בתשובה לניתאי ארטנשטיין, 04/11/00 7:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התעקשותך להחזיק גם היום בעמדותיך ולהצדיקן מזכירה לי את הפסוק מספר משלי: "גם אם תכתוש את האוויל במכתש עם חריפות בעלי לא תסור ממנו איוולתו" אתה עצמך דמגוג, ואתה מצורף בזה כמספר שניים לרשימת המשתתפים שאני פותר עצמי מלענות להם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דב, נראה שניתאי ואתה חלוקים, כמו רבים אחרים בדורנו, בשאלה: האם סכסוך בעוצמה נמוכה, כלומר לא כולל קרבות ש-ב-ש או הפצצות אויריות ממטוסים הינו מלחמה. כיוון שההגדרה עצמה אינה ממלאת תפקיד חשוב בצעדים הננקטים, אני חושב שהוויכוח הוא מיותר, ואתם מוזמנים להשתמש במילה "עימות" כדי לסלק מכשול משיחתכם. ושוב, סליחה שהפרעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע בדיוק איזה קטע מדבריי, במאמר שלמעלה או באחת מתגובותי האחרות גרם לויכוח הזה וגם לא טרחתי לחפש מהסיבות שצינתי. בויכוח על השאלה הלא חשובה אם מבחינה פורמלית אנו כן או לא במצב מלחמה בודאי הצדק לצדי. אפילו ביננו ובין סוריה שורר מצב מלחמה למרות שלא נורת אף יריה אחת. או למשל האם בלבנון לפני הנסיגה הייתה מלחמה ? אמרו לנו כל הזמן שכן, וזה היה נכון למרות שהלבנונים לא הפעילו מטוסי קרב ואפילו לא מסקרי"ם. ומלחמות הההתשה עם המצרים והסורים שקדמו למלחמת יום הכיפורים לא היו מלחמות ? האויב שבדרך כלל בחר בדרך המלחמה, הוא שבחר גם בסוג שלה לפי הנוחות שלו, ואנחנו נגררנו להישאר בסוג שהוא בחר אני מניח שלו הלכתי למילון כדי לראות מה פרוש המילה מלחמה, לא הייתי רואה שם שום סוג של כלי נשק. מלחמות היו עוד בעידן שלפני אבק השריפה. ביננו ובין המפלצת שנקראת "הרשות הפלשתינית" שיצרנו במו ידנו לא שרר מעולם שלום פורמלי כל עוד לא נחתמו הסכמי הקבע אבל התנהלו שיחות. בקמפ דויד השיחות האלה נגמרו ביזמת הצד השני, ומיד הוא פתח בהתקפות אלימות נגדנו בכל האמצעים שעמדו לרשותו. שוב, איני יודע בדיוק על איזה קטע מדבריי מתנהל הויכוח, אבל לדעתי, וזה מה שכתבתי במאמר למעלה, אסור לחזור למנגנון שונה של שיחות תוך כדי קרב כמו שרוצה הצד השני. טוב יותר מבחינתו להכריעו קודם צבאית ורק אחר כך לגשת לשיחות. אבל מה שהולך לקרות לפי איך שהדברים מתנהלים אינו כך. האויב יגביר ויחליש את עצמת האלימות לפי נוחותו, לפי כמויות התחמושת שברשותו ברגע נתון, ואנו נגיב חלושות ליוזמות שלו ונדבר הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין ישראל ובין סוריה, ולבנון לא שורר מצב של מלחמה אלא הפסקת אש, שמגובה בהסכם הפרדת כוחות. אשר למלחמה, נסה את מילון וובסטר האנגלי: אולי הוויכוח הוא האם זו "מלחמה כוללת" או "מלחמת גרילה"? וכל שאר תגובתך לא נוגע למה שאמרתי. רק התייחסתי לשאלת המינוח, לא יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דמגוג הוא אחד שמתבטא ומגיב בצורה רגשנית ולא-רלוונטית. בהתבסס על תגובתך האחרונה, אשאיר את הקוראים להסיק מי משנינו הוא דמגוג. אם לחזור על הנקודה: אתה הגדרת את העימות הנוכחי כ- "מלחמה" (בתגובה לערן בילנסקי: המינוח הוא מהותי, שכן ברגע שמניחים שהעימות הוא בדרגה כה גבוהה, יש הצדקה להפעלת עצמה לא מבוקרת, כמו במלחמה). אני טוען כי האירועים האחרונים ראויים מקסימום לשם "עימות נמוך עצימות" - המאבק כאן הוא בעיקר מול קבוצות קטנות ומופרדות של אזרחים חמושים על פי רוב אך ורק ב- AK-47, הם התנט'ים. הראה לי עדות למסוק קרב אחד, למטוס קרב, לטנק או לכלי ארטלריה שמצוי בצד הפלסטיני, גם אם הוא לא מופעל נגדנו, ומיד אסב את עצמי לתמוך בדעתך. ואגב, על פי הודעותיך האחרונות, שמתבססות בצורה מינמלית - אם בכלל - על העובדות ועל הכרה כלשהי של המציאות, אני חושב שבהחלט אוכל לחיות עם חוסר תגובתך. מה גם שזה תירוץ די שקוף לא להגיב על הטענות היותר מבוססות שלי לגבי התהליך המדיני, בהמשך הדיון. ניחא. כאמור, לא הפסד גדול. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |