 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה למדנו מהמאמר: שהמקטלגים לא באמת מכירים את הבנאדם ושכולנו ממהרים לשפוט ולקטלג אנשים (בערך מה שיש בתשדיר השירות המעצבן בטלוויזיה שבו מראים דוסית ושנקינאית שהיא בעצם אותה שחקנית ורק מחליפה תחפושת). בקיצור, נדמה לי שהכותבת חוזרת באריכות די מיותרת על המלצת חז"ל: אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. מה יש במאמר מעבר לכך? לעניות דעתי לא הרבה (אלא אם כן מישהו יצליח להראות לי). מרוב עודף ביטחון עצמי ברגישותה, ותביעה להבנה וסובלנות, מרשה לעצמה הכותבת להשתפך בלי ניסיון אמיתי להעמיק בנושא הנדון, כאילו שבכתיבת מאמר די להסתפק ברגישות ובמידה מסויימת של צדקנות (ומה למשל בדבר קצת גירוי אינטלקטואלי?) ובנוסף, המאמר מבולבל למדי מבחינת ארגונו ואף היה עלול להיות בלתי קריא לגמרי לולא "המחשבות" שהועלו בו היו נדושות ומוכרות, כך שהקורא בכל זאת מזהה אותן ולא ממש הולך לאיבוד. אני יודע שתגובתי עלולה לפגוע בכותבת, צר לי, לא זאת הכוונה. לדעתי זו ביקורת בונה אם כי במידה רבה חסרת רחמים או תקינות פוליטית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, ביקורת תמיד תתקבל בברכה. שנית, לו התעמקת בניסוח (מאחר ועומק אינטלקטואלי לא מצאת כאן), היית מוצא שמראש הצהרתי שאין מותר דפנה על שאר האדם. אני לא חושבת שיש בי יותר רגישות או עליונות על אחרים. חלילה. ראיתי בשאר התגובות התייחסות לדברים שכתבת כאן - לא ביקשתי לכתוב יצירת מופת. לא ביקשתי מאנשים לבחון כל מי שמאיים עליהם בנשק (או בלוע פעור, כמו שמישהו הדגים כאן) בציציותיו לפני שיגן על עצמו. ביקשתי לשאול אם האנשים הקרובים אלינו לא ראויים לזה. לפעמים נראה לי שגם כלפי הקרובים אלינו ביותר אנחנו חוטאים באוזן אטומה. וסליחה על האיחור בתגובה. ואגב, למי ששאל על התנגדותי להתנדבות חובה: התנדבות חובה אינה התנדבות. היא חובה. והיא לא תמיד נעשית בתום לב. בעבודה סוציאלית, למשל, כבר בשנה השניה יש מה שנקרא "התנסות", והסטודנטים מקבלים הנחיות והדרכה. שמא לאוניברסיטה אין כסף לזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שאלתי אודות התנדבות החובה. תיארתי לי גם שזו תהיה התשובה. העובדה שהתנדבות חובה איננה התנדבות אלא חובה אינה גורעת כהוא זה מחשיבותה של החובה. התירוץ הסמנטי של מתנגדי החובה למיניהם הינו קלוש, בלשון המעטה. והרי לך דוגמא לקיטלוג לגיטימי: למרות שאינני מכיר את תולדות חייו וצפונות נפשו של אדם המסרב ל"התנדבות"-חובה מן הטעמים הסמנטיים דלעיל - אני רואה עצמי חופשי "לקטלג" את גישתו של אותו אדם כאגואיסטית וחסרת-רגישות חברתית. מסקנה הגיונית מהנ"ל היא כי אותו אדם הוא אגואיסט חסר-רגישות, אלא אם כן יש לי נתונים נוספים אודותיו. עם כל הרצון הטוב, דפנה, לא ניתן לנהל בינך לבינך מעין משפט פלילי בו תידרש הוכחה ברמה של "מעל לכל ספק סביר" לגבי כל התרחשות הנקלטת בחושים. כדי לחיות, נדרש האדם לשיפוט ביקורתי על הסובב אותו, וזה כולל את חבריו בני האדם. כאמור, בהעדר נתונים נוספים - מסקנה סבירה משיפוט ביקורתי שכזה "תקטלג" אותך כאדם אגואיסט וחסר-רגישות עקב עמדתך בנושא "התנדבות"-החובה ולא בלי צדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל קיטלוג הוא לגיטימי, וצר לי אם זה מאכזב (או משמח) מישהו, אבל אף פעם לא הרגשתי שיש לי יתרון על מישהו. בהחלט יכול להיות שאני אגואיסטית וחסרת רגישות. אני עדיין חושבת, למרות הכל, שאם מישהו מתנדב כי זה משהו בו, הוא יעשה את זה כל חייו, ואם לא - ראוי שידריכו אותו לזה, כמו שעושים בעבודה סוציאלית, או בתואר שני. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |