 |
|
 |
||
|
||||
 |
א אז איך אתה רוצה שאני ישמע על מוצר חדש? שיתקשרו אלי לבית? שיווק ישיר? שמועות ברחוב? מה האלטרנטיבה? ב. יש המון פרסומות גרועות. אלפים אפילו. אבל פה ושם, יש פנינות, שלטעמי, בהחלט שווה לסבול תגרועות בשביל הטובות. יש סרטונים שאני רץ לטלויזיה לצפות בהם כל פעם שהם משודרות. במיוחד הפרסומות של משרד הפירסום ראובני פרידן, שאחראים בין היתר לקמפיינים של בזק בינלאומי (הפרסומת שמתקשרים להארלם. גאוני) יס (הפרסומות עם הילד והצפרדע. פנינה) מדפסת לקסמרק ותפוזינה. זה הרבה יותר מענין מהתוכניות שמשודרות כיום בטלויזיה. יש לי חבר שמקליט פרסומות. זה הובי שלו. ג. עכשיו בטח תחשבו שאני קונה כל מה שאני רואה. אז זהו. שלא. אני בהחלט יכול להעיד על עצמי שהששפעה של פרסומות עלי שאפת לאפס. כנראה שבאים עם גישה ביקורתית ההשפעה פחותה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הפרסומת ההיא שמתקשרים להארלם באמת גאונית. אני באמת רצתי לטלויזיה כל פעם ששידרו אותה. גם החדשה - עם מגרש הטניס - מעולה. באמת יישר כח לאלו שהגו את הרעיון. אבל כל העניין הוא שהפרסומות הפכו למיני-סרטים, ואני לא בטוח שזו תכליתן מלכתחילה. ברור שבים הזבל שאנחנו נחשפים אליו, ממש כיף לראות פנינים כמו הפרסומות שדיברת עליהן, אבל מי אמר שבכלל צריכים לראות? אני בכלל לא בטוח שכל הזבל הזה שווה את הכמות המעטה הזו של פנינים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שנים ניפגשתי עם בכיר של NBC בקשר לפיתוח מערכת שתומכת במכירה ,מעקב ותשלומים של פירסומות. משלל אפיקי הרווח שלהם ,מכירת זכיונות שידור תוכניות לאלפי תחנות, מכירת סרטים וחדשות, מוצרים ושאר ירקות, מכירת זמן פירסום היא הפרה החולבת הכי גדולה. הוא הסביר לי שהרשת מתייחסת לכלל התוכניות המשודרות כאל filler בין הפירסומות . רשת הטלוויזיה אפילו מכתיבה מתי יצאו להפסקות פירסומת בזמן שידורי פוטבול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם למישהו נדמה שהצרכנים של תחנות הטלוויזיה המסחריות הם הצופים, ושהמוצרים שלהן הם תכניות - טעות בידו. הלקוחות של תחנת טלוויזיה מסחרית הם המפרסמים, והמוצר הוא מוחותיהם של הצופים. משום מה ב-adbusters חושבים שהעובדה שמישהו מתיימר למכור למישהו את המחשבות שלכם היא סיבה מספיק טובה לכבות את הטלוויזיות למשך שבוע (הם כבר ידאגו למצוא עבודה למפוטרי הענף, כנראה). את המסר הזה הם שיגרו - איך לא - באמצעות שני תשדירי-הטלוויזיה המופיעים כאן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק העובדה שאתה מקשר את נושא הסרטון עם המוצר אותו הוא אמור לקדם מראה שהפרסומאי הצליח במשימתו. בזמנים שעדיין הייתי צופה בפרסומות הייתי מתקשה מאוד לשחזר מהו המוצר אותו מנסה לפרסם הפרסומת. הילד עם הצפרדע זו דוגמא טובה. למרות שראיתי אותה (בקולנוע) והתרשמתי מהעיצוב שלה (האם יש בה התיחסות לפליני?) לא היה לי מושג מה היא מנסה לפרסם. Yes התקשרה לי עם הפרסומת הדוחה של גבר עשיר ונערת שעשועים שמרוחים על צמד עמודי האמצע של מוספי סוף השבוע וזאת הסיבה שהם מוקצים מחמת מיאוס עבורי. את מדפסת לקסמרק אני לא מכיר ותפוזינה מעלה בי גועל נפש. (מוחרמת גם כן עקב סקסיזם בוטה) אבל הסרטון של ה"חברה" מהארלם כמו גם הפרסומת עם הסינית דוברת האנגלית שהמוטו שלהם הוא "התקשרתי לחו"ל כי לא היה לי משהו יותר טוב לעשות" הם דוגמא להמוניות ולחוסר הנימוס שמיוחסים לישראלים באשר הם. גרוע מכך, עד הרגע הזה שבו קראתי את ההודעה עליה אני מגיב לא היה לי מושג איזו משלוש חברות החיוג הבינ"ל העלתה את התועבה הזאת. העובדה שמישהו כן זוכר (וגם את חברת הפרסום שיצרה את יצירות המופת האלו) אומרת שלמרבית הצער יש לשטיפת המוח הזאת לקוחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מעולם לא התקשרתי לחו''ל. אני חושב שאבא שלי בברק. ב. אני לא שותה מיץ תפוזים ג. אין לי מדפסת. שלושה פרסומות מעולות - ההשפעה עלי אפסית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |