בתשובה לדב אנשלוביץ, 14/10/00 13:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני שמח שאתה רואה בפצצות האטום על יפאן פשע מלחמה (היתה אלטרנטיבה חוץ ממלחמה מתישה עם עוד רבבות הרוגים: לנסות את הפצצה בפומבי לא רחוק מיפאן, ולתת לגנרלים שם קצת זמן לעכל - אפילו הם היו נכנעים. בינתיים אפשר היה פחות-או-יותר לנוח). אני נוטה לראות גם בהפצצת דרזדן פשע מלחמה. פשע שמתגמד, כמובן, לעומת פשעי הגרמנים במלחמה, ועדיין פסול. קצת פרטים: פברואר 45, קרוב לסוף המלחמה, כניעת גרמניה היא עניין של לא-הרבה-זמן. דרזדן, עיר שעד אז נשמרה במצב טוב (כי היא היתה ללא מתקני צבא ותשתית חשובים, כנראה), מרכזת אלפי פליטים, וגם שבויים רבים מצבאות בעלות הברית. ההפצצה היתה לילה אחד (אם אינני טועה), ללא אזהרה, ובפצצות תבערה ששרפו את העיר, והרגו 35,000 אנשים (רובם מן הסתם לא חיילים). תיאור מצמרר של האירוע מזווית הראיה של שבוי אמריקאי-יהודי יש ב"זמן סגירה" של ג'וזף הלר. גם כשאני זוכר בראש את מחנות ההשמדה, עדיין האינסטינקט שלי מתקומם נגד ההפצצה הזו. (מה לעשות, שמאלני.) האם זה היה לצורך הרתעה? ההפצצה האחרונה על אנגליה היתה חודשים רבים קודם. גרמניה כבר נחרבה. את מי בדיוק הרתיעו, ומפני מה? כל הכותבים כאן שקוראים להפצצות המוניות וכדומה טוענים בבטחון מלא שכל מדינה מתוקנת עושה כך, או היתה עושה כך. לך תוכיח - רוב המדינות המתוקנות לא עמדו בעימות כזה מאז מלחמת העולם השניה - ומלחמת העולם שינתה את הדרך שהאנושות מסתכלת על המושג "פשע מלחמה". בריטניה, אם כבר, נמנעה מלהפציץ שכונות מגורים בבלפסט, וזה לא שה-IRA היה אי-פעם צמחוני במיוחד. וגם אלו שהולכים למלחמת העולם ועוד לפניה מביאים בקלילות דוגמאות כמו השמדת האינדיאנים, או, שוב, הפצצת דרזדן. כאילו שאלו דוגמאות קונצנזוס להתנהגות מופתית של מדינות מתוקנות. הפצצת דרזדן שנויה היום במחלוקת קשה, מהצד המוסרי; השמדת האינדיאנים היא פצע פתוח בתודעה ההיסטורית האמריקאית, שלא מפסיק לדמם (ליבי ליבי לך, שי כהן: גם ארה"ב שורצת יפי-נפש). יכול להיות ששום דבר לא דומה לסיטואציה שלנו; אבל אל תיתלו במה שכל מדינות העולם היו עושות, רק כי נחמד לחשוב כך. כמובן שהעניין המוסרי הוא סתם שעשוע נחמד להגג בו במגזינים אינטלקטואליים - את הפוליטיקאים זה לא מעניין במיוחד. פצצות האטום על יפאן הוטלו בכוונה רבה, ואני די משוכנע שמתוך מחשבה על בעלי-הברית והאויבים-שבדרך, הרוסים - שהרי בשלב ההוא של המלחמה המאבק היה כבר על הסדר העולמי שאחריה. וחשוב היה להמחיש לתושבי העולם, במיוחד אולי באירופה, מי הצד החזק עכשיו. אני מנחש שגם הפצצת דרזדן לא באה "סתם". הניחוש הכי סביר שלי היה תמיד שזה היה בשביל להוציא לגרמנים כל טיפת חשק שאולי עוד נותרה בהם להשתלט על העולם (ויש בזה משהו נאצל, בכל זאת). אבל אולי גם זה היה רמז לרוסים (למרות שלא ברור לי למה *בדיוק*)? דרזדן נמצאת בקצה המזרחי של גרמניה, קרוב יחסית לחזית הרוסית... ובשביל מה הובלתי לדיון המעשי? כי שיקולים מעשיים הם שידריכו את תגובת ברק לפיגועים (חלילה). אני חושב שאולי הוא יחליט להגיב בצורה קשה מאוד דווקא אם יהיה הסכם קרוב - כדי שיהיה לו שמץ של סיכוי להעביר את ההסכם בציבור הישראלי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאירוע הפצצת דרזדן לא היה ידוע לי על פרטיו המדויקים. כל מה שידעתי הוא שבנות הברית השתמשו בדיוק באותו כלי שבו השתמשו הגרמנים קודם לכן כדי לעזור לעצמם לנצח במילחמה. אם אכן העובדות הן כפי שאתה מציג: גרמניה עמדה להפסיד בכל מקרה, וההפצצה נועדה רק לשם נקמה, אני חוזר בי מהלגטימציה שנתתי לעניין. זה לא עניין של שמאל וימין כלל אלא של הומניזם ואנושיות, ואלה לא נמצאים רק אצל אנשי שמאל, למרות שהם אוהבים להתהדר בכך שתשעה קבין מאלה נמצאים אצלם. המלצתי לאיים בהפצצת רובעי מגורים ברשות ולהתכוון לכך משום שבמלחמה אי אפשר לקבל את הכלל שלכל צד יש כללים אחרים, ואני גם חושב שעצם האיום והנכונות לממשו יביאו לכך שלא יהיה צורך בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהפצצת דרזדן נהרגו לא 35,000 נפש כי אם 135,000 אזרחים, גברים, נשים וילדים. לשם השוואה, פצצת האטום שהוטלה על הירושימה הרגה 71,379 אנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שידוע לי האמריקאים הרגו בטוקיו בלבד קרוב לרבע מיליון אזרחים בהפצצות קונבנציונליות עוד לפני השימוש בנשק אטומי. זה מצטרף לטענתו של דב במידה מסויימת על נכונותן של מדינות מערביות להרוג אוכלוסייה אולם אנו איננו במצב של מלחמה כוללת עם הרשות הפלסטינית כמו שארה''ב הייתה מעורבת עם יפן והעובדה שארצות מערביות עשו זאת בעבר לא אומרת שהן תיתנה לזה גיבוי מצידנו בהווה, בין אם בעבר זה נעשה לדעתן באופן מוצדק או לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הסופר האמריקאי ששהה בדרזדן בזמן התקפת בנות הברית לא היה קורט וונגוט והספר "בית מטבחיים חמש"? או אולי היו שם באותו זמן שני סופרים אמריקאים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''זמן סגירה'' הוא בדיוני. למיטב ידיעתי, ג'וזף הלר לא היה בדרזדן. למרות זאת, התיאור מופיע שם באופן שברור גם לקורא ההדיוט שהוא מכוון להיות אמיתי-היסטורי. מספר את הסיפור אחד הגיבורים, ומציין גם ידיד שהיה איתו שם, קורט וונגוט. בעת הקריאה לא ידעתי הרבה על וונגוט, ובפרט לא ידעתי שהוא אכן היה בדרזדן. למעשה, אני לומד זאת מתגובתך, ותודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלוש עובדות על ההפצצה על הירושימה מהם אתם מתעלמים: 1.הפצצה נוסתה על ב-16/7/45 ,ב-26 ניתן ליפאן איום רשמי מצד בעלות הברית, שבמידה והם לא יכנעו הם יביעו על עצמם חורבן, ב-6 לאוגוסט הופצצה הירושימה, אבל היפנים לא נכנעו (וזה כמובן לא היה איוולת...) אלה חיכו להפצצה השניה שנפלה ב-9 על נגאסאקי. רק לאחר הפצצת נגאסקי כינס הירוהיטו את קציני הצבא וקיבל את החלטת הכניעה. 2.לפי ההערכת המודיעין האמריקאי (שלא הייתה משוללת יסוד) במהלך פלישה ליפן היו נהרגים מאות אלפי אמריקנים וכשני מליון יפנים.בהפצצה על הירושימה ונאגאסקי נהרגו כ-115 אלף יפאנים ונפצעו מספר דומה. 3.בינתיים אי אפשר היה ל"נוח" אירופה וחלקים גדולים מאסיה ואפריקה היו הרוסים ממלחמה ארוכה וקשה, בלי לשכוח שסין וקוריאה היו תחת כיבוש אכזרי של אחרון שותפיו של היטלר. אני לא רוצה (וגם לא יכול) להצדיק את ההפצצה, אולי הייתה דרך להמנע ממנה, אבל אי אפשר להתייחס לזה בדרך כל כך פשטנית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |