בתשובה לאליצור סגל, 13/11/02 11:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. האם הפרופסורית הנכבדה הזו ערכה את הניסוי המעניין הזה על גרונה שלה? 2. האם תהייה מוכן לנסות חיתוך כזה על משהו שיכול _לדווח_ אם באמת הוא כבר לא מרגיש כאב? (ברור שי רק סוג אחד של חיה שיכולה לעמוד בצורה אמינה בתנאי הניסוי) 3. האם אתה מקבל _כל_ מה שפרופסורים מדעיים אומרים או שרק מלקט את מה שנוח לך, אד-הוק? 4. האם "כתב קבלה" (תגובה 106689) שניתן לשוחט ושעל סמך התעודה הזו קובע "האוכל" אם השחיטה היתה כשרה, לא מהווה למעשה "רשימת שוחטים רשמית" (תגובה 106529)? 5. אם (4), האם אין זה מראה פגימת מה ביכולת הקריאה שלך כשהפכת התיחסות צינית ל"רשימת שוחטים רשמית" ל"רשימות ממסדיות"? 6. אם (5) ואם לא (5), מהיכן הנחת שאני בקשתי הסבר ל"שחיטת חולין" - תגובה 106689 שלך לתגובה 106686 של הקריבו? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לק"י קודם כל - האיל האלמוני צודק. שחיטת גוי אסורה משום שדיני שחיטה לא חלים עליו בכלל (כלומר שחיטתו פסולה מעצם העובדה שהוא גוי שלא נצטווה על הלכות שחיטה) ורק לאחר מכן באות הסיבות הטכניות - ישר כוח להבנתו הנכונה. באשר לשאלה הטכנית האם גוי שלמד מהוולגטה יוכל לשחוט - אין שום אפשרות כזו. כי בתורה כתוב אך ורק "וזבחת כאשר ציותיך". כיצד נצטווינו מבואר בתורה שבעל פה והפרטים אינם כתובים כלל בתנ"ך. כתב קבלה אינו מכיל שום האצלה מיסטית - זו פשוט תעודה המלמדת שפלוני נבחן בבחינות עיוניות ומעשיות והצליח בהן. אדם שאינו יודע בעצמו הלכות שחיטה יכול להבין מתוך התעודה שפלוני למד אצל רב מסויים, נבחן, ולדעת אותו רב הוא ראוי לשחוט. כמו שרופא או כל איש מקצוע אחר לומד ומקבל תעודה - סמכות התעודה תלויה בסמכות המוסד נותן התעודה וכך סמכות תעודת השוחט תלויה בסמכות הרב שחתם עליה. רבנים השולטים בעצמם בנושא בוחנים אישית את השוחטים שהם אוכלים משחיטתם ואינם נזקקים לתעודה הם פשוט יכולים לבדוק בעצמם את הידע של השוחט. באשר לפרופ' הנ"ל הדבר באמת אינו חשוב לי כלל ואין לי מושג איך היא עשתה את נסוייה אני גם לא יכול לבדוק את תקפות התעודה שלה חוץ אולי מאשר לודא שאינה מזוייפת. לדובי מאוד מפריע לראות דם - ובכן, אפשר לשחוט בלי להוציא דם. השחיטה הינה חיתוך של הקנה שבו עובר האויר והושט שבו עובר האוכל. רצוי לשחוט גם את העורקים המובילים דם למוח הנקראים בלשון חז"ל ורידים. אבל השחיטה כשרה גם אם הם לא נחתכו. בפרות הקנה והושט הנקראים בלשון חז"ל סימנים נמצאים בעומק הגרון ולא ניתן להגיע אליהם עם הסכין בלי לחתוך בדרך את הורידים. אבל בכבשים ועופות ניתן להוציא את הסימנים החוצה ולחתוך אותם בלי לחתוך את הורידים - כך לא יצא דם. אבל שחיטה זו הינה אכזרית לאין שיעור יותר משחיטה רגילה כי הבהמה מתה לאט לאט מחנק ולא מהפסקת זרימת הדם למוח המביאה למות כמעט מידי. בדרך כלל אין שוחטים כך. המקרה היחיד שבו נוהגים כך הוא בשחיטת אוזים שפוטמו. דחיסת האוכל בכוח לפיו של האווז עלולה לקרוע את הושט ובכך להטריף את האווז. לכן יש צורך לחתוך בזהירות את הקנה בלבד (דבר המספיק בעופות אבל בבהמה צריך לשחוט את הקנה והושט גם יחד) ואחר כך להוצא את הושט ולבדוק אותו לכל אורכו האם הוא לא נקרע מחמת הפיטום. בשחיטה כזו אין הורדים נקרעים אגב שחיטה. והיות והאוז הוא עוף מים הרי הוא מסוגל לעצור את נשימתו דקות ארוכות עד שמת מחנק לכן כדי לקצר את יסורייו נוהגים לאחר מכן לחתוך את אחד הערקים הראשיים כדי לקרב את מיתתו. יש להדגיש שהליך בלתי רגיל זה נעשה אך ורק בגלל הפיטום - באווזים לא מפוטמים אין עושים כן כי זו שחיטה אכזרית. ולבסוף, בעקבות שאלותיך אלי: האם בדקת שהחיות סובלות פחות ממות באמצעות מכת חשמל או יריה ברקה מאשר על ידי שחיטה? כיצד בדקת? מה היתה שיטת הניסוי? האם אתה מוכן לנסות אותו על עצמך? אם כן מתי אתה מתכוין לערוך את הנסוי? אם לא, מה פתאום אתה שואל אותי שאלות כאלה. וחוץ מזה אתה בכלל לא חייב לקרוא מה שאני כותב. אני רק מעביר אינפורמציה למי שרוצה אותה. אליצור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, את סליחתך אבקש. אני לתומי חשבתי שאתה הוא זה שהתאמץ להצדיק טכניקת שחיטה כזו או אחרת על ידי הנסוי של אותה פרופסורית, ולכן החובה מוטלת עליך להראות שבאמת יש הבדל לסבל החיה. האינפורמציה שאתה מעביר מרתקת ביותר אבל חבל שאתה מתאמץ לבנות מראות תעתועים ואחר כך לנסות להילחם בהם או להטיל על הצד האני לאשש את טענותיך. להזכיר לך, תגובתך הראשונית בנושא הופנתה בכלל לדובי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דם לא מפריע לי. מפריע לי הזמן הרב שעובר בין ביצוע החיתוך לבין מותה של הפרה. למעשה, גם זה לא מפריע לי, אבל זה בגלל שאני פסיכופת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לק''י אינני וטרינר, אבל לפי מה שאמרה הפרופסורית שהזכרתי לאחר חיתוך הורידים - כלומר העורקים הראשיים, הבהמה מתה תוך שניות ספורות - לפי דבריה זו מיתה העדיפה על יריה לתוך הרקה וכן גם על מכת חשמל. הפרכוסים והעויתות אינן מעידות שהוא חיה - אלו תגובות בלתי רצוניות של השרירים - השערות למשל ממשיכות לצמוח שעות רבות לאחר המות. גם בהמה שנותחה לחתיכות עדיין שעות רבות לאחר המות השרירים בחתיכות הנפרדות עדיין מפרכסים למרות שמדובר בחתיכה שהופרדה לגמרי מהגוף לפני זמן רב. דוקא שחיטה בלי הוצאת דם אכזרית יותר - כי הבהמה מתה מחנק והמות עלול לקחת יותר מחמש דקות. אליצור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, ראית אחת כזו, והראש שלה פעל בסדר גמור במשך דקות ארוכות. אם הפה והעיניים זזים, סימן שהם עדיין מתפקדים (ולא מדובר בפרכוסים סתם), וזה אומר שגם המוח עדיין חי וקיים. לא ידוע לי שהפסקת זרימת הדם למוח משביתה אותו מיידית. זה גם לא סביר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |