפגין עושר, שום דבר לא יפריע לו.4 1במובן הטוב של המילה... 2אני עד היום מנסה להדחיק את הג'ינס שהפכתי לקיר גרפיטי צבעוני, והיה אחד מהבגדים החביבים עלי. 3בעיקר כי זאת לא הייתה המנהלת של הבית ספר "שלי". (; 4אני באמת חייבת לציין, שהיום ההבדלים בין מכנסים בשלושים שקל למכנסיים במאה חמישים בקושי קיימים, שאין לי בעיה למצוא נעלים סופר-אופנתיות ומגניבות ב29.90, ושבחנויות יד-שנייה יש את הבגדים הכי מדליקים בעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הבדלי המעמדות" האלה לא באים לידי ביטוי רק בביגוד. יש גם את אלה שקונים בקפיטריה ואלה שמביאים אוכל מהבית, יש ילדים שלא יוצאים לטיולים שנתיים בגלל שהם לא יכולים להרשות לעצמם, וכו' וכו'. הפר"ח שלי גר בבית שנראה כמו משהו שראית בחלום רע, אין להם את הכסף לקנות את התלבושת האחידה שדיברת עליה! אפילו זה לא נמצא בהישג ידם של כל הילדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש ילדים שאין להם? האמנם? וואלה, תודה. מה הייתי עושה בלעדייך? איך הייתי יוצאת מהבועה שאני חיה בה מבלי להכיר את ה"עולם האמיתי שם בחוץ"? נחשי מה? עכשיו כשאת מעלה את הנושא, נראה לי שיכול להיות שיש ילדים שגם לא מביאים אוכל מהבית, כי לא ממש יש להם. לאאאאאאא, בטח זה לא דבר שקורה, נכון? את לא מכירה אותי. את לא יודעת מה ראיתי ומה לא ראיתי. בפעם הבאה, תקראי- העיריה טוענת שהיא תסבסד את התלבושת האחידה לאלו שידם אינה משגת. _________ העלמה עפרונית, עכשיו ממש עצבנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל להתעצבן, באמת. על אותו משקל גם אני יכולתי להגיב בעצבים כשאמרת לי: "ורק נקודה אחרונה, אני תוהה עד כמה אתה מכיר ילדים". גם את לא יודעת מה אני ראיתי ואת מי אני מכיר או לא - ואת זה אומר מי שעשה שנת שירות במקומות לא הכי סימפטיים בעולם1. 1 אני משער שזה יזכה אותי בקצת יותר כבוד ממך :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה לא זכית לכבוד ממני? לא זלזלתי בך בשום שלב, אנילא מכירה אותך מספיק... אני לא מכבדת אנשים יותר או פחות בגלל שהם כן או לא עשו שנת שירות או וואטאבר. בכל אופן, סליחה, תודה ושלום. צודק. _______ העלמה עפרונית,סתם במצב רוח מדכא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצב רוח מדכא זה נורמלי, אבל להוציא את זה עלי?... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלמה, אין לי שמץ שימצו של מושג על מה העצבים... לא התכוונתי להגיד שלא ראית, לא התכוונתי להגיד שלא שמעת, לא אמרתי שאת חיה בבועה (מהתגובות שלך אני יודעת טוב מאוד שאת לא), ואני ממש לא מבינה על מה כל-כך התעצבנת. רק ביקשתי להמשיך את התגובה שלך, ולא לחלוק עליה. יכולתי להגיב לכל תגובה אחרת, לאו דווקא שלך, פשוט הסכמתי לגבי מה שאמרת (''נעליים מלונדון'', ''תיק מפריז''), והמשכתי. הייתי מתנצלת, אבל אני לא חושבת שיש לי על מה. את לחלוטין לא הבנת אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהיה זה בכיתה י', כאשר החליטה הנהלת התיכון בו הוחזקתי להשיב את האחידות לתילבושת, כנראה בהשראת סגן המנהל מזרה האימה שהיה קומוניסט ושמרן. החלטה זו דחפה אותי ליזום מאבק בנושא. טענתי היתה שהאופנה הרווחת אז התבססה על בגדים משומשים (חולצות של אבא), דהויים וקרועים (ג'ינסים), מה שהעניק לשכבות המצוקה דווקא יתרון פתיחה (לא בדיוק בניסוח זה). אך היו עוד סיבות. בדיעבד התברר שגורם חשוב במניעי ההנהלה היה המכנסונים של חלק מן הבנות.* זה הגיע עד כדי השבתת הלימודים, למשך כשעה וחצי (עד שההנהלה שברה את השפנים), שהסתיימה בהשעייתי מן הלימודים ולבסוף גם בהדחתי ע"י חבריי לכיתה מן המועצה. כיום אין לי דעה בנושא זה (כמו גם ברוב האחרים). זה מאוד תלוי במה שקורה בפועל, מעבר לתאוריה והעקרונות. לא בכל שכונה ובי"ס ישנה אותה נהירה אחר מותגים ולא בכל מקום נוצרת הפרדה "מעמדית" וקינאה משמעותית על רקע זה. גם כשישנה בעייה כזו, ראוי שההורים יראו בכך אתגר חינוכי מרכזי ושעור חשוב לילדיהם, שכל חייהם עתידים להיתקל בחוסר השיוויון – בכל התחומים: כסף, צורה חיצונית, כישרון, מעמד ועוד. כדאי שהם ילמדו עוד בשלב זה ומתוך דוגמא אישית של ההורים להתמודד ולקבל את החיים כפי שהם. מצד שני... אם נחזור ל"מה שקורה בפועל", רוב ההורים אינם מסוגלים לחנך את ילדיהם כיצד להתמודד עם אופנות, מעמדות ושאר חולירות מושרות חברה. רוב ההורים, ומי שנתקל בהורים יודע על מה אני מדבר, אף חסרי כל הכשרה, שלא לדבר על רישיון ממוסד מוכר, המאשר כשירות מינימלית להולדה ולגידול הדור הבא באופן סביר. בד"כ גם הם עצמם נדים ברוחות האופנה ומתנשפים במעלה החברה ויעדיפו לפעול למען מעמדו החומרי הנוכחי של ילדם מאשר לשבת ולחשוב כיצד להסביר לו מדוע בעצם לא להחליף את מטפחות התחרה שלו בחדשות ויקרות שבעתיים, שעליהן מודפסות מילות "Las Ketchup"** (בטח יש דוגמא טובה יותר), למרות שלכל המקובלים כבר משתלשלות כאלו מן הכיסים, ולדאוג בכך לאושרו העתידי. כך שאולי זהו קרב אבוד ועדיף כאן למנוע מן הילדים את הסבל וההטמעה של התחרות המותגית היום יומית בתקופה כה משמעותית בעיצוב יחסיהם עם החברה הסובבת, לפחות בתחום הלבוש. אך יש לזכור כאן כי גם אז, המותגים יבואו לידי ביטוי בתיקים,בשעונים, בקלמרים, בנעליים.... מצד שלישי... החינוך בתיכון הוא השלב האחרון בחינוכנו הפורמלי, לפני כניסתנו כבוגרים אינדיבידואליסטים ואחראים לחברה דמוקרטית ופלורליסטית. כדי לגזול ממישהו אמצעי ביטוי אישי כה בסיסי, ראוי שתהיה לכך סיבה ראויה, מעבר לצורך הבסיסי שלנו, המבוגרים, להקל ולבטל את ערך החופש והצרכים האינדיוידואליסטים של בני הנוער מפני צרכים מסויימים שלנו, המבוגרים. כשעליי כפו בתיכון מדים אחידים, הרגשתי קטן, מושפל וקורבן להחלטות שרירותיות של בעלי כח שעושים שימוש בלתי ראוי בסמכות שניתנה להם. *לא תאמינו, אך התנהלו אז דיונים בין מועצת התלמידים להנהלה בנושא מידת הכיסוי לה מחוייבים ישבני התלמידות. היה גם מקרה בו המורה לכימיה...במחשבה שנייה כדאי לעצור כאן. בכל מקרה, תקופה נפלאה לעין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון! אני כמסיימת התיכון, כנראה שכבר לא "אפגע" מהמדיניות של הבית ספר שכנראה ישוב לסורו ויחזיר את התלבושת הזו, שהיא מיותרת לגמרי לדעתי. ואם כבר היו מחקים כמה בתי ספר באירופה מילא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |