בתשובה לליאור גולגר, 11/10/00 22:21
הנבואה ניתנה לטפשים 10697
נוכח הלינץ' המחריד שאך זה בוצע בארבעת המילואימניקים שתעו בדרכם לתוך רמאללה, כל דברי על היערכות נכונה של צה"ל עומדים באור המגוחך הראוי להם כרגע. ביחוד כשכל זה כבר קרה - חייל שלנו כבר תעה בדרכו ונכנס במכוניתו הפרטית לתוך רמאללה, ויצא בחיים מהלינץ' רק משום שלא ניסה לתפעל את נשקו האישי. כנראה שבמקום למנוע תעיה נוספת של חיילינו לתוך רמאללה היו עסוקים אצלנו בהנצחת הבזיון של חייל שאינו נהרג על הנשק.

רועי, החייל הדרוזי ז"ל שהזכרת בצדק אינו אלא יוסף מדחת (או שמא מחדת?) שהבדלתי את מקרהו מלכתחילה.
הנבואה ניתנה לטפשים 10698
אכן בזיון.
בעתיד יצויד כל חייל בגלולת ציאניד כדי שאם חו''ח יגיע למצב שבו עליו למות על נישקו הוא באמת ימות ולא ''יצליח'' חו''ח להינצל ובכך לשמוט את זיקפת הקומה הלאומית.
הנבואה ניתנה לטפשים 10699
From a national point of view a dead solider is much prefered to a captured one.
Hundreds of soliders died in Lebanon, 10 were captured alive.
The 10 captives caused more demage, in tactical and moral terms than hundreds of dead soliders. I'm not even talking about leaked information.
Being dead is probably better for the army, the state, the families and the soliders themselves.

I'm not saying that soliders should kill themselves, giving soliders cyanide will cause infinite moral damage. I'm saying that your cynicism has no place - we do prefer dead soliders - and it has nothing to do with erection.
אתה גם קורא מה שאתה כותב? 10701
טוב חייל מת מחייל חי? ולמה, כי עבור חייל חי נשלם הרבה יותר? כי קשה לו בשבי? כי הוא מסגיר סודות? אתה באמת מאמין במה שאתה אומר? יכול להיות, לאור דבריך הקודמים.

ודאי שהציניות של דורון היא כן במקום. כל אותם ערכי הסרק בדבר החובה למות על הנשק או הגאווה הלאומית אינם שווים ששערתו של ג'ובניק תיפול למענם, ואם עדיין לא הפנמת זאת, אולי כדאי שתבדוק איפה אתה חי. הרבה דם מיותר נשפך מאז אמר הרצל שעל דגל מתים. אדם החרד לעמו ילחם על חיי עמו ולא על זקפת הדגל.
ואכן כך נאמר בתדריכים! 10702
בהיותי חייל קרבי בלבנון (לפני כ8 שנים) נאמר לנו במפורש בכל תדריך שצה"ל ומדינת ישראל מעדיפים אותנו מתים על פני שבויים ולכן אין ליפול בשבי ואין להכנע (ובמאמר מוסגר נציין שגם נאמר שאין לקחת שבויים או לקבל כניעה של האויב) אפילו אם משמעות הדבר היא לההרג.
במקרה של חטיפת חייל ההוראות היו במפורש לירות על החוטפים ו/או על הרכב שבו נמצא החטוף על מנת לעוצרם בכל מחיר.
חברי ואני קיבלנו הוראות אלו כמשמען, אך כפי שלא מזמן עלתה השאלה של חוקיות ההנחיה שאין לקחת שבויים (הנוהל שמכונה בצה"ל "וידוא הריגה", אותו יש לעשות לכל לוחם אויב ללא קשר למצבו ושתורגל לפני כל יציאה לשטח) יתכן שיש צורך להרהר בחוקיות ההוראה הנוגעת גם לנפילת חיילינו בשבי.
בשורת המוות המהיר 10705
מר יערי הנכבד,

אדם הנושא מדים צבאיים הינו חייל, וכשכזה עלול הוא להקלע לעימות ולמלחמה, מצב בו יכול הוא - פשוטו כמשמעו - לאבד את חייו.

יוצא הדופן המרכזי הנוגע לכלל זה מכתיב, כי במידה ואדם שכזה נכנע ומסגיר עצמו ליריביו/אויביו - שומה על הללו לכבד את זכותיו האנושיות כאסיר וכשבוי, ולא להפכו לטרף קל עבור ההמון המשולהב.

במקרה רמאללה הנוכחי יש לבדוק ולוודא היטב כיצד הומתו אותם חיילים; האם פרצו הם באש, האם נלקחו לשבי ללא כל התנגדות וכ'.

במידה ופני הדברים הינה שהללו נרצחו במעשה לינץ' - יש בהחלט לשקול אמצעי העשוי להעניק מוות מהיר וחסר כאבים עבור חייל שנפל בשבי, במידה ומוצא הוא לנכון להשתמש באמצעי שכזה.

דומה כי בעימות המתמשך בין ישראל לפלסטינאים, לא יוכלו כלל חיילים ישראלים בעתיד להציל חייהם בנופלם בשבי, ללא קשר ל'גאווה לאומית' זו או אחרת, ולו מפאת סולם ערכיו השונה של הצד הערבי.

בברכה

א. מאן

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים