![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כמובן, אני אחד מהם. ואני מצטרף לשאלתו של דורון. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בתגובה 115660 ציינתי את "פקטור ההשתתפות" שאני מוסיפה. הציון בקורס כזה מתבסס על שני מבחנים (או שני מבחני-בית, תלוי איזה קורס אני מלמדת) ועל השתתפות. בקורסים אחרים (בקיץ אני מלמדת קורסים של 6-10 סטודנטים) אין מבחן, אלא פורטפוליו/פרוייקטים/עבודות קטנות במהלך הקורס. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
שנה שעברה עשיתי קורס אצל אבנר דה-שליט על מחשבה מדינית בת זמננו. המטלות של הקורס היו לכתוב 4 "ניירות תגובה" בני עמוד-שניים על ארבעה הוגים לפי בחירתנו במהלך הקורס (את הניירות היה צריך להגיש לפני השיעור בו למדנו את ההוגה), ולבסוף, עבודת סיום שבה היינו צריכים לבחור שני הוגים נוספים ולעשות השוואה ביניהם. את עבודת הסיום (בגלל הבחירה שלי בהוגה שהיה שלושה שבועות לפני סיום הקורס) נאלצתי להגיש לפני השיעור השלישי לפני הסוף, ולמעשה בכך סיימתי את מטלות הקורס. סטודנטים אחרים לא הבינו למה אני ממשיך להגיע לשיעור, ועוד יותר תהו למה אני ממשיך לבוא אחרי שאפילו את הציון כבר קיבלתי. "זה מעניין אותי" לא נשמע להם כמו תירוץ טוב. | ![]() |
![]() |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |