 |
|
 |
||
|
||||
 |
הממם, אם הייתי אוצר מוזיאון רוסי, הייתי שוקל לזייף כמה פרינקיפיות כאלה, ולמכור כל אחת במאה-מאתיים אלף דולר החתיכה. שאיזה אספן מיליונר עם זין קטן וחיבה יתרה לכתבי יד נדירים יממן איזו כנופיה של בני בליעל, ובאותו שוונג יכסה את הוצאות התפעול של המוסיאון ואולי גם את הפנסיה שלי. הרי אותו אספן לא יוכל להשוויץ בפרינקיפיה שברשותו, הוא יצטרך להחביא אותה באיזה בור. אז מה זה משנה אם הוא מחביא את המקור או את הזיוף? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש מומחים לכל הכתבים העתיקים האלה, שיודעים מה זיוף ומה מקור. (וחלקם עובדים עבור השוק השחור) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |