בתשובה לערן בילינסקי, 25/11/02 23:43
זאת דרך אחת לראות את זה. 109313
אבל אתה שוכח שמרבית בני האדם, לא בדיוק מחפשים להיות שונים בכל מחיר. ולא בדיוק רואים בהליכה עם הזרם ובאופנות משתנות את מקור כל הרע שבעולם.
אני לא חושבת שזה כל כך נורא.
אחרי הכל, בשביל למרוד, צריך שיהיה במה, לא?

וכן, ישנה אמירה של:"אני מודע למה שנכון מבחינה אופנתית כיום, אני מוכן להשקיע במה שנחשב לטוב יותר בשביל להראות טוב יותר בעיני האנשים שמקיפים אותי, אני מודע לזה שאני צריך להשקיע בשביל להראות טוב, או לפחות להחשב כאחד שנראה טוב"

אתה לא חייב להסכים עם זה, אתה יכול לזלזל באנשים כאלו, ולחשוב שהם חיים בבועה שבנו להם הקפיטליסטים הרעים, בשילוב אי אילו קופיריטרים מוצלחים.
אני לעומת זאת, חושבת שכל זה נעשה בטעם ולא באופן מוגזם, אין בזה שום פסול. לא כולנו רוצים לקחת את הגלולה הכחולה. (או האדומה? אף פעם לא ראיתי מטריקס)

_________
העלמה עפרונית, מסכימה עם האלמוני (שיכל גם לומר את זה בדואל) שאולי היא קצת מגזימה, אבל זה באמת רק בגלל שנורא משעמם לה לאחרונה. עוד מעט היא תתגייס, ויהיה לכם שקט. בינתיים היא תשתדל.
זאת הדרך שלי לראות את זה. 109319
נורא? בטח שלא נורא. אני סומך את שתי ידי על מה שכתבת: "בשביל למרוד, צריך שיהיה במה, לא?". אבל בגלל זה, אני חושב שאין בזה "אמירה". אני רואה את המונח "אמירה" כמכיל בתוכו את היוצא-דופן, את הלא-מקובל, כלומר, בדיוק ההיפך מקונפורמיזם. לכן, במסגרת ההבנה שלי את המונח "אמירה", קבלת האופנה והעדפת מותגים אינה "אמירה" - היא המנעות מאמירה, אך לא במובן של "גם שתיקה היא אמירה" אלא במובן של "חוסר אמירה".
זאת הדרך שלי לראות את זה. 109433
האם השתייכות למעמד כלשהו היא חוסר אמירה? ברירת מחדל? אולי הליווי'ס נראים כבר כמין ברירת מחדל, אבל אדם שלובש פייר קארדן או גוצ'י אומר משהו, ועוד איך אומר.

ולהזכירך, לבישת "גאפ" בשנות השמונים נחשבה (או לפחות הוצגה ככזו בידי בעלי העניין) לאמירה אישית וייחודית. גם ספייק לי היה בין המצטלמים למודעות החברה.
זאת הדרך שלי לראות את זה. 109435
(האלמוניות היא משום הבושה):

מיהו ספייק לי?
זאת הדרך שלי לראות את זה. 109448
לא ליתבייש - במאי קולנוע (וגם מפיק, תסריטאי ושחקן) שהיה ממבשרי סצינת הקולנוע העצמאי האמריקאי של שנות השמונים, עם סרטים רעננים כמו "היא לא יכולה בלי זה" ו"עשה את הדבר הנכון". הציג אמצעי הבעה חדשים והדגיש מסרים פוליטיים הקשורים למתחים בין שחורים ולבנים בארה"ב ‏1 . פעל לצד במאי אינדי אחרים ג'ים ג'ארמוש ("זרים", "נרדפי החוק"). אני מודה שכבר לפני כמה שנים הפסקתי לעקוב אחר הסרטים שלו.

1 יצא לי אנדרסטייטמנט.
זאת הדרך שלי לראות את זה. 109524
אני עוקבת אחר הדיון על המותגים מזה יומיים, ומשפשפת את עיני בחוסר אמונה. הפעם האחרונה בה זכור לי שהעסקתי את מוחי בענייני מותגים היתה בכתה ח', נדמה לי. כשאני חושבת על זה, אין לי מושג אם מי מהאנשים שאני באה איתם במגע יום-יומי לובש בגדים ממותגים או לא. ות'אמת? ממש, אבל ממש לא אכפת לי.
היה נדמה לי שההתעסקות במותגים עוברת באיזור כתה ח' אצל כולם. הרי בחברת המבוגרים אין דבר כזה, ומי בכלל יודע איזה מותג אתה לובש, ולמי זה בכלל משנה? אין כאן אמירה ואין כאן חוסר אמירה - האמירה נגמרה לפני שנים, כשלכל השכבה היה תיק בנטון, ומי שבחר לא לקנות תיק כזה היה בעל אמירה נון-קונפורמיסטית. אבל היום?!
זאת הדרך שלי לראות את זה. 109604
אני בהחלט רואה בעצמי שפחה נרצעת למותגים.
קשה לי למצוא בגדים שנראים עלי טוב. משהו שגם מחמיא לגזרה, וגם נוח, וגם עם סגנון שאני אוהבת. קשה.
אז אם אני כבר מוצאת כזה, אני נצמדת למותג שמייצר אותו כאילו חיי תלויים בכך. אם אותו מכנס אגדי יוצר ללא מותג, אני בבעיה כי אין לי אפשרות למצוא כזה שנית.

וכך אני קונה ג'ינס רק של קלוין קליין, שמלות רק של דונה קארן, ג'קטים רק של אן-טיילור ומכנסיים רק של אופן. למה? כי ככה אני לא צריכה להתרוצץ בעיר אחרי משהו שאולי בטעות מתאים. אני יודעת שמעצב מסוים מעצב בגדים ששנה אחר שנה מרגישים נפלא.
וזה שווה בעיני כל מחיר.
זאת הדרך שלי לראות את זה. 110165
אם לא היה דבר כזה בחברת המבוגרים, אז כנראה שאפשר היה לסגור חלק נכבד מהמגזינים המיועדים לגברים ולנשים, ואף אחד לא היה טורח לזייף תיקי גוצ'י ופראדה.
זאת הדרך שלי לראות את זה. 110233
אז אתה באמת חושב שלאדם מעל גיל 20 או 25 שלא לובש בגדים ממותגים יש "אמירה"? או שמי שכן עושה את זה, עושה את זה מטעמי רצייה חברתית?
אולי באמת התמזל מזלי ואני חיה בחברה יוצאת דופן, אבל בעולם שלי ה"מותג" הוא מושג לא-קיים. (וזאת בניגוד גמור ל"עולם שלי" מלפני 15 שנים, למשל.)
זאת הדרך שלי לראות את זה. 110236
גם להגיד: "בעולם שלי המותר הוא מושג לא-קיים" הוא אמירה.
ועוד איך.
זאת הדרך שלי לראות את זה. 110242
לא "לא-קיים" כי בחרתי שלא יהיה קיים, אלא לא-קיים כי הוא לא קיים בחברה שסביבי בעשר השנים האחרונות. אולי אם *כן* הייתי שמה דגש על מותגים, היתה לי אמירה.
וזאת דרך נוספת. 109353
את טענתו של זה שאמר שהוא לובש מותגים משום שהם בד"כ טובים יותר, אני הבנתי. את גישת ה"למי יש כח להתמרד" אני לא הבנתי. להתמרד במי? במה? מה *הם* עלולים לעשות לנו?

מי אמר שמי שלא מתרגש משטויות כמו אותיות על ג'ינס הוא מורד או מנסה למרוד? נונקונפרמיזם איננו מרד, הוא פשוט התעלמות מכיוונו של העדר וחשיבה עצמאית. בסוף החשיבה הולכים לפעמים עם כולם לאותו הכיוון, אבל בניגוד לכולם גם יודעים למה.

ללבוש משהו כי ככה וכי כולם ובגלל שכולם נתנו לזה משמעות (מה המשמעות מי יודע ומה זה משנה) ויאללה תחי האינרציה, גם אם היא האינרציה של אחרים, זה אכן לא שורש הרוע בעולם, זה רק שורש המשעמם שבו.
וזאת דרך נוספת. 109358
אוף, הסברתי את זה כבר באופן נורא מנומק באימייל לפני כמה רגעים, כי הייתי משוכנעת שכולם כבר מיצו את הדיון הזה.

ובכן, ככה:
לא אמרתי שמי שלא מתרגש ממותגים הוא מורד.
מה שכן אמרתי (או לפחות, מה שהתכוונתי להגיד) זה שבהרבה מאד מקומות לעובדה שכתוב לך "ליוויס" או "דיזל" על המאחורה של המכנסיים, יש הרבה מאד משמעות.

אתה יודע מה, ניקח את זה צעד קדימה לכיוון הפסיכולוגיה בגרוש.
כמו שאני רואה את זה, ככל שמישהו פחות בטוח במקום שלו בחברה אליה הוא משתייך, ככה (בהרבה מקרים) הוא מרגיש יותר צורך להגדיר את המקום שלו בעזרת דברים חיצוניים.

לצורך העניין זה בכלל לא משנה אם מדובר בנעליים מסוג מסויים, ניתוח פלסטי או מעבר לעדשות מגע.‏1
אם אני לא יודעת "מי אני" או איך להיות שייכת, אני קודם כל אפנה למקומות ה"בטוחים". מה זה בטוח? הדברים שהאנשים כמוהם אני רוצה להיות, ה"מאגניבים" לצורך העניין, משתמשים בהם.‏2

1למרות שמי קבע שעדשות מגע טובות יותר או פחות ממשקפים?
2רק כמה חבל שהאנשים המאגניבים הם כאלו _בגלל_ שהם בטוחים בעצמם ובמקום שלהם בחברה, ולא בגלל התגיות שהם לובשים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים