בתשובה לשי כהן, 10/10/00 23:03
לידיעת מפצחי הגרעינים 10682
קצת תזכורת על הלוגיקה המוזרה של הרתעה גרעינית. הכפתור יכול להיות חלוד, המש"ק האחראי מסטול, בג"ץ שמאלני - מה שאתה רוצה. זה לא משנה בכלל, כל עוד הצד השני לא יכול לסמוך על זה בבטחון. אם כבר מגיעים למצב שצריך ללחוץ - אז זה כבר מאוחר מדי, הנשק לא השיג את מטרתו. כבר לא צריך ללחוץ. כמובן, מותר לי להגיד את זה רק בגלל שאין לי שום קשר, שום מידע-פנים ושום השפעה על מדיניותה של ישראל בתחום.

כשל בהבנת הלוגיקה הזו יכול להביא למסקנות הטבעיות-לכאורה אך המעוותות לחלוטין, לפיה היינו מאוד קרובים לכפתור ב-‏73.

אתה מספר מה הפריע לסורים להתקדם - שאריות רוח הלחימה של שרידי צה"ל, וטעות טקטית איומה פרי הדוקטרינה הסובייטית. ואתה מסיק שאלמלא שני אלה, היינו נדרשים לשחק אותה. האם עולה בדעתך האפשרות שהסורים חששו בדיוק מכך, ולכן עצרו?

אפילו זה ניסוח מעוות. נכון יותר לומר שברגע שלישראל יש נשק גרעיני - תיקון: ברגע שהסורים חושבים שלישראל אולי יש נשק גרעיני - מראש מטרת המלחמה היא בהכרח מוגבלת. חיפה לא היתה על הכוונת.

נכון אולי לומר שב-‏73 נזקקנו לנשק הגרעיני. לא נכון בכלל לומר שהיינו קרובים להפעיל אותו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים