בתשובה לעומר אורי, 26/11/02 15:13
הבה נסכם: 109752
בל"ד מצהירה על א-ציונית. החוק הציוני מאפשר לה לעשות כן. זאת אומרת, לא נותנים לבל"ד לבטא את האנטי-ציוניות שלה, ולכן היא מסתפקת בנייטרליות ובעיסוק בנושאים אחרים או קרובים. למה זה הופך את בל"ד ל*פרו*-ציונית? האם כל פשרה עם חוק הנובע מערך כלשהו משמעותו אימוץ אותו ערך? לפי ההגיון הזה כל מורה בבית ספר הוא פרו-ציוני, משום שהוא נכנע לכלל הציוני האוסר עליו להביע את דעותיו האנטי-ציוניות בבית הספר. "אסור לשתף פעולה עם השלטון בשום דרך" היא גישה רדיקלית נפוצה, אבל ממנה ועד למסקנה שמי שמעדיף דרכי פעולה אחרות הוא פרו-שלטוני בהכרח יש דרך ארוכה ומטורפת.
הבה נסכם: 109762
ההסכמה של בל"ד לרוץ בבחירות תחת החוק הישראלי מחייבת אותה להצהיר כי מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, כלומר להצהיר אמונים לציונות (http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...). בנוסף, היא מאפשרת לדובי (ולשכמותו) לטעון כי "החוק הציוני" מעולם לא יושם (תגובה 109517) (אגב, נדמה לי שפסלו פעם את מיעארי, לא?), ובכך היא מחזקת את הלגיטימיות הכאילו-דמוקרטית של המשטר בישראל.

למרות זאת, אני לא טוען שבל"ד היא מפלגה פרו-ציונית, כמובן. אם תקראי שוב, טענתי רק שמבחינה מסויימת היא כזו. יש גם בחינות אחרות, ואני מכיר בהן.
זה לא בדיוק מה שהחוק אומר 109764
זה לא בדיוק מה שהחוק אומר 109770
ב''הארץ'' נטען שבנוסף לאפשרות לפסול מפלגה שיש במטרותיה וכו', כל מפלגה חייבת, עם הירשמה כמפלגה, להצהיר על קבלת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.
זה לא בדיוק מה שהחוק אומר 109775
או שהארץ טעו, או שרשם המפלגות לא מקיים את החוק.
לא, מסתבר שלא פסלו את מיעארי 109774
אני מתנצל על ההטעיה הפוטנציאלית.
הבה נסכם: 109856
ואתה חושב שאם בל"ד הייתה בוחרת לא להתמודד מרצונה החופשי הייתי טוען שה"חוק הציוני" כן יושם?
הבה נסכם: 109943
אני חושב שאם בל''ד היתה בוחרת להתמודד תחת מצעה האמיתי, ''החוק הציוני'' היה מיושם, ואז לא היית יכול לטעון אחרת. האמת היא שהוא מיושם גם עכשיו, אבל בגלל שאף מפלגה לא מעזה לבדוק אותו הוא נשאר שקוף, מה שמאפשר לך לטעון שהוא לא יושם.
הבה נסכם: 110031
דווקא היו מספר מקרים שמפלגות הגיעו לבית המשפט בגלל שרצו לפסול אותן, והן לא נפסלו. מה מונע מהאנטי-ציונים "להראות לנו מה זה"? איך זה שעד היום אף מפלגה לא קמה סתם כדי להוכיח את הנקודה הזו?
שאלה מצויינת. 110099
אני שמח להפנות אותה לקוראינו האנטי-ציוניים המעוניינים (שלא) להיות חברי כנסת. מי מרימ/ה את הכפפה?
דבר-מה חשוב 110133
עומר,
אין שום ערך בכך, שחבורה קטנה של תמהונים מגוחכים נוסח אינדימדיה יושבים מחוץ לכל מוקדי-ההשפעה ומתווכחים עם עצמם. הדרך ההגיונית והפשוטה ביותר לאזרח להשפיע, בתוך משטר (מעין-)דמוקרטי כשלנו, היא להיבחר לכנסת (נכון, גם אני יודע יפה מאד מי שולט *באמת* במדינה הזאת - הפישמנים, הדנקנרים <לא העיתונאי>, השטראוסים וכל יתר חבריהם. אבל לצידם, מצויים חברי-הכנסת). ברגע שמישהו נכנס לכנסת, שומעים אותו, הוא יכול להעביר חוקים (ויש גם הרבה חוקים אופוזיציונים שעוברים, לאו דווקא "מה שמקבל את חותם הימין" וגו') ועוד. בתור אנטי-ציוני (אם-כי גם אנטי-קומוניסט...), ברור לי, שהדרך היחידה למי שאינו מיליונר לרכוש השפעה *כלשהי* במדינה הזאת - היא להיבחר לכנסת. משום-כך גם ברור לי, שהחרמה - להוציא מקרים קיצוניים (כגון של פסילה המונית של מפלגות במגזר מסויים - לדוגמא, אם הימין ישיג את מבוקשו ויפסול כל ייצוג שהוא לאוכלוסייה הערבית, או לקומוניסטים וכד') - היא צעד מטומטם, הפוגע - בראש ובראשונה - במחרים.
לפני כמעט שנתיים, בפברואר 2001, החרימו ערביי-ישראל, כמעט כולם, את הבחירות המיותרות לראשות-הממשלה. נו, ומה יצא?
כפי שכתבתי עוד אז, כמדומני - מבול של פתקים לבנים, משהו כמו 10 או 20 אחוזים מן הקולות, היה דבר שאין להתעלם ממנו - אפילו אם רשמית הם היו פסולים. אבל, הם פשוט לא באו להצביע! נקודה. לא העמידו מועמד משלהם (שאגב: לו היה מועמד כזה גורף את קולותיהם של כל הערבים, ומרבית פעילי השמאל האחרים, יכול היה אח"כ, לסיבוב השני, לסחוט את ברק כמו תפוז בשל...), לא פתק לבן - פשוט ישבו בבית (או הלכו לחוף-הים - הרי היתה בצורת).
כעת - בחירות אלה שונות, כמובן, במהותן. אבל הכלל הבסיסי מכל זהה: ההשתתפות חיונית, לכל האזרחים. אינך יכול שלא להצביע, ואז להתלונן שאין לך קול. משום כך, ולו גם משום כך בלבד, החרמה - או הליכה כרשימה, שמראש "נועדה להיפסל", רק על-מנת "להגיד: אמרתי לכם", היא אשכרה דבר מטומטם.
להיפך: לך לכנסת, הפסק את הריבים הפנימיים, חזק4 את המחנה שלך, אסוף מחוייבויות רבות, מפוליטיקאים מכל המפלגות (כמעט), שתתמוך בחוקים כאלה או אחרים שלהם - ואז, בבוא-היום, כשתאגור די-כוח - יהא לאל-ידך לשנות *גם* את חוקי הבחירות (בין היתר). ובינתיים - יש המון מה לעשות בנוסף לכך... השוואת מצבם הכלכלי של המגזרים השונים במדינה, למשל - לא עוד חוק אחד לחרדים ולמתנחלים, חוק שני ליהודים החילוניים מעבר מזה לקו, וחוק שלישי, רע מכולם, לתושבים ולאזרחים הלא-יהודים. אבל, מבחוץ לא תשיג שום-דבר.
דבר-מה חשוב 110183
כפי שכתבתי לעיל, אני מתכוון להצביע. מהסיבות שאתה כותב ומאחרות. אבל אני באמת לא משוכנע שזה הדבר הנכון לעשות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים