בתשובה לעמית מנדלסון, 20/10/00 15:09
כי לא ירש עם בני עם יצחק 11069
השאלה אם היה צריך לאשר את הטיול כיום או לא (על פי התוצאות וודאי שלא) היא לא הנקודה.
הנקודה היא ההשוואה הנלוזה בין השימוש שעושים הפלישתים חיות האדם, החבורה השפלה הבזויה, שתכונות האופי הבולטות שלהם הם רצחנות, שקר, גזל וניאוף, בילדיהם (וכבר העיר דורון יערי ובצדק שאביו של אותו מוחמד אומלל שהלך לקנות קולה ומצא את עמצו בעין הסערה למעשה מתחבא מאחורי ילדו) לבין חבורת מטיילים יהודיים שלרגע לא חשבו שהם הולכים לקרב שיסכן את ילדיהם.
כי לא ירש עם בני עם יצחק 11070
ורגע לאחר התגובה אני שומע על הרצח הבא.

לרצוח מתנחלים זה בסדר, אנשים מסוגו של רון הכשירו זאת, אולי קצת בשר חיילי גולני יוציא את ראש ממשלתנו ההמום מן השוק.
סליחה הם רק פצועים. 11071
אז אפשר להמשיך, לטמון את הראש עמוק בחול.
עוון אבות על בנים 11073
משה,

נדמה לי שיש דברים שגם יהודים בכל הדורות היו מוכנים להקריב את ילדיהם עליהם. קוראים לזה ''קידוש השם'' ותחושתי האישית לגבי הבחירה הנוראה הזו היא אמביוולנטית. מצד אחד, זוהי גבורה שאין למעלה ממנה. מצד שני, זו המתה של ילד חסר ישע.

בכל מקרה, גם הערבים שולחים את ילדיהם למות על מטרה שבעיניהם היא נעלה. בעינינו זריקת אבנים על חיילים היא פשע, אבל בעיני הערבים ההתאבדות הקולקטיבית במצדה, למשל, אולי נתפסת כאכזריות נוראה ומיותרת.
אבות ובנים 11074
מאחר והנושא טעון אני רוצה להבהיר את הדברים:
אני מתייחס אך ורק לשאלה האם להורה, כל הורה, מותר לסכן את חיי ילדו למען מטרה שהוא מאמין מעומק ליבו שהיא נכונה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים