בתשובה לעמית מנדלסון, 01/12/02 8:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פשוט מאד: במצב שכזה, ישראל מצטיירת כהגונה וכנדיבה, כ"מושיעת העם הכווייתי, בלה-בלה-בלה", יענו... ואז - דיפלומטית - הם יהיו חייבים לנו, פעם; ואל תשכח: כוויית היתה, כבר בראשית שנות התשעים, מן הראשונות לקרוא לסיום החרם הערבי על ישראל - כשירדן, דווקא, עדיין היתה שותפה מלאה לו. והרי, אין לנו שום סכסוך ישיר עם כוויית, דווקא... להיפך, האינטרס הישראלי יהיה לקרבם. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |