בתשובה לע. הרטוגזון, 08/10/00 2:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני רוצה להזכיר לכולכם שמשהו השתנה במדינה הזאת בשנים האחרונות. בניגוד למלחמות הקודמות, המושג שנקרא ''ישראלים'' לא קיים כבר כמה שנים. גם ההמון הפלסטיני הזועם לא יצליח למחוק את הניגודים בין חסידי דרעי בבית כנסת היזדים לבין זוללי השפנים והחזירים משיינקין. אין בארץ הזאת שני עמים אלא הרבה יותר - שלושה או ארבעה. אולי יש כמה עמים שנמצאים בקואליציה זמנית, ארגון רופף שנקרא מדינת ישראל. אבל את הארגון הזה אנחנו מנפצים כבר די הרבה זמן - אף בנאדם רציני לא מאמין במיתוסים שהוא מבוסס עליהם. הממלכתיות הציונית מתה. ש''ס וההיסטוריונים החדשים נגסו בה משני הצדדים. איש לאוהליך ישראל. אם היה איזה איום חיצוני קיומי הייתי מרגיש צורך להאבק למען שמירת עצמאותה של הארץ הזאת. אבל מה שמתחולל כרגע הוא למעשה מלחמת אזרחים הנישאת על גבי זעמם של שני סוגי אספסוף, שעם שניהם אני לא מרגיש שום הזדהות. ברור שאין לי כוונה לתת לאף אחד להרוג אותי או לסכן את חיי, גם אם אין לי שום דבר נגדו. אבל גם אין לי שום רצון להלחם בו לצרכי איזו לאומיות שמזמן למעשה כבר לא קיימת. בשביל לאומיות צריך קצת תרבות משותפת וקצת דרך משותפת. הדרך של רבים מאלה שאני צריך להיות איתם באותה מחנה מצביעה לכיוון מדינה דתית חשוכה. התרבות היא תרבות הבאבא ברוך. לכן כבר לא קיים שום דבר שמגדיר אותי כשייך לאותה זהות כמוהם. מצער מאוד להגיד את זה, אבל אין לי שום דבר משותף עם אלה ששרפו את מסעדת אווזי בשכונת התקווה. אני לא מרגיש קרוב אליהם יותר מאשר למוחמד דחלאן. במצבים כאלה פתאום כולם חוזרים להיות ''יהודים'', למרות שרק אתמול הם אכלו שלפוחית שתן של חזיר. אני הפסקתי להיות יהודי, ולא מתכוון לחזור גם אם יהפכו את צריפין למחנה ריכוז. לכן אני פחות או יותר שווה נפש למה שקורה. רק חבל לי על אלה שמתים בלי לחשוב על מה הם מקריבים את עצמם. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |