בתשובה לברקת, 23/11/02 21:39
כבוד 108562
הסיבה היחידה שאני אקבור אותו תהיה בריאותית אחרת לא אני לא אקבור אותו.
בעיקר אם רק הוא נותר בחיים כיוון שאז אני אהיה ככול הנראה מת ויהיה לי קשה לבצע את זה.

לכל מקרה מצבה בכל מקרה אני לא אכין. ושוב אם הצורך הבריאותי יהיה לקבור אותו זאת אומרת שאני אסתובב באזור מותו אז כן אחרת התשובה היא לא, אגב לי לא ממש יפריע אם חיות יוכלו אותי לאחר מותי. נהפוך הוא.
כבוד 108565
"נהפוך הוא", כלומר: אתה ר ו צ ה שחיות יאכלו אותך לאחר מותך?
כבוד 108566
כלומר אני מעדיף שגופי ילך לטובת עזרה לאנושות אולם אם לא יהיה בו צורך אז אני מעדיף להאכיל חיה רעבה ולא להיות מאכל לתולעת רעבה.

אני כבר ציינתי מספר פעמים בחיי כי אני לא מעוניין בכל טקס שהו וכי אני לא מעוניין כי אנשים יבקרו אותי לאחר מותי במקום זה או אחר מלבד אם ירצו בכך במחשבותיהם.
כבוד 108567
לתשומת ליבך: חיה רעבה ותולעת רעבה זה אותו דבר...
כבוד 108830
צודק כוונתי לחיה טורפת מהסוג הגדול (יותר דול מאגרוף) החיה על בשר.
תנו לחיות לאכול 108616
רק אל תסתבך לי עם איגוד התולעים.
ידוע כי לשלשולים ישנם קשרים הדוקים עם חברא קדישא, ברגע שסומנת לא תאמין באיזו איטיות הם יכולים לכרסם אותך.
חשבת על קבורה ויקינגית? ככה לפחות אתה יכול להאכיל דגים רעבים בבשר מדיום רייר...
כבוד 108629
שוב נכשלתי בלשוני. אבל תודה על התשובה. התכוונתי לבדוק אם הרציונליות (שלך) גוזרת בהכרח גם התנכרות *רגשית* לגוף המת מייד לאחר שמת. אני אמשיך לתהות אקדמית (ומקווה כמובן שתהייתי לא תהפוך מעשית, טפו-טפו חמסה-חמסה ‏1) אם התפיסה הזו תעמוד במבחן המציאות.

1 אני? לא רציונלית? אני רק נזהרת מאוד :-)
כבוד 108834
היות שמבחן המציאות במקרה הזה לא יהיה תלוי בי ככל הנראה. (קשה לי להאמין שאני אוכל להשפיע אחרי המוות) הרי שיהיה מה שיהיה, אבל כמו שציינתי זו העדפה שלי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים