בתשובה לניצה, 24/11/02 23:41
נו, באמת. 109030
כליל החורש נאורי • בתשובה לניצה יום ב', 25/11/2002, 11:02
עצם קיום המשחק הדמוקרטי הוא הנאת אנשים מן האידיאולגיות שלהם (או מיישומם, יכול להיות שלא הבהרתי את עצמי). לאדם X יש אידיאולוגיה שאומרת לו שצריך להרוג את כל היהודים, אבל הוא במשטר דמוקרטי, אז הוא נאלץ לוותר על האידיאולוגיה הזו (או לפעול עבורה בכלים דמוקרטיים, דבר שלא ממש יתכן), או להבעט מן החברה.

אני בכלל התכוונתי לשינוי פנימי ועידודו - את זה עושים כולם, כל הזמן. זה איננו זלזול באדם, אדרבא, זלזול באדם הוא המחשבה שאת דיעותיו לא ניתן לשנות, שאי אפשר לשכנעו, שהוא אבן הנופלת במורד באר הכבידה (כיון שבשיח שלנו אנו מניחים רצון חופשי). אני לא חושב שהפלסטינים תמיד כל הזמן לא חשוב מה ישנאו את כל היהודים לא חשוב מה. אני חושב שניתן לשכנעם אחרת. זה אחד הכשלים במחשבתו של לייבוביץ' זכרונו לברכה, שדיבר במונחי ערכים מוחלטים, ושכח כי אנשים משנים את דעותיהם עם השנים, ושניתן לשכנעם ללכת בכיוון אחר.
נו, באמת. 109271
ניצה • בתשובה לכליל החורש נאורי יום ב', 25/11/2002, 22:46
ודאי שלגיטימי לנסות לשכנע אנשים. אפילו תעמולה נחשבת בעיני לגיטימית. אני גם מאמינה שאנשים ואפילו עמים יכולים לשנות את גישתם. לנסות לשנות דעה של אדם תוך העברת מסרים אידאולוגים זה כיבוד האדם.
אבל המדינה שלנו, לפחות בזמן האחרון, כלל לא מנסה לדבר עם הפלשתינים על אידאולוגיה וצדק. אלא רק לעשות סחר מכר: "שטחים תמורת שלום". אנו, משום מה, מצפים שהם יפסיקו את המאבק שלהם לצדק- לפי ראות עיניהם- לא משום ששכנענו אותם, ולא משום שאין להם ברירה (כי אנחנו חזקים מהם, שלזה, יש להם אפילו הצדקה דתית), אלא משום שאנו מוסרים להם חלק מהשטחים שהם חושבים שמגיעים להם. זה נשמע יותר כמו שיחוד מאשר שיכנוע, וזה זילזול בהם כבני אדם. כאילו אנו גנב המציע לנגנב להתחלק בשלל כדי למנוע ממנו תלונה במשטרה על הגנבה (או כדי להמנע מיסורי מצפון). הנגנב, מה לעשות, חולם על קבלת כל השלל בחזרה. ולפיכך מוכן אמנם לקבל את מה שמציעים לו לעת עתה, אולם לא מסכים לחתום על מסמך המאשר שאין לו תביעות נוספות. (סצנת ערפאת ברק).
אני חוזרת על מה שאמרתי בתחילה- אנו חשים כגנב הזקוק לחתימת הויתור הזאת, על מנת לחוש חופשי מיסורי מצפון על כך שחלק מהגנבה נשאר אצלו. אילולי היינו בסתר ליבנו מקבלים את מעשי הטרור המופנים כלפינו כצודקים (אפילו אם אנו מזדעזעים מהזוועה שבהם), היינו יכולים לנתק בין המלחמה שלנו בפלשתינים שמטרתה להבטיח את שלום אזרחינו, ובין הזכות שלהם להגדרה עצמית. כי בסדר עדיפויות של כל ציבור נורמלי, ביטחון אזרחיו נמצא הרבה מעל הזכויות של השכנים.
(כל הנאמר כאן בלשון רבים הוא "אנו המדינה", אני באופן אישי, חשה אחרת לחלוטין).
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות