בתשובה לדובי קננגיסר, 12/10/00 2:00
על מוסר ואמונות טפלות 10690
הערה מקדימה:
לתומס ריד יש הגדרה יפה למושג "אדם מוסרי": נניח שאני מוכיח לך באותות ובמופתים שרצח ילדים הוא הכרח מוסרי (אני יודע, זה נשמע דבילי, לא סביר, וכו'. אבל נסו לדמיין אפשרות כזו). מה אתה עושה? אתה יכול לומר "וואלה!" וללכת לרצוח בני אדם. אתה יכול גם לומר "עומר, אני לא יודע מה הבעיה. אולי אתה עובד עלי, אולי אני לא מספיק חכם כדי להבין מה הולך כאן, אולי הלוגיקה עצמה דפוקה, ואולי הנחות היסוד שלי מוטעות לחלוטין, אבל אני לא מוכן לקבל את המסקנה שרצח הוא טוב". אם בחרת באפשרות השניה, אתה מוסרי.

לענייננו.
1. מותר לך לומר "אני לא יודע". הטיעונים שהועלו כאן נגד גילוי עריות הם ברובם המכריע קשקוש. העלתם את הטיעון שגילוי עריות נחשב פשע בכל תרבות. ובכן, עד לפני 200 שנה, להיות אתאיסט נחשב הרבה יותר גרוע מגילוי עריות - בכל תרבות - והטיעון הזה נופל. בנוסף, אני מניח שבכל חברה מצויים אנשים שמחטטים באף. האם מכאן אתה מסיק שחיטוט באף הוא תכונה נושית הכרחית? בכל תרבות היו מקרים של גילוי עריות, אתה יודע...
טיעון "האיסור מן הטבע" הוא מטופש ואפילו מסוכן. יש הרבה דברים שבהם לא הייתי רוצה להיות "כמו בטבע". למשל, בטבע אסטמטיים כמוני לא היו שורדים דקה. אז מה, אתה מציע להרוג אותי כי קיומי כאן "לא טבעי" מספיק? ברור שלא.
לקח לך הרבה זמן לנסח שני טיעונים רציניים נגד גילוי עריות. הצרה היא, שהטיעון לגבי הנזק החברתי הוא טיעון בעייתי: לגדל ילד מחונן גם יפגע בו חברתית. לפי הטיעון הזה לחברי כתות נרדפות (עדי יהווה, למשל) אסור לגדל ילדים כי הילדים יסבלו מרדיפות... מה בדיוק ההבדל?
לצערי, אני מוצא רק טיעון אחד סביר נגד גילוי עריות: יש פה חוסר סימטריה מוחלט בין ההורה לילד. הבאת כדוגמה ניצול מיני בצבא. דווקא האיסור על יחסים בין פסיכולוג ומטופל מתאימים יותר כדוגמה.
אבל משהו חסר לי כאן. האם זה הכל? האם הבעיה היחידה עם גילוי עריות היא שיש כאן חשש למניפולציות וליחסי כח לא שוויוניים? אם כן, למה לא ייתכן מקרה של גילוי עריות שיהיה טוב לכל הצדדים הנוגעים בדבר? האם בעתיד לא תתכן חברה שבה גילוי עריות יהיה נורמה חיובית?

(אני מקווה שברור שהשאלות הללו הן תיאורטיות לחלוטין...)

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים