בתשובה לחן שפירא, 24/11/02 20:49
עוד חוזר הניגון 108867
לימודי תואר ראשון נועדו להעניק את הכלים היסודיים הדרושים כדי לבצע מחקר או פיתוח בהמשך. ככל שהסטודנט בקי בכר רחב יותר של דיסציפלינות שונות, כך הוא צפוי להיקלט טוב יותר למחקר בתואר שני או לעבודה בתעשייה. אם הוא רק צף מעל המים ע"י הגשת מטלות ושינון חומר למבחן, הוא יהיה פחות טוב כבוגר ותרומתו למשק צפויה להיות פחותה ‏1. אמר לי הקיץ פרופסור נכבד מהפקולטה לפיסיקה, בעצמו בוגר הפקולטה, שאינו מבין את הסטודנטים שעובדים תוך כדי הלימודים - מספיק שהישגיהם יפגעו ב10% כתוצאה מכך כדי לפגוע בהכנסתם העתידית יותר מכפי שירוויחו לאורך כל הלימודים. דעתי כדעתו (וחוצמזה אני עצלן).

1 אלא אם אותו בוגר מקים חברה כמו מיראביליס או כרומטיס ומוכר את עצמו לחו"ל תמורת הון תועפות. או-אז תרומתו למשק הישראלי כבירה, למרות שתרומתו למשק העולמי שולית.
עוד חוזר הניגון 108870
אדם חכם, משכיל ונבון, הפרופסור הזה לפיסיקה. הוא צודק.
בזכות העבודה 108871
ומה עם סטודנטים הנאלצים לעבוד *למחייתם*? לא כי משעמם להם, אלא כי הם ממש צריכים את הכסף, כיוון שהם גרים מחוץ לבית ההורים.
יכול אתה לשאול - ולמה להתעקש לגור מחוץ לבית ההורים? נו, האם נראה לך הגיוני לגור עם ההורים עד גיל 25? לי לא. אני חושבת שאנשים בתחילת שנות העשרים לחייהם, שהם - סביר להניח - גם פעילים מינית, ומנהלים חיי חברה היכולים להימשך עד לשעות הקטנות של הלילה, לא צריכים לגור בבית ההורים מתוך כורח כלכלי. וברגע שעזבת את הבית, הרי אתה נאלץ למצוא עבודה, כיוון שמרבית ההורים לא יכולים לעמוד בהוצאה חדשית נוספת של אחזקת דירה על כל הוצאותיה השוטפות לבן הסטודנט.
לדעתי גם הנסיון המעשי בעבודה הוא חשוב - את העבודה אותה ביצעתי במהלך לימודי התואר השני קיבלתי על סמך העבודה שביצעתי במהלך לימודי התואר הראשון, ואת העבודה שקיבלתי עם סיום התואר השני קיבלתי על-סמך העבודה בה עסקתי במהלך התואר השני. אלמלא היותי עובדת מגיל צעיר, הרי שהיום הייתי מוצאת את עצמי בסוף שנות העשרים לחיי בלי שום נסיון עבודה אמיתי, ובלי שום מעסיק שיהיה מוכן לקחת אותי אליו.
בזכות העבודה 108880
אבל זו בדיוק הנקודה - המדינה צריכה להזרים תקציבים לטובת דיור לסטודנטים ומלגות מוגדלות בתחומים שהיא מוצאת לנכון (נאמר אלה התורמים למשק ואלה המחזקים את צביונה הרצוי - למשל פילוסופיה ומחשבת ישראל). זאת על מנת לאפשר לסטודנטים אלה להקדיש את מיטב זמנם ללימודים ואת מקצתו גם לחיי חברה נורמלים של לא-הופכי-המבורגרים.

לא בכל תחומי הלימודים יש חשיבות לנסיון המעשי בעבודה - אנשי חינוך רוכשים נסיון חיוני בשלב ההתמחות, אך חוקר בתורת המיתרים לא יכול להיעזר בנסיונו כשומר במועדון טניס.
בזכות העבודה 108887
אני, כמובן, מסכימה עם הנחת היסוד שלך (למה לתלמידי ישיבה מגיע ולי לא? תונהג מלגת מחיה לכל סטודנט ללא יוצא מן הכלל, לה לה לה). הבעיה שלי היא שבמצב הקיים, גישה כמו זו של הפרופסור שלך היא חסרת תכלית, שכן כולנו נאלצים לעבוד במהלך הלימודים. וכפי שכבר נכתב כאן, במצב כזה, ועד שהממשלה לא תתחיל לשלם לסטודנטים את שכר הדירה בתל-אביב, על האוניברסיטאות להתגמש וללכת לקראת ציבור הסטודנטים העובדים. כל עוד הן אינן עושות את זה, הרי שהן נותנות יתרון למעטים שאינם צריכים לעבוד, או לחילופין דוחפות את הסטודנטים חזרה לבית ההורים (מה שלדעתי הופך גם אותם וגם את הוריהם לאנשים די אומללים).
ושוב - כן, צודק, אנחנו באותו צד. אם כי יש לזכור שרפורמות כגון זו שנזכרה כאן (מלגת מחיה לסטודנטים) נפוצות בעיקר במדינות בהן אחוז הפונים ללימודים גבוהים נמוך מזה שבישראל.
בזכות העבודה 108892
אני לא נאלץ לעבוד במהלך הלימודים. כמעט כל חבריי העובדים עושים זאת לאור השכר הגבוה ולא מתוך הכרח. מצד שני אני עתודאי מושתן ולכן לא משמש דוגמא טובה, ובכ"ז - צה"ל נותן לי 15,000 ש"ח בשנה כדי שאוכל להתרכז בלימודים. לכאורה צה"ל אוהב אותי, למעשה הוא רק משדל אותי ללכת לעתודה כדי לחסוך לעצמו שכירת יועצים חיצוניים בעתיד. מבחינת צה"ל זו עסקה משתלמת מאין כמוה - הוא שם עלינו 30-60 אלף ש"ח לאורך 3-4 שנים ומקבל מהנדס מדופלם ב600 ש"ח לחודש לשלוש שנים (עם התחייבות לשלוש שנים נוספות בקבע).

אבל רגע, גם המדינה מרוויחה ממהנדסיה ומדעניה, ולכן במנותק ממטרותיה וערכיה משתלם לה לסבסד את לימודיהם ומחייתם. בתחשיב הערכי-מוסרי יש (לדעתי) לתמוך גם בבחורי הישיבות, בסטודנטים לפילוסופיה וכיו"ב, אך קיצוץ התקציב לאוניברסיטאות בתקציב האחרון הוא קיצוץ מטופש והרסני במקורות ההכנסה של המדינה.
האוניברסיטאות לא ירוויחו דבר מהתגמשות לקראת ציבור הסטודנטים העובדים, ולדעתי גם הסטודנטים לא ירוויחו מכך יותר מדי אם תתבטא ההתגמשות ברמת הלימודים.
בקיצור, האוני' לא צריכות לחטוף על הראש בשל אוויליות הממשלה. הממשלה צריכה לחטוף, וחזק (למה אין מפלגת סטודנטים למה?).
בזכות העבודה 108890
''אלה המחזקים את צביונה הרצוי-למשל פילוסופיה ומחשבת-ישראל''-
כלומר לא סתם סטודנטים לפילוסופיה, כי בין כאלה עלולים להיות כאלה שמתנגדים רחמנא-ליצלן לצביונה היהודי של המדינה. המדינה, לפי ההגיון העולה מדבריך, צריכה לבדוק את דעותיהם של הסטודנטים בנושא צביון המדינה( כלומר, דעותיהם הפוליטיות), ועל- סמך זאת להעניק להם מילגות ותקציבי-דיור.
למקרה שחוק גודווין שכליל נאורי הזכיר במאמר אחר חל גם לגבי פאשיסטים- אני לא אכתוב מה המסקנה שלי מדבריך.
דברי הוקאו מהצשרם 108895
מהומה רבה על לא מאומה. בסה''כ טענתי שעל המדינה לתמוך גם בסטודנטים למדעי הרוח והיהדות (בחורי ישיבות אינקלוסיב) כדי לשמור על דגל התורה. זה הכל.
וכל הסיפורים על בדיקת דעותיהם של הסטודנטים לא קשורים אלי.
בזכות העבודה 109026
גם בקרב הפיזיקאים, הרוב מוצאים את עצמם בסופו של דבר בתעשיה בתפקידים שבהם הנסיון המקצועי הוא בעל משמעות.

אני לא יודע כמה מהסטודנטים לתואר ראשון בפיזיקה עובדים כשומרים אחרי השנה הראשונה. כשאני הייתי סטודנט לתואר ראשון בפיזיקה, מהשנה השניה, כל מי שאני מכיר שעבד, עשה עבודה עם ערך מוסף כלשהו.

חלק קטן מאוד מהסטודנטים לתואר ראשון יהפכו בסופו של דבר לחוקרים תיאורטיים בסופו של דבר הרוב הגדול ניקלט בתעשיה בין אם אחרי סיום התואר הראשון ובין אם אחרי סיום הדוקטורט. אפילו חלק מהאנשים שחוזרים מפוסט דוקטורט מחליטים שעדיף להיכנס לתפקיד מקצועי מעניין ומכניס בתעשיה מאשר להיות אנשי סגל זוטר ולבחוש בפוליטיקה הפנים אוניברסיטאית עד שמישהו יואיל בטובו לפרוש לגימלאות ולפנות עבורם מינוי.
בזכות העבודה 108920
יצא לי פעם לשמוע בשיחה פרטית מרצה להנדסת חשמל מארה"ב שלימד סמסטר או שניים בטכניון, לפני כשנתיים. הוא הבחין, מן הסתם, שבניגוד לארה"ב כמעט כל הסטודנטים שלו עובדים במקצוע העתידי שלהם; ולדעתו זה הרסני בשבילם. אבל לא מהסיבה המוכרת שזה גוזל להם זמן שהיו יכולים להקדיש ללימודים. הבעיה, לדעתו, היא שהמגע עם "העבודה האמיתית" בתעשייה גורם להם להכיר טוב מדי את העבודה בשוק כיום, ולדעת טוב מדי מהם הכלים והטכניקות שאיתם עובדים היום. ואז, הם רוצים ללמוד רק את זה גם באקדמיה; ואז הם מזלזלים בלימודים בסיסיים יותר, שנחשבים "לא מעשיים". ומה שאותם סטודנטים לא מבינים (כך אותו מרצה) הוא שעוד שלוש שנים הטכניקות והכלים ישתנו, ואילו הידע הבסיסי ישאר רלוונטי.

אני לא משוכנע שהוא לגמרי צודק. אני בהחלט מסכים איתו (במבט על הרבה סטודנטים למדעי המחשב שלמדו איתי, וטיפה אחרי, בשנות הבום של ההי-טק) שסטודנטים היום מעריכים יותר מדי לימודים באורינטציה מעשית, של תחומים אופנתיים, על פני לימודים בסיסיים יותר; אני לא משוכנע עד כמה זה קשור לעבודה במהלך הלימודים. סטודנטים תמיד מקטרים על לימודים "שלא קשורים לשום דבר, ובשביל מה צריך את זה"; הידע מה כן "רלוונטי" ומה לא יחלחל אולי בכל מקרה. אבל זו נקודה מעניינת למחשבה.
בזכות העבודה 108921
מעניין שדווקא מרצה אמריקאי העלה את הטענה הנ''ל, כיוון שבארה''ב כמעט כל הסטודנטים מתמחים (אינטרנשיפס) או מנסים להתמחות בזמן החופשות מביה''ס במקצוע העתידי, ונחשפים הרבה יותר מהסטודנט הישראלי (שלרוב בכלל לא עובד בתחום שלו) ל''איך הדברים קורים באמת''.
בזכות העבודה 109007
בבקשה – ימחל על כבודו, יצמצם את חיי החברה והמין שלו עד למידה שלא תאתגר גם את י. פופק, ויישאר עם ההורים לתקופת הלימודים. אני לא אומר שזה בהכרח הדבר הכדאי ביותר או אפילו אפשרי תמיד, אבל זו אופציה סבירה וזה לא "לא הגיוני". הכל שאלה של סדר עדיפויות.
___________
עדי סתיו, בן 24 ומתכוון לעשות בדיוק את זה בשנה הבאה.
עוד חוזר הניגון 108894
לא ברור כלל מהו אחוז תלמידי תואר ראשון שמשתמשים בידע ובדיציפלינות אותם רכשו במהלך התואר, ללא כל קשר לצורך לעבוד. לכן כלל לא ברור מה התרומה למדינה.

וכן, מהי פגיעה של 10% בלימודים? ציונים נמוכים ב10% ממה שהיה משיג ללא עבודה? וכיצד מתבטאת אותה פגיעה במשכורת עתידית?

ועוד משהו, לפי מיטב נסיוני באוניברסיטה, כל קשר בין עבודה במהלך הלימודים לציונים מקרי לחלוטין.
עוד חוזר הניגון 108899
חבל שגלעד ב. לא עט על המכשלה הלוגית באיזכור בר-סמכא בפיסיקה שדעתו כדעתי. עכשיו אני צריך להגן על דבריו בלי שאדע למה התכוון - לציונים נמוכים יותר או סתם לידיעות מצומצמות יותר.
לפי מיטב נסיוני באוניברסיטה, הצימוד בין ציונים גבוהים להבנת הנלמד הוא חלש למדי. אפשר להפציץ במבחנים בלי לדעת כלום, ולהיפך. ובכ''ז, אם כבר ללכת ללמוד עדיף לדעתי להקדיש את השנים הללו ללימודים יסודיים, ולא ללכת לעבוד (או להירקב מול האייל). בפרט, מוטב שרק הוורקוהולוקים ילכו לעבוד ולא העניים שהיו מתרכזים בלימודים לו היו מעמידים לרשותם את האמצעים הכלכליים הדרושים.
להירקב מול האייל 108903
כשחושבים על זה ככה, הייתי כבר מסיימת את הדוקטורט מזמן אלמלא כל השעות בהן אני מבלה (נרקבת?) מול האייל...
עוד חוזר הניגון 109046
אכן הקשר בין ציונים לידע אכן רופף (ביחוד אם מדובר בידע שנשמר גם אחרי המבחן), אבל מכיוון שטענת טענה כמותית, צריך להתייחס לאיזשהו מדד לידע, כדי לבדוק כמה עבודה פוגעת בו.

אשמח אם תקבע מדד שמקובל עליך, ותראה כיצד הוא תומך בטענתך.

לדעתי היה נחמד אם היה אפשר לא לעבוד, אבל קשה לי לקבל את הטענה שהמדינה הייתה מרוויחה מנתינת אפשרות לא לעבוד לכל סטודנט (ולא נניח רק למצטיינים שזקוקים לכך באמת, ע''י מנגנון מלגות שקיים היום).
אין לי מושג איזה מדד יכול להיות רלבנטי 109202
אבל אולי אחד הקוראים יוכל לעזור
אין לי מושג איזה מדד יכול להיות רלבנטי 109208
אם אנחנו כבר מנסים למצוא מדדים לדברים שקשה למדוד, אז גם מדד סביר לתפוקת מתכנתים יהיה שימושי :-)

אבל אני דווקא אנסה בכל זאת.
1. מה שמעניין באמת זה לא היכולת לזכור פריטי טריוויה, אלא היכולת להשתמש בידע, טכניקות ושיטות עבודה שנלמדו. מסכים?
2. מ 1 נובע שמדד יעיל יותר תהיה ביצוע פרוייקט כלשהו בנושא הנלמד ומדידת איכות הפרוייקט.
3. גם היכולת לבצע פרוייקט מיד לאחר שהחומר נלמד היא לא מאד רלוונטית, מה שרלוונטי זה היכולת להשתמש בידע שנלמד זמן רב לאחר סיום הלימודים. (כולנו מכירים את אלה ששוכחים את החומר למחרת הבחינה).
4. שם לב שהמקום בו יכולת השימוש בידע שנצבר לביצוע פרוייקטים לאורך זמן הוא מקום העבודה העתידי של הסטודנט.

מכאן מדד אפשרי יהיה השוואת משכורות בין בוגרי אוניברסיטה 5 שנים לאחר סיום הלימודים.
מצד שני, כך אנחנו נמדוד גם דברים לא רלוונטיים כמו יכולת משא ומתן, קשרים שחיוניים למציאת מקום עבודה, יחסי אנוש, וכו'.
אין לי מושג איזה מדד יכול להיות רלבנטי 109211
זה שאני לא זוכרת כלום מהבגרויות שלי תופס?
עוד חוזר הניגון 108902
דבר ראשון, הערתך האחרונה אכן במקום - המחקר האקדמי חלוק בנושא: בעוד כמה טוענים שיש לעבודה השפעה על הציונים, אחרים לא מצאו כל קשר, או לחילופין, מסבירים את הקשר כקשר מזוייף (גם הצורך לעבוד וגם הציונים הנמוכים נובעים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך של התלמיד, ולא קשורים זה לזה באופן ישיר).
בנוגע להערתך הפותחת - כאן אני דווקא מסכימה עם ליאור; המדינה, ללא ספק, מרוויחה מאזרחים משכילים. אזרחים משכילים משתתפים יותר בהליך הדמוקרטי, מקדמים את המשק, ומשפרים את ההכנסה הממוצעת במשק. גם אם רוב הסטודנטים לא יעבדו במקצוע אותו למדו או לא ישתמשו במה שלמדו במהלך התואר בשוק העבודה, הרי שהם יתברגו במשרות מכניסות יותר, ובאופן כללי יהיו אנשים יותר שבעי-רצון.
כל זאת, כמובן, בהנחה שקיימת התאמה בין כמות בוגרי האוניברסיטאות לצרכי שוק העבודה. אם השוק לא מסוגל להכיל את כל הבוגרים הטריים, יהיו לנו אזרחים ממורמרים שלא מצליחים להחזיר לעצמם את ההשקעה בלימודים (מקרה איילת?).
עוד חוזר הניגון 109043
בדיוק התכוונתי למקרה שציינת במשפט האחרון.
הרי ידוע לנו שההתאמה בין שוק העבודה לבודרי האוניברסיטאות היא רופפת בלבד. אז כל עוד אין התאמה כנ"ל, למה שהמדינה תממן לימודים של אנשים שיהיו בעתיד בוגרים ממורמרים שלא מוצאים עבודה מתאימה?
עוד חוזר הניגון 109032
מנסיוני עבודה במהלך הלימודים אכן פוגעת בהשגים אבל 10% זה הרבה יותר מידי. אני מעריך שהממוצע האישי שלי בתואר הראשון היה יוצא גבוה יותר ב 2 - 3 נקודות אם לא הייתי עובד (ומשחק doom כל כך הרבה).

ירידה של 10% בציונים היא ירידה מאוד משמעותית.סטודנט שסיים את לימודיו בממוצע 90 הוא מצטיין, הערת ההצטינות פותחת הרבה דלתות גם באקדמיה (קל יותר לקבל מילגה לתואר שני עם הצטיינת בתואר ראשון, במקצועות מסוימים לא תוכל להתקבל עם ממוצע נמוך משמעותית מ 90 אוני לא מדבר על פסיכולוגיה). ממוצא 81 זה כבר ממוצע סביר ולא יותר מזה. לתואר שני בפיזיקה תתקבל אבל במכון ויצמן למשל כנראה שלא יקבלו אותך. יתנו לך לבדוק תרגילים אבל לא תזכה להנחות מעבדות או ללמד במכינה.

אם תרצה למצוא עבודה, הצטיינות בלימודים בהחלט תפתח בפניך יותר אפשרויות (גם נסיון מקצועי פותח דלתות, למעשה בימנו 2 שנות נסיון שוות הרבה יותר מ 8 נקודות בממוצע אבל אני מתייחס למצב שבו העבודה היא בלתי מקצועית).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים