בתשובה לערן בילינסקי, 24/12/02 0:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא רואה הבדל בין שני המקרים. אם זוג מחליט להביא ילד לעולם ובני הזוג יכולים להוציא לפועל את ההחלטה הזו בשיטות המוכרות, האחריות המוסרית היא עליהם (גם אם במקרים קיצוניים טובת הילד תחייב להוציא אותו מידיהם, כדי להגן עליו). אני לא רואה שום מצב שבו יהיה נכון להתערב (בכפיה) בהחלטה כזו. אבל אם הם צריכים סיוע רפואי, האחריות המוסרית נופלת פתאום עלינו, כחברה. ובמקרה כזה (גם אם קל לכאורה להענות לכל בקשה כדי להיות טובים ונאורים) אין לנו ברירה, וצריך לשקול את טובת הילד בפרמטרים אחרים לגמרי. צריך להביא בחשבון את גיל ההורים (האם הם יהיו בסביבה כשהוא יסיים תיכון?), את מצבם הבריאותי, את מספרם, את היכולת הכלכלית שלהם (תוך הצבת רף נמוך ככל האפשר) ועוד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם במקרה הזה עלינו לקחת בחשבון כל מני גורמים, מדוע שלא ניקח אותם בחשבון תמיד? אנחנו הרי מסיעים גם לזוגות, מבחינה רפואית, במעקב בזמן ההריון ובלידה. האם אנחנו שוקלים את אותם שיקולים כאשר, למשל, ההריון כרוך בסיבוכים? האם נחליט אם לתת לאישה בהריון בסיכון טיפול תרופתי לפי היכולת הכלכלית העתידית שלה או השאלה אם תהיה בסביבה כאשר הילד שיוולד יסיים תיכון? כלומר, גם במקרה של זוג חלק מהאחריות המוסרית יכול ליפול עלינו, כחברה, ואנחנו הופכים להיות צד בדבר. ואם האחריות המוסרית נופלת עלינו, כחברה, אולי עלינו גם להתערב בזכותם של זוגות להביא ילדים לעולם בדרך טבעית, ולא רק של אלו הזקוקים לסיוע? לדעתי לא, שכן מאז לידתה של לואיז מיי בראון, ילדת המבחנה הראשונה, בשנת 1978, גם ההפריה הפכה להליך טכני בלבד, שאיני רואה סיבה ליחס לו משמעות מיוחדת בחלק משרשרת הארועים מההחלטה על הבאת ילד לעולם ועד היוולדו. יש כאן עניין נוסף - אתה בעצם מבקש מאיתנו גם להפעיל את כדור הבדולח הידוע לשמצה (ואולי האישה תחלים ממחלת הסרטן?), וגם לנסות למצוא קריטריונים אובייקטיביים ל"הורות טובה" (הקביעה "להורים מבוגרים אסור ללדת ילדים שכן יש חשש שהם ילכו לעולמם עד שהילוד ילך לתיכון). ונגד שתי הקביעות הללו מתנהל קרב מילולי קשה בדיון המקביל, בראשות גילית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכלל הוא פשוט: אם אין צורך להתערב, לא מתערבים. כאשר האשה כבר בהריון, האתיקה הרפואית מחייבת לעזור לה להשלים אותו. ברוב המקרים סיבוך הריוני עשוי להסתיים בלידת חי, ואז ודאי שיהיה עלינו לטפל בולד; אם כך, עדיף לטפל בסיבוך כדי לדחות את הלידה ולאפשר לידה תקינה. אם היא אינה בהריון ומעוניינת לעבור טיפולי פוריות, לאמץ ילד או להעזר באם פונדקאית, היא מטילה את האחריות על ההחלטה הזו על החברה, וגם אם הנטיה הטבעית היא להענות לבקשה, לא נכון לעשות כך בכל מצב. למרבה המזל, כמעט בכל המצבים שבהם הייתי רוצה למנוע תהליך כזה (למשל, גיל מבוגר מדי), הריון אינו אפשרי באופן טבעי; כך, מי שכבר בהריון, עומדת בקריטריונים שלי בלי להתאמץ. אני לא מתיימר לקבוע כללים "אובייקטיביים", אבל לא צריך דבר כזה בשביל למנוע מאנשים מסויימים טיפולי פוריות או אימוץ ילד. לו היו ברשותנו כללים אובייקטיביים, היינו מפעילים אותם; מכיוון שאין (ולא יהיו), צריך להחליט על-בסיס המידע הקיים, ולשקלל את טובת הילד עם טובת המבקשים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |