בתשובה לניר יניב, 23/12/02 17:57
כתם נפשי. רף מסוים 115332
מהו כתם נפשי??? ואיזה רף???
אחד הנושאים הבוערים בפסיכיאטריה מאז היותה הוא תקפות ומהימנות האבחנות. הבעיה אינה אצל חולי הנפש הקשים - שם לא צריך להיות פסיכיאטר כדי להבין שמשהו מאד משובש אצל החולה. הבעיה גם אינה אצל האנשים הבריאים לחלוטין בנפשם (כמה כאלה כבר יש?). הבעיה היא בתחום האפור: היכן אתה מותח את הקו בין דיכאון לבין אישיות מופנמת, בין היפומאניה לבין אישיות עליזה במיוחד, בין הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית לבין אדם שונא מסגרות במיוחד שאינו בעל הפרעת אישיות זו?
כמובן שישנם קריטריונים מוגדרים. קריטריונים אלו, עדיין, מותירים מקום לאי בהירות מסוימת. אולי בשל כך אבחנות מסוימות - למשל סכיזופרניה - דורשות תקופת מחלה של חצי שנה לפחות לצורך קביעת האבחנה.
לדוגמא: אחד ממאפייני המצב המאני הוא הפרעה בשיפוט. אדם יבזבז סכומי כסף גדולים מבלי לחשוב על התוצאות. אך ישנם אנשים שאינם מאנים ועדיין נוטים לבזבזנות יתר. אמנם הקיצוניות נדירה, אך היא קיימת, ועדיין בתחום הנורמלי.
אחד ממאפייני אישיות סכיזואידית הוא מופנמות בולטת. ועדיין ישנם אנשים שאינם בעלי אישיות סכיזואידית שהם מופנמים מטבעם ומרגישים בנוח עם עצמם יותר משבחברה. (או שמא תגדיר את כל המופנמים כבעלי אישיות סכיזואידית?)

לכן קביעת מסוגלות הורית לפי רף נפשי מסוים היא דבר בעייתי מאד. ישנם אנשים בעלי "כתם נפשי" אשר לפי פסיכיאטר X אינם בעלי מסוגלות הורית ולפי פסיכיאטר Y הם כן. ישנן גם מחלות ובעיות נפשיות המתפרצות פתאום, חלק גדול מהן למעשה, ולכן יכולת הניבוי כאן מוטלת בספק.
יתרה מזו, מדוע להגביל את הגדרת המסוגלות ההורית לפי מחלות נפש? מה עם חולי סכרת קשה, מחלות לב, מחלות אוטואימוניות שונות? חולי סרטן? חולים אחרים השוהים תקופות ממושכות בבתי חולים? הרי יש סבירות גבוהה להניח שהורים חולים לא יוכלו לטפל בילדם כראוי, ולו רק בשל העדרם מן הבית (וכשהורה אינו בבית, אין אפשרות ל"זמן איכות"...). האם אם צעירה חולת סרטן סופני תוגדר כבעלת מסוגלות הורית? קל לי לראות שלא. קל לי להסכים. ועם זאת, האם תמנע ממנה את הזכות להיות אם?

ודבר נוסף: קביעת מסוגלות ע"י אנשי מקצוע נושאת בחובה את הבעייתיות של המדע מאז היותו: המדע מתקדם, משתנה. מה שהיום נכון, בעוד שנה מוטעה. היום תשלול זכות הורית מהורים לפי קביעת בעל מקצוע, ומחר ישתנו הקריטריונים והרי לך אלפי ומליוני הורים שמנעת מהם אתמול זכות שמגיעה להם, ולפי הקריטריונים של היום עשית זאת שלא בצדק. ובעניין זה קשה להחזיר את הגלגל לאחור, בגלל השעון הביולוגי.

הייתי רוצה לראות עשייה בתחום של חינוך להורות, אך הפתרון שאתה מציע בעייתי מאד בעיני.
ובכן: 115353
א. סחבק מעולם לא התיימר להבין את מלוא מורכבות הטבע האנושי והפגמים להם הוא מועד, אך מה דעתך על אמת מדה של לוקים בנפשם בעלי עבר של אלימות מוכחת? האם תפקירי תינוק או ילד רך בשנים בידיהם של כאלה?

ב. נכון, מדעי הנפש מורכבים, אך כמוהם החוק. האם תציעי לבטל את בתי הסוהר בגלל מקרי אי-הצדק המתגלעים לעתים במערכת המשפט? גם כאן העוול בלתי נתן לתיקון.

ג. ולשאלתך: באם חולת הסרטן הסופנית לא מצליחה להוכיח כי יש מישהו שיגדל את הילד אחרי מותה, לא הייתי מציע למדינה לאשר לה להוליד - בדיוק כפי שלא הייתי לוקח את הילד היתום אל ביתי לגדלו שם.
ובכן: 115413
ב. במערכת המשפט מתגלים (בלי ע' הרע) לעתים מקרים של אי-צדק, אבל לפחות יש לנו מושג פחות או יותר ברור של מהו הצדק (המשפטי), ושל איך המשפט אמור לממש אותו. במקרה של מסוגלות הורית, אני לא רואה שמץ של מושג. הבעיה היא לא שנחטיא לפעמים, הבעיה היא שאנחנו לא יודעים מה זה בכלל לקלוע. היטלת את המלאכה על ''המומחים'', אבל אני לא חושב שהיה למומחים קורס מתאים באוניברסיטה.

אכן, המקרה של לוקים בנפשם עם אלימות מוכחת נראה מספיק ברור. יכול להיות שזה בעייתי להתחיל לטפל במקרים הברורים כשאין לנו שמץ של מושג מה לעשות בכל המקרים שהם פחות מלגמרי ברורים. יכול להיות שלא. אין כאן תגובה כוללת להצעה שלך (למרות בקשתך). מצטער, לא תקבל ממני יותר מאשר ''יש שפנים לכאן ולכאן''.
ובכן: 116462
אה, ניר, הנה עוד טיעון לוגי: אותם "מומחים" עליהם אתה מטיל את משימת קביעת הרשיון להורות אינם מסכימים איתך בשאלה אם יש לתת רשיון להורות. מכיוון שאתה נתלה בהם בשאלת מי יכול ומי לא יכול להיות הורה, ומכיוון שהם טוענים שכולם יכולים, בזה תם הדיון, לא?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים