בתשובה לשחר, 08/11/00 11:11
מניסיונו המר של טוד גיטלין 11728
ראיתי את המאמר ב-Salon כשפורסם אך לא התעמקתי בו, קראתי אותו בשנית כעת והוא מעניין, אך גם לוקה בחסר.

ראשית - כמו גיטלין, גם אני מתנגד באופן נחרץ לתופעה המגונה של 'הצבעה אסטרטגית' (החלפת קולות בין מצביעים ממדינות מתנדנדות למדינות בטוחות כך שניידר יזכה בקול מבלי לסכן את סיכוייו של גור במדינות המתנדנדות). אני חושב שזה אקט לא מוסרי ופרובלמטי ביותר מבחינה דמוקרטית (ואולי גם חוקתית), שלא לומר צבוע לאור הדרישה החד-משמעית להצבעה מצפונית כפי שקרא ניידר.
אך כאן הוא גם שוגה, משום שרק כמה פסקאות קודם הוא קרא להצביע לגור משום שהצבעה לניידר משמעה תמיכה פסיבית בבוש - מה שנוגד את מחאתו להצבעה א-פרגמטית.

שנית - טיגלין טוען כי הלא-מצביעים מתחלקים בדעותיהם באותו האופן שמתחלקת שאר האוכלוסייה.
זה יכול להיות (למרות שרוב האנליסטים הפוליטיים משערים כי שיעורי הצבעה נמוכים פוגעים בעיקר בדמוקרטים), אך חסר-חשיבות בהקשר זה.
וזאת מדוע? משום שניידר לא מושך את *כל* הלא-מצביעים להצביע, האפיל שלו הוא לפלגים השמאליים-רדיקליים עד לשמאל כחול הצווארון (ארגוני עובדים, בני מיעוטים וכו') אשר אינם מצביעים, כלומר משיכה של הפלג השמאלי הלא-מצביע לפעולה והצגת אופציה לשינוי שאולי תגרום להגדלת מאגר המצביעים הכללי.

שלישית - טיגלין מבקר את ניידר כי הוא "פונדמנטליסט מוסרי" אשר "איננו מוכן להתפשר", אבל זוהי המטרה של המאבק כולו - להציג את הצד שלא מוכן להתפשר על הנושאים הקריטיים, שלא מוכן לחפש את הפיתרון הנוח ביותר אלא את הפיתרון הצודק ביותר.
האם הוא היה מכנה את מי שלא מוכן להתפשר בנושא כמו אפלייה גזעית "פונדמנטליסט מוסרי"? מסופקתני

יש לי עוד כמה השגות על המאמר, בעיקר על ההבדלים בין גור ובוש, אבל כרגע זה מספק.

האם יותר קל לי לעשות הצבעה ערכית ולא פרגמטית בגלל הריחוק? סביר להניח, את תוצאות הבחירות אחוש באופן שונה מאדם החי בארה"ב; אבל אני מחשיב את עצמי אזרח מעורב ומיודע במהלך החיים האמריקאי, ועושה את החלטתי על-סמך מה שנראה לי כטוב וכנכון ביותר לאזרחים ולמדינה.

ומי יודע, אולי יום אחד השפעת הבחירה שלי עלי תהיה יותר ישירה משהיא עתה...

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים