בתשובה לChen Shapira, 16/12/02 11:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין לי שמץ של מושג. יש מקום להשוות בין שכר הרופא לשכר המורה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להשוות הרבה פרמטרים בין רופאים למורים, אבל קשה לי לראות אלו מהם קשורים לקושי הרב בהפגנת סבלנות כלפי שאלות שחוזרות על עצמן במשך שנים. קושי בו נתקלים גם מורים וגם רופאים. כך שניתן להשחק בשכר גבוה, וניתן להשחק בשכר נמוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך גם פקיד בנק, עובד מס הכנסה, מדריך בגן החיות, מאמן קראטה, מוקדן, מנהל שירות לקוחות, תמיכה טכנית ובעצם קשת רחבה של מקצועות. אנשים עוברים אצל בעל המקצוע\נותן השירות. הוא נשאר, והשאלות נשארות זהות. למה ההפרדה של המורים והרופאים? אמנם יש להם הרבה משותף, אבל סבלנות היא תכונה משותפת כמעט לכל המקצועות שהם במהותם שירות אנשים באמצעות ידע נרכש. ואכן, שחיקה היא בעיה משותפת. מי שאופיו שחיק יותר עושה הסבה, מי שאוהב שגרה ומסגרת ממשיך עד הפנסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד משהו שמשותף למורים ורופאים הוא מיעוט אפשרויות הקידום. אין הרבה אנשים שעובדים בשירות לקוחות כל חייהם. רוב משרתי הלקוחות מקודמים לתפקיד ניהולי בשלב כלשהו בחייהם. בכל אופן, לא ניסיתי להשוות מורים לרופאים. ניסיתי להסביר שראיון בגיל 20 לא בהכרח יעיד האם בגיל 40 הרופא יהיה מתחשב וסבלני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכר הבסיס שלי במשרה מלאה במחלקה כירורגית היה בסביבות 3000 ש"ח נטו. משרה מלאה פירושה: יום עבודה שמתחיל לפני שבע בבוקר (בשבע בבוקר כבר התחלנו ביקורי רופאים, כדי להתחיל לנתח בשמונה) ומסתיים בשעה לא מוגדרת, איפשהו בין חמש לשבע (אחרי שגמרנו לנתח ו/או לקבל חולים; להיפגש עם המשפחות; לכתוב מכתבי שחרור, ועוד ועוד). ועבדנו גם בימי שישי. תורניות מעלות כמובן את השכר (אבל הן הרבה מעבר להיקף המשרה, וגם עול רציני). להתפרנס משכר הבסיס זה אפילו לא אופצייה. בפועל, רבים מהאנשים שסיימו את הלימודים אתי פרשו מרפואה קלינית בגלל השכר הנמוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומתי רופא יכול לעזוב את בית החולים ולפתוח מרפאה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התמחות לוקחת בין 4 שנים לשבע שנים תלוי בתחום. זה אורך ההתמחות "נטו", בדרך כלל ההתמחות ארוכה יותר עד שממלאים את כל החובות ועוברים את המבחנים. חשבי על זה במונחים של גיל. רופא שלא נסע לחו"ל אחרי הצבא, אלא התחיל מיד ללמוד, יסיים את הלימודים בסביבות גיל 28. אם הוא מוצא מיד מקום להתמחות, ועובר את כל המבחנים בניסיון ראשון וללא עיכובים (זאת אומרת שתאריך המבחנים מסתדר לו עם זמן תחילת ההתמחות, שראש המחלקה שלו מוכן לשחרר אותו לצורך המבחנים מיד כשמגיע התאריך הראשון הפורמלי שהוא יכול לגשת אליהם, ושהוא אכן עובר את כל המבחנים בניסיון ראשון, ואחוזי ההצלחה הם נמוכים למדי), הרי שהוא יהיה רופא מומחה בסביבות גיל 33. אבל רוב הרופאים המומחים לא יכולים לפתוח מרפאה פרטית גם אז. הם זקוקים לשם כך לניסיון וברוב המקרים לתת-התמחות, שתיקח כמה שנים נוספות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה האופציות העומדות בפניו מבחינת רפואה פרטית, מחקר וכו'? ממתי הוא יכול להתחיל להתעניין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיקרון, לפני תום ההתמחות אין מקום לחפש עבודה ברפואה פרטית, ואפילו לא בקופת חולים. אחרי תום ההתמחות, חלק מהרופאים יעברו לעבוד בקופות חולים, חלק ימשיכו בבית החולים, חלק ישלבו בין האופציות, חלק יחפשו תת התמחות בארץ או בחו"ל. רק אחרי כמה שנים, ובדרך כלל רק רופאים שנשארו בקשר עם בית חולים לפחות במשרה חלקית, יוכלו לפתוח מרפאה פרטית. גם זה תלוי במקצוע ההתמחות. בנוגע לעבודה במחקר, רוב הרופאים לא הוכשרו כעובדי מחקר. חלקם מחליטים לעשות PhD. עבודות מחקר במסגרת אוניברסיטאית היא לא מאוד רווחית, ורוב הרופאים (שלא עשו PhD) יתקשו להתמודד עם בוגר PhD במדעי החיים, מבחינת ניסיון במחקר. בשנים האחרונות היתה נטישה יחסית מאסיבית של רופאים (בדרך כלל בתחילת דרכם, לאחר הסטאג' או במהלך ההתמחות) לתעשייה הרפואית, ששם השכר גבוה יותר. ההצע שם נמוך יחסית מבחינת משרות והתחרות גדולה. המשכורות (היו לפחות) נמוכות מהמשכורות שהיו מקובלות בהיי-טק, אבל עדיין גבוהות מהמשכורות בבית החולים. כל זה כללי, וכמובן תוכלי למצוא דוגמאות נגדיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו. לוותר על מרווח נשימה בין הצבא ללימודי רפואה, ולקבל את *זה* !? נראה לי שצריך להיות חוק נגד דברים כאלו. משהו בסגנון "עונש אכזרי ובלתי רגיל". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |