בתשובה לרון בן-יעקב, 16/12/02 0:52
המקור האמיתי של הזוהר 113517
אכן אחת הטענות שאנשים שמנסים להוכיח את קדמותם של חיבורים ידועים כלשהם משתמשים היא הטענה שלא יעלה על הדעת שאנשים יציגו חיבור משלהם כפרי רוחו של מחבר קדמון כלשהוא וישקרו . אתה המוצא את זה לא רק אצל מחזירים בתשובה אלא גם אצל מחברים כמו אריך פון דניקן שנראה מספריו שהוא מאמין באמונה שלמה שמשה רבנו וחנוך אכן כתבו את הספרים המיוחסים להם.
זאת כמובן שטות גמורה : נהפוך הוא אם מישהו רצה בימי קדם והביניים שחיבורו יחשב יותר מסתם עוד חיבור של מישהו שמתיימר לדעת את סודות הקוסמוס , היה עליו להציג אותו כחיבור קדום של מישהו קדום וידוע. אז בניגוד לימינו הפירסום האישי לא היה חשוב למחברים ,ההתקבלות של טענותיהם הייתה החשובה.
ולמי שלא מאמין שיסתכל בספרים שמנמצאים היום בהמונים במדור הניו איג' בכל חנות ספרים של תקשורים עם "סת " או עם אלוהים בכבודו ובעצמו וכו' וכו' שבהם אנשים מיחסים טענות שונות לישויות ולאישים נכבדים כלשהם ,ובמבחינתם הם אינם "משקרים".

הדוגמה המודרנית הידועה ביותר היא זאת של קרלוס קסטנדה שעליו כבר כתבתי במקום אחר שהמציא תורות שלמות וכדי שיתקבלו היה עליו להציגן כפר בניגוד למרבית המקרים י רוחם של שאמאנים מקסיקניים. במקרה של קסטנדה יש כאן כישרון ספרותי ושורה של רעיונות מעניינים ביותר , כפיש שהיו למחבר הזוהר וזאת הסיבה מדוע למרות שידוע היטב שספריה אינם "אוטנטיים " הם התקבלו .
מן הסתם בעוד כמה דורות זה כבר יהיה עיקר אמונה של קבוצה כלשהיא שדון חואן היה היה אב האמיתי של התורות וקסטנדה רק הסופר שלו, כפי שקרה למשה דה ליאון. .

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים