בתשובה לערן בילינסקי, 25/12/02 21:08
מצויין? 116091
גיא • בתשובה לערן בילינסקי יום ד', 25/12/2002, 23:42
מוות זה לא הדבר הכי נורא שיכול לקרות. יש גם סבל והרס עצמי. פסיכולוגיה ופסיכיאטריה מעולם לא הוכיחו את עצמם ככלי שימושי ולרוב משומשים ככלי מחקרי. לא מונע, פשוט לא יכול לקבל את האחריות, וזה מה שהחוק מבקש ממני(כשופט)לקבוע- האם אני מתיר ומקבל את האחריות המוסרית לעניין או לא. אני כבר הסברתי שמבחינתי, עם התנאים המתאימים, אין כל בעיה שהאישה תלד, אך צריכה להיות דאגה לילד אפילו שהוא עדיין לא נולד. וכן, לפעמים אדם עובר חיים שלמים מבלי לעשות משהו בחייו, עם חששות מהמוות, עם תסכול רב, עם טינה וכעס על כל העולם וכו'...
כאדר נוצר מצב אשר אינו נורמלי בסביבה הקרובה לילד, הילד שם לב לכך שהוא ומשפחתו חריגים. וזה לא נוגע רק לילד לאם חד הורית שנמצאת בסביבה ובחברה של זוגות, אלא בכל אדם השונה מהשאר. יש לילד שני כיוונים ללכת- להתגבר ולהתעלות או להישבר ולהתפרק. האפשרות השניה היא, הומנית ומוסרית, בלתי מתקבלת בחברה סוציאלית. ואנחנו חברה סוציאלית ואני, כבן אדם אמפתי, לא מוכן לקבל את זה ואם ביכולתי למנוע סבל, צער וכאב לב מיותר, אני אמנע אותו.
מצויין? 116093
ערן בילינסקי • בתשובה לגיא יום ד', 25/12/2002, 23:54
כן, אבל כאן יש שתי שאלות:
א. מידתיות: האם הסבל שיגרם לילד הוא כה גדול כך שעדיף לו לו לא היה נולד כלל. לא נראה לי שהתשובה חיובית.
ב. חיזוי: אתה מדבר על ספקולציה, שכן אין לך כדור בדולח שיראה לך איך *באמת* יראו חייו של אותו ילד אם יוולד. באותה מידה שהוא עלול להיות אומלל הוא גם יכול להיות נאהב ולנהל חיים (כמעט) נורמליים (אני משתמש במושג ה"נורמה" למרות שהוא די מעורפל בעיניי). מתגובתך משתמע כאילו באופן דטרמיניסטי, הילד, אם יוולד, נידון לחיים של אומללות, ולא כך היא.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות